האמונה של חנה
המילים האחרונות בספר שופטים הן: "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה". מיד לאחר מכן נפתח ספר שמואל עם פרשיית אלקנה וחנה. המילים האחרונות של פרשיה זו, המילים החותמות את שירת חנה, הן: "וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ" (ב, י). זוהי אולי התמצית של פרשיה זו: עם ישראל היה שרוי במצב של תקיעה וסתימה. לא היה מוצא מן המצב של אי מינוי מלך, ומצב זה גרר סיבוכים רבים. אך בתחילת ספר שמואל נפתח לראשונה הפתח והאופק הופיע, חנה חשה ומבטאת את השלב הבא בגאולת ישראל: הקמת מלך ומשיח על ידי ה'.
הנושא הכללי של סיפור חנה הוא האמונה הבלי גבולית שלה ביכולת שינוי המצב העומד מול העיניים. מיד עם פתיחת ספר שמואל מודיע הנביא על העדר פרי בטן לחנה - "וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים" (א, ב). עם הצגתה של חנה מספרת הנבואה על נתון קשה זה שעמד במרכז חייה. אך משם והלאה, כל הפרק מתאר את האמונה המופלאה של חנה כי מצב זה אינו קבוע, ובר שינוי הוא אם רק ה' ירצה. מספר עקרות נוספות מופיעות בתורה ובנביאים: שרה, רבקה, רחל, אשת מנוח, האישה השונמית, אך על אף אחת מהן לא נאמר בפסוקים שהתפללה לשינוי המצב[1]. ולהיפך –שרה, אשת מנוח והאישה השונמית התקשו להאמין לבשורת הלידה. לכאורה הצדק איתן: מדובר על מצב עובדתי של עקרות, וכי כמה פעמים מוסר הקב"ה את מפתח החיים בניגוד לטבע? התמונה ביחס לעקרות היא שאם יחפוץ ה', הוא יעשה נס, אך לולא זאת, הלידה היא נמנעת.
אך לא כך שופטת חנה את הדברים. חנה מתפללת בפשטות אל ה' שיפקוד אותה. מבחינתה, המצב העובדתי, הריאלי, כלל לא משנה. כלל אין 'טבע' מבחינתה, אלא רצון ה' בלבד. זהו הנושא המרכזי והישיר של שירת חנה (ב, ג-ה): "אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' ולא וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת: קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל: שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ...". דומה שזוהי הסיבה, שבניגוד לשאר העקרות, הנביא כלל איננו מכנה את חנה 'עקרה', אלא רק מספר ש"לחנה אין ילדים", וכי ה' "סגר את רחמה". לביטוי 'סגירת הרחם' יש משמעות זמנית יותר. רק בדיעבד, לאחר שחנה יולדת, היא מגלה בתפילתה כי נחשבה לעקרה – "עד עקרה ילדה שבעה".
נראה שהסיבה שהן פנינה והן עלי מתנגדים אל מול חנה, היא משום שאין הם מסוגלים לתפוס את שיטתה. הם חושבים כי חנה איננה משלימה עם מציאות חייה. הסביבה מתנגדת לחנה דווקא מתוך צדקות: עליה להשלים עם המציאות שבתוכה הציב אותה ה'. והאמת שעלי ופנינה צודקים – מבחינת חנה, אין כבלים שבלתי ניתנים להסרה. הכל תלוי ברצון ה'.
ומיוחדת היא חנה מכל שאר העקרות בכך שכאשר היא נפקדה, לא היה מדובר בבן אחד בלבד שנולד לתפקיד מסויים. חנה ילדה מספר ילדים - "כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר וַתֵּלֶד שְׁלֹשָׁה בָנִים וּשְׁתֵּי בָנוֹת" (ב, כא). מדוע עשה זאת ה'? ומדוע הנביא מדגיש זאת? על ידי כן הראה הקב"ה כי לא מדובר בנס חד פעמי של פקידה, אלא שכך הוא הטבע של חנה. חנה צדקה ואין כל מניעות להולדה ברגע שהקב"ה רוצה. אלו בדיוק דבריה בשירה: "עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה".
מבט זה על החיים, הוא ורק הוא היסוד למלכות ישראל. כאמור, הפתח למלכות שהיה סתום, נפתח מכח האמונה המוחלטת בכך שאין כל תקיעה וסתימה בפני ה'.
חז"ל מלמדים (ברכות כט, א) כי בראש השנה נפקדה חנה. בראש השנה הופיעה צדקתה – מה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה. הנהגות חדשות בתכלית מתגלות ביום זה. עלינו לרכוש את המבט של חנה. יש להתעלות מעל כל ההרגלים ותנאי החיים שאליהם התרגלנו. הקב"ה משפיע חיים חדשים לחלוטין, והכל פתוח ובר שינוי. גם המגבלות שאין אנו מכירים את חיינו בלעדיהן, יכולות להשתנות. אין זה נס, אלא זהו הטבע: חוקי הבריאה הם כאלה שרצון ה' הוא החוק היחיד.
[1] יש לציין כי יצחק התפלל על רבקה. ועל פי חז"ל, גם היא עצמה התפללה. עוד יש לציין כי רחל תבעה מיעקב בנים. אך בסופו של דבר לא נאמר שהתפללה, ותחת זאת נתנה את שפחתה אליו, כדי ששפחתה תלד, והבנים יהיו קרויים על שמה (רד"ק שם ומפרשים נוספים).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.