התברר לנו עד כה, כי בתקופת השופטים שימשו אור וחושך יחדיו – תהליכי בניין העם החיוביות הוכתמו בעבודה זרה ושקיעה חומרית. במבט מקיף ניתן לזהות כי למעשה, תקופת השופטים נחלקת לשתי תקופות משנה. הראשונה קרובה יותר למצב הטוב שהיה אמור לשרור בתקופת השופטים, בכדי שהמלכות של העם תיבנה. בעיקר בה התממשו ההכנות למלכות עליה עמדנו בסעיף הקודם – בני העם למדו אט אט להכיר את הכוחות והרצונות הייחודים להם ולשבטיהם. בנוסף, תקופה טובה יחסית של ישראל ללא מלך לימדה אותם להבין כי בישראל, הצורך בישראל איננו הצורך החומרי.

במחצית השניה של תקופת השופטים חלה הידרדרות רוחנית קשה. הידרדרות זו שמטה את בסיסי החיים שעדיין עמדו לישראל בתקופה הראשונה. טובת הכוחות  הפרטיים התעמעמה והפכה לאיבות פנימיות שהופיעו לפעמים. במקביל ירד קרנה של תפיסת האחדות של ישראל סביב ענייני הקודש. עם ישראל חש יותר ויותר את הצורך במלך לשם הטבת קשיי החומר וגיבוש אחדות האומה. שיאו של צורך זה הוא בפרקים האחרונים של הספר בהם הופיעו חטאים נוראיים, והנביא מכוון אותנו להבנה כי הקושי העיקרי היה העדר המלך בישראל.

תקופת השופטים מחולקת באופן ברור לשתי חלקי משנה – החלק הראשון הוא מעתניאל ועד דבורה וברק. החלק השני הוא מגדעון ועד שמשון. החלק בו ניכרת ביותר הירידה של תקופת השופטים עליה דובר עד כה הוא החלק השני. לעומת זאת התקופה הראשונה היתה טובה הרבה יותר הן מבחינה רוחנית, הן מבחינת הרווחה החומרית, הן מבחינת הייחוס והצדקות של השופטים שנשלחו להושיע.

