הקדמה
נאמר בפרקנו:
כג. "ותרא אביגיל את דוד, ותמהר ותרד מעל החמור, וַתִּפֹּל לאפי דוד על פניה, ותשתחוּ ארץ.
כד. וַתִּפֹּל על רגליו ותאמֶר: בי אני אדֹני העון, וּתדבר נא אמתְך באזניך, וּשמע את דברי אמתֶך.
כה. אל נא ישים אדֹני את לבו אל איש הבליעל הזה, על נבל, כי כשמו כן הוא, נבל שמו ונבלה עמו, ואני אמתְך לא ראיתי את נערי אדֹני אשר שלחת.
כו. ועתה אדֹני, חַי ד' וחֵי נפשך אשר מנעך ד' מִבּוֹא בדמים, וְהוֹשֵעַ ידך לָךְ, ועתה יהיו כנבל אֹיביך והמבקשים אל אדֹני רעה.
כז. ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדֹני, וְנִתְנָה לנערים המתהלכים ברגלי אדֹני.
כח. שא נא לפשע אמתֶך, כי עשֹׂה יעשה ד' לאדֹני בית נאמן, כי מלחמות ד' אדֹני נלחם, ורעה לא תמצא בך מימיך.
כט. ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך, והיתה נפש אדֹני צרורה בצרור החיים את ד' אלקיך, ואת נפש איביך יקלענה בתוך כף הקלע.
ל. והיה כי יעשה ד' לאדֹני ככל אשר דבר את הטובה עליך, וצוך לנגיד על ישראל.
לא. ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב לאדֹני, ולשפך דם חנם, ולהושיע אדֹני לו, והיטב ד' לאדֹני, וזכרת את אמתֶך".
דברי אביגיל ארוכים ומליציים, ואינם מובנים דיים.
במאמר קצר זה נעסוק רק בהסבר פסוק כ"ח:
השאלות
רבי יהודה רוזאניס, בעל ה"משנה למלך" על הרמב"ם, בספרו "פרשת דרכים", בדרוש הי"א "דרך המלך", שאל שלש שאלות על דברי אביגיל בפסוק כ"ח:
- מה שאמרה: "שא נא לפשע אמתך, כי עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן", ותרגם יונתן: "מלכו קיימא", איך תלויה סליחת העוון עם מה שיקיים ד' את הבטחתו לדוד ויתן לו את המלכות?
- מה שאמרה: "כי מלחמות ד' אדוני נלחם", למה מתיחס הטעם "כי מלחמות ד' אדוני נלחם" - אם על המלכות, שאמרה: "כי עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן", והטעם הוא: "כי מלחמות ד' אדוני נלחם" - מה לה לבקש טעם למה שנתן ד' המלכות לדוד? ועוד: הדברים הללו לא שייכים לעניינה, שהיתה מחלה כעת את פני דוד שיסלח לעוון נבל. ואם הטעם מתיחס לתחילת הפסוק: "שא נא לפשע אמתך" - "כי מלחמות ד' אדוני נלחם", זה לא יתכן, שהרי הדברים הללו אינם שייכים זה לזה.
- מה משמעות דבריה: "ורעה לא תמצא בך מימיך"?
א. הסבר רש"י
הסביר רש"י: "כי עשה יעשה ד' לאדני בית נאמן - להיות מלך על ישראל, לפיכך: 'ורעה לא תמצא בך' - לכך לא נאה לך לעשות שלא כדין להוציא לעז על מלכותך".
לפי רש"י נראה שהמלים "כי עשה יעשה ד' לאדני בית נאמן" אינן מהוות נימוק לאמור בתחילת הפסוק ולא בסופו, אלא פתיחה: הרי ד' יעשה את אדוני למלך על ישראל, ולכן לא ראוי שתמצא בך רעה, שיאמרו עליך שהרגת אדם מישראל שלא כדין.
בדברי רש"י יש תשובות לשאלה הראשונה והשלישית: [הסליחה אינה תלויה בהבטחת ד' לתת לדוד את המלכות, אלא בקשת הסליחה היא כפי הנראה רק פתיחה של התנצלות, ואחריה באה האמירה ש] דוד יהיה מלך, ולכן לא ראוי לו שיעשה רעה בהריגת אדם שאינו בן מות.
יש לציין שרש"י לא התיחס למלים "כי מלחמות ד' אדני נלחם", שעליהן נשאלה השאלה השניה.
ב. הסבר הרד"ק
הרד"ק כתב: "בית נאמן - כתרגומו: 'מלכו קיימא'. ודרך נבואה אמרה זה, כי היא אחת משבע נביאות על דעת רז"ל. ויש לפרש כי היה הדבר נשמע ונודע בישראל כי דוד נמשח למלך, כמו שאמרה: 'ככל אשר דבר את הטובה עליך וצוך לנגיד על ישראל'.
כי מלחמות ד' - תרגומו: 'ארי קרבי עמא דד''
לא תמצא בך - עתיד במקום עבר, כמו: 'לא נמצאה' ומלת 'מימיך' יוכיח זה. וכן תרגומו: 'לא אשתכחת'".
