(א) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר זָקֵן שְׁמוּאֵל כאשר שמואל הזדקן (והוא לא היה יכול להסתובב ולשפוט את ישראל),[1] וַיָּשֶׂם אֶת בָּנָיו שֹׁפְטִים לְיִשְׂרָאֵל (כאשר שמואל הזדקן) הוא מינה את בניו להיות דיינים על ישראל[2]:

(ב) וַיְהִי שֶׁם בְּנוֹ הַבְּכוֹר יוֹאֵל שם בנו הבכור של שמואל היה יואל,[3] וְשֵׁם מִשְׁנֵהוּ אֲבִיָּה ושם הבן השני של שמואל היה אביה, שֹׁפְטִים בִּבְאֵר שָׁבַע שני בני שמואל היו דיינים בבאר שבע[4]:

(ג) וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָיו בניו של שמואל לא הלכו בדרכו (של שמואל), הם לא התנהגו כמוהו,[5] וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע בניו של שמואל הטו עצמם, פינו את ליבם, לקחת ממון שאינו שלהם. בניו של שמואל חמדו לקחת ממון שלא הגיע להם על פי דין,[6] וַיִּקְחוּ שֹׁחַד בניו של שמואל לקחו שוחד כשם שימשו כשופטים ודיינים,[7] וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט בניו של שמואל היטו את המשפט לטובת מי ששיחד אותם[8]:

(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל כל זקני ישראל התכסו יחד,[9] וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה זקני ישראל הלכו יחד אל שמואל שהיה בביתו ברמה[10]:

(ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו זקני ישראל אמרו לשמואל: הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ אתה הרי הזדקנת, וכבר אין לך כח לשפוט את בני ישראל,[11] וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ ובניך אינם מתנהגים כמוך,[12] עַתָּה ומאחר שאינך יכול לשפוט אותנו יותר ובניך לא הלכו בדרכיך,[13] שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם (ומאחר שאינך יכול לשפוט אותנו יותר ובניך לא הלכו בדרכיך) תמנה לנו מלך שישפוט אותנו כמו שאצל שאר העמים המלך הוא ששופט אותם[14]:

(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל הדבר היה רע בעיני שמואל,[15] כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ (הדבר היה רע בעיני שמואל) כאשר הזקנים ביקשו למנות מלך שישפוט אותם, שהרי התורה אמרה שהדיינים ישפטו את בני ישראל – ולא המלך,[16] וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְקֹוָק שמואל התפלל אל ה' כדי שיאמר לו מה לענות לזקנים[17]:

(ז) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' אמר לשמואל: שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם קבל את דברי העם – תקיים את מה שהעם אמר לך לעשות,[18] לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כל מה שבני ישראל ביקשו ממך – תעשה, ואפילו תמנה להם מלך שישפוט אותם, כפי שהם ביקשו,[19] כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ שהרי בני ישראל לא מאסו בך מלשפוט אותם,[20] כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם אלא בני ישראל מאסו מלעבוד אותי (ה'), נמאס להם שאני (ה') הוא המולך עליהם[21]:

(ח) כְּכָל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר עָשׂוּ מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה (בני ישראל מאסו בי) כמו שהם רגילים לעשות מהיום שהעליתי אותם ממצרים ועד היום, בני ישראל מרדו פי פעמים רבות,[22] וַיַּעַזְבֻנִי וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים בני ישראל עזבו אותי והפסיקו לעבוד אותי, ובמקום לעבוד אותי הם הלכו ועבדו עבודה זרה,[23] כֵּן הֵמַּה עֹשִׂים גַּם לָךְ כך בני ישראל עושים גם במקרה שלך שהם מבקשים למנות עליהם מלך – הם מתכוונים למרוד בי[24]:

(ט) וְעַתָּה עכשיו, מאחר שבני ישראל לא מאסו בך,[25] שְׁמַע בְּקוֹלָם (מאחר שבני ישראל לא מאסו בך) תקבל את בקשתם ותמנה להם מלך,[26] אַךְ כִּי הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם אך לפני שתמנה להם מלך, תתרה בהם, תאמר להם דברים קשים, כדי שיהיה ברור להם שלא כדאי שהמלך יעבור על חוקי התורה,[27] וְהִגַּדְתָּ לָהֶם מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם ותאמר לבני ישראל את דיניו של המלך –  מהן זכויותיו של המלך ומהו הקושי של העם למלא אחר זכויות אלו[28]:

