מתוך המבט הכללי על זריעת זרעי המלכות בתקופות השופטים, על שני שלביה, נעביר את מבטנו אל הסיום והאחרית של תקופת השופטים. עם תום תקופה זו, בתחילת ספר שמואל החל עידן המלוכה של ישראל בפועל. עלינו לבחון כיצד באו לידי ביטוי בפועל שני תהליכי הצמיחה של המלכות – בניין כוחות המלכות הטבעיים, ככל הגויים, ובניין יסודות המלכות העליונה, מעשה ידי ה'. מה היה היחס ביניהם בפועל בבניין מלכות ישראל? האם התמלא הייעוד המקורי לדרך שבה צריכה להופיע המלכות?

ראשית כל, צריכים אנו לשים על לב כי הקב"ה סידר את הדברים כך ששני התהליכים של צמיחת המלוכה, הגיעו לבשלות בתקופה היסטורית אחת, אך לא בדיוק באותו זמן. ההכשרה של מאפייני המלכות הטבעיים של ישראל, שהתבטאה לאחר מכן בבקשת המלך ובהמלכת שאול, קדמה במספר שנים להופעת דוד – המנהיג אשר הקב"ה בחר בו והכינו למלוכה.

לשם הבנת אופני ההשתלבות של שני תהליכי הבנין של המלוכה, עלינו להתמקד אפוא בתקופת המעבר מספר שופטים לימי המלוכה. תקופה זו היא ימיו של שמואל הנביא – אחרון השופטים מצד אחד ומיילד המלכות מצד שני.

ההתקרבות למלכות ה' בימי שמואל

שמואל הנביא יכול להיות נחשב בתור השופט האחרון. לאחר שהוקדש על ידי אימו לעבודת ה', ולאחר שזכה לקבל מפי ה' את הנבואה, שפט שמואל את ישראל, נלחם את מלחמותיהם בפלשתים והנהיג את העם. מתחילת ספר שמואל עולה כי בתקופת עלי ושמואל חלה התקדמות רבה בישראל בדרך למלוכה. בימיהם אין אנו מוצאים עוד כל זכר להתנהלות השבטית והבלתי מאוחדת שכה אפיינה את תקופת השופטים. שמואל פועל בראש כל ישראל, ולא בראש שבטו בלבד.

במקביל ניתן לזהות את תחיית מוקד הקודש הלאומי – משכן שילה. שני השופטים האחרונים – עלי ושמואל הם משבט לוי. שבט לוי קשור לכל שבטי ישראל, שהרי עריו מפוזרים בכל השבטים. אין לו צרכים הנוגעים למקום מסויים באומה. מקומו המרכזי של שבט לוי הוא במשכן – בלב האומה. ואכן, עלי ושמואל יושבים שניהם במשכן שילה. בהתאם לכך, המשכן הוא המוקד המרכזי של ההתרחשויות בתחילת ספר שמואל, בעוד שבספר שופטים כמעט ולא נודע לו תפקיד. בפרק ב בשמואל מתבאר כי כל ישראל באים לזבוח בשילה – "כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה... וְעֵלִי זָקֵן מְאֹד וְשָׁמַע אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן בָּנָיו לְכָל יִשְׂרָאֵל" (ב, יד-כב). על פי הירושלמי (ברכות ט, ה), העליה הכללית לרגל נוצרה כתוצאה מתיקון של אלקנה, לאחר שהיא נחלשה במשך תקופת השופטים: "'אל תבוז כי זקנה אמך' – אמר ר' זעירא: אם נזדקנה אומתך עמוד וגדרה כשם שעשה אלקנה שהיה מדריך את ישראל לפעמי רגלים".

בהמשך, כאשר מתנבא שמואל מופיעה אחדות כלל ישראלית סביב נבואתו – "וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַה'" (ג, כ). ומיד לאחר מכן מופיעה מלחמה של עם ישראל כולו – "וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה" (ד, א). לא מצינו מלחמה של כל העם בכל ספר שופטים! ישראל הפסידו במלחמה זו מול פלשתים מחמת חטאיהם. לאחריה השיב שמואל את כל ישראל בתשובה, וכנס את כל ישראל במצפה – "וַיְהִי מִיּוֹם שֶׁבֶת הָאָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים וַיִּהְיוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה וַיִּנָּהוּ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי ה'. וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בְּכָל לְבַבְכֶם אַתֶּם שָׁבִים אֶל ה' הָסִירוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר מִתּוֹכְכֶם... וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל קִבְצוּ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל הַמִּצְפָּתָה וְאֶתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם אֶל ה'" (ז, ב-ה). גם לכינוס כזה של האומה כולה אין תקדים בימי השופטים.

בנוסף לתהליכים כוללי כל האומה, הנביא מלמדנו כי מינוי המלך הפך מתחילת ספר שמואל להיות בבחינת האופק הקרוב המצופה. נקדים ונדגיש כי מדובר במלך הקרוי בנביא 'משיח', כלומר מלך שיהיה בחיר ה' ומשוח בשמן המשחה. חנה מתפללת בשירת הודאתה על שמואל, ששמואל יזכה להקים את מלך ישראל – "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (ב, י). זו איננה רק תקוה של חנה, גם הקב"ה בעצמו מודיע כי הקמת המשיח קרובה ביותר. לאחר חטא בני עלי מודיע לו הקב"ה כי יפסיק את הכהונה הגדולה מביתו, וכי מחליפו יהיה משמש לפני המלך אשר ימשח ה': "וַהֲקִימֹתִי לִי כֹּהֵן נֶאֱמָן כַּאֲשֶׁר בִּלְבָבִי וּבְנַפְשִׁי יַעֲשֶׂה וּבָנִיתִי לוֹ בַּיִת נֶאֱמָן וְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי מְשִׁיחִי כָּל הַיָּמִים" (שם, לה). כה קרוב הוא מינוי המלך מאת ה'!

יש לשים לב במה הדברים אמורים. כאשר זקן שמואל בקשו ממנו ישראל מלך. בבקשתם זו היה חטא ופגם כפי שמודגש בנביא (שמואל ח) וכפי שיתבאר בהמשך. אולם מן הפסוקים שהבאנו זה עתה נאמר בבירור כי היה תכנון אלוקי קרוב למנות מלך 'משיח', כראוי וכרצוי בעיני ה'. מינוי זה עתיד היה להיות עוד בימי שמואל שכבר היה זקן בימי בקשת ישראל מלך ("הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ" – שמואל א ח, ה). אם כן, בקשת ישראל מלך באופן פגום והמינוי שבא בעקבותיה, הקדימה למעשה תהליך סדור ומתוכנן מראש של מינוי מלך מן השמים מאת ה'. זהו הרקע להבנת החטא של ישראל באותה בקשה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.