הרד"ק רק הסביר את המלים, אבל הוא לא ענה על אף אחת מהשאלות שנשאלו.
הוא כן ענה על שאלה שלא נשאלה עדיין: מנין ידעה אביגיל שדוד ימלוך? והוא ענה עליה שתי תשובות: או שהיא ידעה זאת בנבואה, או שהיא ידעה זאת כיון שהדבר היה מפורסם.
ג. הסבר ה"מצודת דוד" והמלבי"ם
ה"מצודת דוד" הרחיב בהסברו: "שא נא וכו' - הקדימה לשאול מחילה אם תכשל בלשונה לדבר מה מול כבודו.
כי עשה יעשה - זה ראשית אמריה. תאמר: הן ידעתי שד' יעשה לאדוני בית נאמן ומתקיים, ועד עולם לא תוסר המלוכה מביתו, לא כשאול שיוסר המלוכה מזרעו.
כי מלחמות ד' - כל מלחמתך המה מלחמות ד', לעשות נקמה בפלשתים, אבל לא תמצא בך רעה מימיך ללחום ולהרוג אנשים מישראל, כאשר עשה שאול שהרג כהני נוב, ולזה סרה משאול, ולא תוסר ממך".
בדברי ה"מצודת דוד" יש תשובות לכל שלש השאלות!
דבריו דומים לדברי רש"י, אבל הוא ענה באותו מהלך גם על השאלה השניה: הסליחה אינה תלויה בהבטחת ד' לתת לדוד את המלכות, אלא בקשת הסליחה היא פתיחה של התנצלות. אחריה אמירה שדוד יהיה מלך, ושכל מלחמותיו הם מלחמות ד', ולכן לא ראוי לו שיעשה רעה בהריגת אדם שאינו בן מות.
כעין זה כתב גם המלבי"ם: "כי עשה יעשה ד' לאדני בית נאמן, כי מלחמות ד' אדני נלחם, רוצה לומר: אחר שמה שיקוה שיעשה לו ד' בית נאמן, נצמח ממה שלוחם מלחמות ד', שלוחם באויבי ישראל, שהם אויבי ד', אם כן אין מהראוי שתתערב בין מלחמותיך מלחמה לכבודך, שאינה מלחמת מצוה או חובה, רק מלחמת רשות או עבירה, וזה 'ורעה לא תמצא בך מימיך', שאז יאמרו כי נלחמת כפי המקרה כאדם האוהב מלחמה לשפוך דם כפי שיזדמן".
ד. הסבר ה"פרשת דרכים"
ה"פרשת דרכים" ענה על שאלותיו במהלך אחר, על פי הגמרא במסכת יומא (כא ע"ב).
כך נאמר שם בגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש שאול? מפני שמחל על כבודו, שנאמר: 'ובני בליעל אמרו: מה יושיענו זה, ויבזוהו, ולא הביאו לו מנחה, ויהי כמחריש' (שמואל א י, כז)".
פירש רש"י: "נענש שאול - לבא לידי דבר שעליו ניטל ממנו מלכות, מפני שמתחילת מלכותו מחל על כבודו, גילה על עצמו שאינו כדאי למלוך".
נמצאנו למדים, שהמלך שמוחל על כבודו גורם לעצמו שתינטל ממנו מלכותו! וזו היתה כוונת אביגיל באריכות דבריה.
בתחילה היא אמרה לדוד: "שא נא לפשע אמתך", כלומר שדוד ימחל על כבודו במה שביזהו נבל, שאמר: "מי דוד ומי בן ישי", וימחל לו.
אבל אביגיל חששה שדוד יאמר לה: "איך אמחל על כבודי? והלא שאול איבד את מלכותו מפני שמחל על כבודו!"
לכן אמרה לו: אף על פי שתמחל על כבודך, "עשה יעשה ד' לאדוני בית נאמן", דהיינו מלכות קיימת. והטעם, דעונש המוחל על כבודו הוא שיבא לידי עוון שעליו תינטל מלכותו, וכאן גבי דוד לא שייך שיענש בכך, "כי מלחמות ד' אדוני נלחם", ולפיכך: "רעה לא תמצא בך". משום שמי שנלחם מלחמות ד' אין חטא בא על ידו. שכך הסבירו המפרשים את דברי העם לשאול: "היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל" (שמ"א יד, מה): "אפשר מי שעשה הישועה הזאת חטא בא על ידו"?! למדנו שמי שנלחם מלחמות ד' אין חטא בא על ידו!
וזו היתה כוונת אביגיל באריכות דבריה: הנזק שעלול לכאורה להיגרם ממחילת דוד המלך על כבודו, שהוא יאבד את מלכותו, אינו שייך, כיון שהוא נלחם מלחמות ד' ואין חטא בא על ידו.
יהי רצון שנזכה לראות בקרוב את המלך המשיח, ושהוא ינצח בכל מלחמות ד'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