(י) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי יְקֹוָק שמואל אמר את כל הדברים שה' אמר לו לומר,[29] אֶל הָעָם הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ (שמואל אמר את כל הדברים שה' אמר לו לומר) לעם שביקש ממנו להמליך מלך[30]:

(יא) וַיֹּאמֶר שמואל אמר לבני ישראל: זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם זה יהיה חוק המלך, אלה הם אחד עשר הדברים שיעשה לכם המלך שימלוך עליכם,[31] (נחלקו חכמנו בגמרא אם באמת מותר למלך לעשות את כל הדברים האלה, או ששמואל רצה להסביר לבני ישראל שלא משתלם להם להמליך מלך, היות והוא יעשה את כל הדברים האלה, ולא יהיה מי שימחה בו), 1) אֶת בְּנֵיכֶם יִקָּח וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו המלך ייקח בכח את הבנים שלכם, וישתמש בהם כדי להוליך את המרכבה ואת הסוסים שלו,[32] 2) וְרָצוּ לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ המלך ייקח את הבנים שלכם גם כדי שהם ירוצו לפני המרכבה שלו. דרכם של מלכים היה להתכבד בכך שהיו אנשים שהיו רצים לפני מרכבותיהם[33]:

(יב) 3) וְלָשׂוּם לוֹ שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים המלך ייקח בכח את הבנים שלכם גם כדי שהם ישמשו לשרים הממונים על אלף אנשים ועל חמישים אנשים, למרות שהם לא יירצו לשמש כשרים,[34] 4) וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ המלך גם ייקח את הבנים שלכם בכח כדי לחרוש ולקצור את שדותיו (של המלך),[35] 5) וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ וכן ייקח המלך את הבנים שלכם בכח כדי שיכינו לו את כלי  הנשק שלו, ואת המרכבות שלו[36]:

(יג) 6) וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם יִקָּח ואת הבנות שלכם ייקח המלך, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת וּלְאֹפוֹת (המלך ייקח את הבנות שלכם) כדי שיעבדו אצלו בתפקידים הבאים: רקחות – הן יכינו בְּשָׂמִים לנשי המלך, טבחות – הן יבשלו לו, ואופות – הן יאפו לו לחמים ועוגות[37]:

(יד) 7) וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו המלך ייקח מכם את השדות, את הכרמים ואת עצי הזית הטובים ששייכים לכם, וייתן אותם לעבדים שלו[38]:

(טו) 8) וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם יַעְשֹׂר המלך ייקח לעצמו מעשר ממה שאתם זורעים וממה שאתם מגדלים בכרמים שלכם,[39] על כל עשר גידולים שיגדלו לכם, המלך ייקח גידול אחד (את השדות והכרמים הטובים המלך ייקח לגמרי, כפי שכתוב בפסוק יד', ומשאר השדות הוא ייקח רק מעשר),[40] וְנָתַן לְסָרִיסָיו וְלַעֲבָדָיו את המעשר שהמלך ייקח מכם, הוא ייתן לשריו ועבדיו[41]:

(טז) 9) וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח המלך ייקח מכם את העבדים שלכם, את השפחות שלכם, ואת הגברים הצעירים והיפים שלכם, ואת החמורים שלכם,[42] וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ המלך ישתמש בכל הדברים האלה (עבדים, שפחות, גברים מובחרים וחמורים) לצורך המלאכה שלו[43]:

(יז) 10) צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר המלך ייקח לעצמו מעשר מהצאן שלכם, על כל עשר כבשים שיש לכם, הוא ייקח כבש אחד,[44] 11) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים ואפילו אתם תהיו העבדים של המלך[45]:

(יח) וּזְעַקְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא ביום שהשיעבוד של המלך יהיה כבד מידי עליכם, אתם תצעקו אל ה',[46] מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם (אתם תצעקו אל ה') בגלל הקושי של השעבוד של המלך שביקשתם למנות עליכם,[47] וְלֹא יַעֲנֶה יְקֹוָק אֶתְכֶם בַּיּוֹם הַהוּא אך ה' לא יענה לצעקתכם כשתצעקו לפניו, משום שהוא התרה בכם עוד לפני שמיניתם את המלך[48]:

(יט) וַיְמָאֲנוּ הָעָם לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל העם סירב לקבל את דבריו של שמואל, והוא עדיין רצה למנות מלך,[49] וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו לשמואל: לֹּא (בני ישראל אמרו לשמואל) לא! איננו חוזרים בנו מבקשתנו למלך![50] כִּי אִם מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ אלא יהיה עלינו מלך[51]:

(כ) וְהָיִינוּ גַם אֲנַחְנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם גם אם המלך יעשוק אותנו, נהיה כמו כל שאר העמים שגם אותם המלך עושק, לא נפסיד יותר משאר העמים שהמלך עושק אותם,[52] וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ המלך שלנו ידון אותנו וינהיג אותנו במלחמות שלנו, וכך תהיה לנו תועלת מהמלכת המלך, גם אם הוא יעשוק אותנו[53]:

(כא) וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל אֵת כָּל דִּבְרֵי הָעָם שמואל שמע את דברי העם, שעדיין התעקש למנות מלך,[54] וַיְדַבְּרֵם בְּאָזְנֵי יְקֹוָק שמואל סידר את דברי העם לה', שמואל אמר לה' מה הייתה תשובת העם וביקש מה' שיאמר לו מה לענות[55]:

(כב) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל שְׁמוּאֵל ה' אמר לשמואל: שְׁמַע בְּקוֹלָם וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ תקבל את דברי בני ישראל ותמנה עליהם מלך,[56] וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל שמואל אמר לאנשי ישראל: לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ כל אחד מכם יחזור חזרה לעיר שלו, ואני אעשה את בקשתכם[57]:

[1] תרגום.

[2] תרגום. מלבי"ם: שמואל מינה כל אחד מבניו שיעשו משפט במקום אחר בארץ.

[3] תרגום.

[4] מצודות.

[5] תרגום.

[6] מצודות. רש"י הסתפק אם הכוונה שהם הטו את עצמם או שהם הטו את הדין. לכאורה לא ייתכן כפירוש שהכוונה שהם הטו את המשפט, שהרי בסוף הפסוק כבר כתוב שהם הטו את המשפט.

[7] תרגום.

[8] תרגום. אמנם חז"ל (מסכת שבת דף נו) אמרו שלא לקחו שוחד ממש, אלא שהצורה בה דנו את הדין הייתה במחשבה כדי להרבות שכר לסופריהם ולאנשיהם (ולכן הם לא הסתובבו בכל הארץ), ונחשב הדבר כאילו לקחו שוחד. הרד"ק מביא את הדעות בחז"ל שאומרים שבני שמואל לא חטאו, ואומר שלפי פשט הכתובים הם כן חטאו. כמו"כ הדגיש רד"ק שלא רק שבניו של שמואל לא ישבו בארץ, אלא הם ישבו בקצה ארץ ישראל, בבאר שבע.

[9] תרגום. מלבי"ם: בסוף ימיו של שמואל, כאשר בניו שפטו את ישראל, הפלשתים הרימו ראש לשלוט על בני ישראל בגלל בצע הממון ששלט.

[10] תרגום.

[11] מצודות.

[12] רד"ק.

[13] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[14] מצודות.

[15] תרגום.

