לא שאלו אלא בתרעומת

שנינו בברייתא במסכת סנהדרין:

ר' יהודה אומר: שלוש מצוות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, להעמיד להם מלך... ר' נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר 'ואמרת אשימה עלי מלך ככל הגויים אשר סביבותי'. תניא ר"א אומר: זקנים שבדור כהוגן שאלו שנאמר 'תנה לנו מלך לשופטינו', אבל עמי הארצות קלקלו שנאמר 'והיינו גם אנחנו ככל הגויים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו'.

(סנהדרין כב:)

ההנחה הפשוטה של התנאים המובאים בסוגיה ששאלת ישראל מלך בימי שאול, שלא כהוגן הייתה. יש מהתנאים הסוברים שכל שאלת המלך מקורה בתרעומתן של ישראל. אמנם, ר' יהודה וסיעתו, הסוברים שמצוה היא להקים עלינו מלך, נזקקים לבאר שעל כל פנים שאלת המלך בימי שמואל, היו מעורבים בה צדדים שאינם כהוגן. שאיפות הידמות אל הגויים.

הרמב"ם, בתחילת הלכות מלכים, מסכם הדברים בלשון חריפה יותר, היא לשונו של הספרי:

מאחר שהקמת המלך מצוה, מדוע לא רצה הקב"ה כששאלו מלך משמואל? לפי ששאלו בתרעומת, ולא שאלו לקיים המצוה אלא מפני שקצו בשמואל הנביא, שנאמר 'כי לא אותך מאסו כי אותי מאסו'.

שמואל הנביא בבואו להוכיח את ישראל על שאלת המלך, נתן להם אות ומופת:

"הלא קציר חיטים היום, אקרא אל ד' ויתן קולות ומטר ודעו וראו כי רעתכם רבה אשר עשיתם בעיני ד' לשאול לכם מלך"

(שמואל א פרק י)

שמואל אינו מוכיח את ישראל על עצם הבקשה וגם לא על סגנונה או רוחה. שמואל נוזף בישראל על זמן הבקשה - אשר הוא כשאילת גשם בימי קציר חיטים. שאלה שקודם זמנה אשר ניזקה רב מתועלתה:

יצא ניסן וירדו גשמים סימן קללה, שנאמר 'הלא קציר חיטים היום'.

(משנה תענית פ"א)

נראה, שדברי התנאים, המוצאים טעם לפגם באופי הבקשה ורוחה - אחדים הם עם הביקורת אותה אנו שומעים מהאות של שמואל הנביא.

אומה השואלת מלך בשלב בוסרי, בו אינה ראויה למלוכה עדיין - בהכרח תהיה שאלתה שלא כהוגן, ותפיסתה את מושג המלכות תהיה בוסרית, "ככל הגויים אשר סביבותנו".

בהמשך לימודנו נראה, שלמגמה זו בשאילת המלך, תהיה השפעה על כל תיפקודו של שאול במלחמותיו, בצאתו ובואו לפני העם.

בן שנה שאול במולכו

אופי המלכתו של שאול, ומשיחתו למלך גם היא מעידה על חוסר בשלותם של ישראל למלוכה:

וכך מבטיח שמואל לשאול:

"והתנבית עמם ונהפכת לאיש אחר".

אמור מעתה, לא בצמיחה טבעית צמח בישראל האיש הראוי למלוך בעם ד'. מן השמים הפיחו בו רוח חדשה, עד שנהיה לאיש אחר. ואותו איש אחר, "מן שמיא נחית" הוא הנבחר למלוכה:

והיה כהפנותו שכמו ללכת מעם שמואל ויהפוך לו אלוקים לב אחר... ויהי כל יודעו מאתמול שלשום ויראו והנה עם נביאים ניבא, ויאמר העם איש אל רעהו מה זה היה לבן קיש הגם שאול בנביאים?

מאוד מאוד עמל הנביא להדגישנו, שמופלא מאוד המאורע אשר ארע לשאול. לב אחר נהפך לו, לב אשר לא ידעו מכיריו מתמול שלשום.

וברמיזה, נזכיר כאן מפסוקי המלכתו של דוד:

"לך ואשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך"

ובהמשך:

"קום משחהו כי הוא זה"

דוד צומח בבית ישי, בצמיחה טבעית, ארוכת שנים ודורות: "ועובד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד". תפקידו של הנביא אינו להפיח בו רוח חדשה ולהופכו לאיש אחר, אלא למוצאו "מצאתי דוד עבדי".

נראה, שהדברים מודגשים עוד יותר במניין שנות מלכותו של שאול:

בן שנה שאול במולכו ושתי שנים מלך על ישראל.

נחלקו חז"ל בביאורו של פסוק תמוה זה, שהרי לא מלך שאול בגיל שנה.

אמנם, פשוטו של מקרא, נראה שמונה את שנותיו של שאול מן היום בו "נהפך לאיש אחר" - נולד מחדש. וראוי למנות מניין שנותיו מאותו יום[1].

העם אינו בשל לקלוט את המלוכה

"ובני בליעל אמרו מה יושיענו זה ויבזהו ולא הביאו לו מנחה"

יתרה מזו, גם הדור כולו אינו בשל לתפיסה לאומית אחדותית. כששאול רוצה להזעיק לראשונה את כל ישראל לקרב הוא פועל בשיטת "ריפוי בהלם":

"ויקח צמד בקר וינתחהו וישלח בכל גבול ישראל ... אשר איננו יוצא אחרי שאול ואחרי שמואל ככה יעשה לבקרו ויפול פחד ד' על העם ויצאו כאיש אחד".

(שמואל א פרק יא)

וגם כאן, נצבט ליבו של המתבונן, "פחד ד'"[2] נופל על העם - מין סייעתא דשמיא חיצונית המסייעת להם לצאת כאיש אחד, לא צמיחה טבעית של רוח העם.

 בניין המלוכה בידי שאול

מפעלו של שאול, אם כן, הוא לקדם את דורו אשר אינו בשל למלוכה ותפיסתו היא תפיסה פרטית -שבטית, אל תפיסה לאומית.

בניגוד לימי השופטים, אשר בהם כל שבט, או קבוצת שבטים, לגורלם - שאול מאלץ את ישראל לצאת כאיש אחד לטובתם של אנשי גלעד[3].

שאול, בן שבט בנימין, מתגרה בפלישתים. אויב אשר בספר שופטים, היה מעניינם של בני דן ובני יהודה בלבד, שוכני הגבול עם פלישתים.

[1] ההמלכה מתחשבת איפה, מיום חידוש המלוכה בגלגל שהייתה כשנה לאחר משיחת שאול על ידי שמואל והפיכתו לאיש אחר.

[2] בדרך כלל, בתנ"ך, "פחד ד" הוא פחד ניסי הנופל על אויבי ישראל. מה אומלל הוא הדור, אשר נזקק לפחד ד' כדי להניעו לצאת למלחמותיו שלו.

[3] והשווה לימי יפתח, בהם שבט מנשה בלבד מתמודד מול בני עמון. ולבסוף, מצטרף אליו, למצער, שבט אפרים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.