• א. בתקופה הראשונה האויבים שקמו על ישראל היו בעיקר בגדר מציקים. בתקופה השניה האויבים הפרו את מרקם החיים הבסיסי וכמעט והורישו את ישראל מנחלתם - שופטים ו, ב-ג: " וַתָּעָז יַד מִדְיָן עַל יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים וְאֶת הַמְּעָרוֹת וְאֶת הַמְּצָדוֹת: וְהָיָה אִם זָרַע יִשְׂרָאֵל וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי קֶדֶם וְעָלוּ עָלָיו... וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד מִפְּנֵי מִדְיָן". ואכן מוצאים אנו שגדעון טוען כלפי מלאך ה' שה' נטשם (ו, יג): "וְעַתָּה נְטָשָׁנוּ ה' וַיִּתְּנֵנוּ בְּכַף מִדְיָן". שופטים י, ז-ח: "  וַיִּחַר אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן:  וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד". שופטים י, יג: "לָכֵן לֹא אוֹסִיף לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם... וַיַּעַבְדוּ אֶת ה' וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ בַּעֲמַל יִשְׂרָאֵל". השיעבוד לבני עמון ולפלשתים היה כה קשה עד שכלפי השופטים שהושיעו משניהם נאמר כי הם רק החלו להושיע - שופטים י, יג: "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן"; שופטים יג, יג-יד: "וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים". הפלשתים לא רק הציקו לישראל, אלא משלו בהם ממש - שופטים יד, ד: " וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל". וכך טוענים בני יהודה כלפי שמשון (טו, יא): "הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ". ובתחילת ספר שמואל אומרים הפלשתים (שמואל א ד, ט): "הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאַשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם".  
• ב. לכל אחת מן התקופות קדמה שליחת נביא לישראל להוכיחם ולהזהירם מפני ההמשך. בפרק ב מתואר שה' שלח מלאך אל הבוכים - שופטים ב, ג: " וְגַם אָמַרְתִּי לֹא אֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וְהָיוּ לָכֶם לְצִדִּים וֵאלֹהֵיהֶם יִהְיוּ לָכֶם לְמוֹקֵשׁ. בפרק ו מתוארת שליחות חדשה - שופטים ו, ח-יא: "וַיִּשְׁלַח ה' אִישׁ נָבִיא אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי הֶעֱלֵיתִי אֶתְכֶם מִמִּצְרַיִם וָאֹצִיא אֶתְכֶם מִבֵּית עֲבָדִים: וָאַצִּל אֶתְכֶם מִיַּד מִצְרַיִם וּמִיַּד כָּל לֹחֲצֵיכֶם וָאֲגָרֵשׁ אוֹתָם מִפְּנֵיכֶם וָאֶתְּנָה לָכֶם אֶת אַרְצָם:  וָאֹמְרָה לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִירְאוּ אֶת אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יוֹשְׁבִים בְּאַרְצָם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם בְּקוֹלִי". והנה בשתי הנבואות הללו מודיע ה' בשורה שונה לעם – בנבואה הראשונה הוא מודיע להם 'רק' שלא יגרש את אויביהם, וממילא צפויים להם צרות ומכשולים. אך בשליחות השניה הקב"ה מודיע למעשה שמשום ריבוי חטאי ישראל הוא נותן למדין להגיע למצב בו היו – שיעבוד מוחלט של ישראל.
• ג. במחצית השניה של ספר שופטים מוצאים אנו חטאים קשים הרבה יותר. במחצית הראשונה נאמר שבני ישראל עבדו עבודה זרה. אך במחצית השניה מתברר שבני ישראל עלו דרגה – בזמן גדעון מתגלה עבודה זרה מערכתית של הבעל – במערכת האשרה והקרבנות שבנו אנשי עפרה. לדוגמה – הם פיטמו פר במשך שבע שנים לעבודת האשרה. וקנאות לבעל ולעבודתו – בני העיר חפצים להרוג את גדעון על הפגיעה בהם. בזמן יפתח מתגלה כי ישראל עבדו לעבודות זרות רבות במקביל. יותר מכך: העבודה הזרה לא התקיימה עוד במקביל לעבודת ה', אלא העבודה זרה היתה העבודה הבלעדית - "וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וַיַּעַבְדוּ אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת וְאֶת אֱלֹהֵי אֲרָם וְאֶת אֱלֹהֵי צִידוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי מוֹאָב וְאֵת אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְאֵת אֱלֹהֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּעַזְבוּ אֶת ה' וְלֹא עֲבָדוּהוּ" (י, ו). רש"י מבאר שלא עבדו את ה', אפילו לא בשותפות עם עבודת האלילים.
• ד. בתקופה השניה החלו להיווצר בקיעים באחדות העם – פעמיים הופיע מאבק בין מנשה ואפרים; אנשי סוכות ופנואל סירבו להוראת גדעון; בימי אבימלך נוצרה מלחמת אחים בין אנשי שכם ותבץ לבין אבימלך; בני יהודה מסרו את שמשון לפלשתים; כהמשך לכך מגיעים הסיפורים של סוף הספר – כאשר כל העם נלחמו מול בנימין וכמעט שהשמידו אותו[1].
• ה. במחצית השניה של תקופת השופטים, היו תקופות השקט קצרות הרבה יותר, השופטים שפטו לזמן קצר יותר, ואצל כמה מהם אנו מוצאים בעיות בייחוס או במידות.
• ו. יש לשים לב כי את התקופה הראשונה של השופטים פותח שופט משבט יהודה: עתניאל בן קנז. שבט יהודה מוביל בספר שופטים את התקופה הטובה יותר – יהודה הוא המוביל בכיבוש הארץ, ובנוסף מעמיד את השופט הראשון שקירב את ישראל לדרך ה' והושיעם. יהודה מוביל את המצב שבו אחדות ישראל איננה צריכה להיות מעוגנת במלכות[2]. התקופה השניה נפתחת בשופטי יוסף. בסעיף הבא יתברר מה היה פועלם המרכזי של שופטי יוסף.

[1] על אף שלשיטת רבות, פרקי פסל מיכה ופילגש בגבעה התרחשו בתחילת תקופת השופטים, אנו נאמנים לסידור הנבואי של ספר שופטים אשר מציב סיפורים אלו כמצויים בסוף ובשיא של תקופת השופטים השניה.

[2] יש לזכור כי במדרש שאומר שהמלכות חיכתה ליהודה ממצרים, יש דעה האומרת שזמן מלכות יהודה הוא בימי עתניאל, ויש דעה שזמנה הוא בימי אבצן.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.