[16] מצודות. נחלקו המפרשים מדוע בקשת העם הייתה רעה בעיני שמואל, הרי יש מצווה מפורשת למנות מלך? חז"ל: על שבני ישראל אמרו "ככל הגויים" (וכן כתב רש"י), או שהם ביקשו מלך כתירוץ לכך שיעבדו ע"ז, או שהם חילקו בין בקשת הזקנים שלא ביקשו כל הגויים, לשאר העם שכן ביקש ככל הגויים. לפי מצודות כאמור, החטא היה על שביקשו שהמלך ישפוט אותם. רד"ק: מפני שביקשו בתרעומת ולא לשם מצווה. כמו"כ כתב שבנ"י פשוט ביקשו למצוא עילה למנות עליהם מלך משום שהם מאסו במלוכתו של ה'. רלב"ג: מלך ישראל אינו כמלכי הגויים שממציא חוקים, אלא הוא צריך להנהיג את בני ישראל על פי חוקי התורה, ולכן התורה אמרה שאם בני ישראל מבקשים למנות עליהם מלך, יש למנות מלך מתוך בני ישראל שיהיה כפוף לתורה. מלבי"ם: א. כיוון שכל עוד יש הנהגה ניסית כמו שהיה בימיו של שמואל, אין מקום לבקש מלך. ב. כיוון שאמרו לשמואל שאינו דן אותם בצורה טובה. לו לא היו מבקשים שהמלך גם ידון אותם, אלא רק שיוציא אותם למלחמות, לא היה בכך דבר רע. ג. כיוון שרצו שהמלך ישפוט אותם על פי משפטי הגויים, ולא על פי משפט התורה. בשאלתם למלך ככל הגוים ניתן להבין שהכוונה היא שהמלך ימלוך עליהם כמו שיש מלך לשאר העמים או שהכוונה השמלך ישפוט אותם כמו כל העמים ולא לפי חוקי התורה. שמואל דן את העם לכף זכות וחשב שכוונתם למנות מלך ככל הגוים אך הקב"ה אמר לו שכוונתם הייתה שהמלך ישפוט אותם שלא לפי חוקי התורה. כמו"כ ה' הסביר לשמואל שבנ"י תמיד העדיפו להיות מונהגים לפי הטבע ולא תחת הנהגה ניסית – וזה פירוש דברי חז"ל שבנ"י ביקשו לעבוד עבודה זרה.

[17] מצודות.

[18] תרגום.

[19] מצודות.

[20] תרגום.

[21] מצודות. רלב"ג: המלכים הסיטו את בני ישראל לעבוד עבודה זרה כפי שראינו שעשה ירבעם בן נבט, ולכן ה' אמר לשמואל לומר לבני ישראל את משפט המלך, אולי על ידי זה הם יחזרו בהם ממינוי המלך. רבינו ישעיה: עד עכשיו, אני (ה') הייתי מקים להם שופט שהיה מושיע אותם כשהם היו חוזרים בתשובה, ועכשיו הם סילקו את היטחון שלהם ממני ורוצים מלך קבוע שיושיע אותם.

[22] מצודות.

[23] מצודות. מלבי"ם: לעם ישראל תמיד היה קשה להיות תחת הנהגה ניסית והם תמיד רצו לחיות תחת הנהגה טבעית, והדבר נחשב להם כאילו עזבו את ה', ולכן, עכשיו, כשעם ישראל ביקש לעבור להנהגה טבעית, יש למנות לו מלך.

[24] מצודות. רד"ק: למרות שאתה שמואל הוצאת את בני ישראל למלחמות והבאת להם נצחונות, הם עדיין רוצים מלך אחר שימלוך עליהם.

[25] מצודות. מלבי"ם: מאחר שבנ"י בחרו שההנהגה שלהם תהיה לפי הטבע ולא לפי ההשגחה האלוקית, יש למנות עליהם מלך.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] מצודות.

[29] תרגום. מלבי"ם: שמואל אמר לבנ"י כיצד ידע ה' שהם אינם מעוניינים עוד בהשגחה אלוקית עליהם.

[30] תרגום.

[31] תרגום. מלבי"ם: מנה כאן שבעה דברים אך במשמעות אין הבדל. מצודות: זה יהיה משפטו של המלך שלא יגביל את עצמו להתנהג על פי חוקי התורה.

[32] מצודות.

[33] מצודות. רד"ק כתב אפשרות נוספת, שייתכן שהכוונה היא שהסוסים ירוצו לפני מרכבתו של המלך.

[34] מצודות.

[35] מצודות.

[36] תרגום. רד"ק: כל הדברים שנאמרו שהמלך יכול לקחת את הבנים הוא בשכר, אסור למלך לקחת את הבנים בחינם, אלא שהמלך קודם לכל אדם.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] מצודות.

[40] רד"ק. בשם התוספות כתב רד"ק שאין למלך רשות לקחת את השדות והכרמים עצמם, אלא הוא יכול לקחת רק את פירותיהם, ועליו לשלם עליהם, אבל את המעשר מהשדות מותר לו לגבות כמיסים לעצמו בכל עת שירצה כמו ששלמה המלך עשה כן. לכן כתוב שהוא נותן את השדות והכרמים לעבדיו, הכוונה לחייליו שיוצאים למלחמה ואין להם מה לאכול. אם למלך היה מותר לקחת את השדה עצמו, אחאב היה לוקח את כרם נבות במשפט המלוכה, ולא היה נצרך לכל התעלולים כדי לקחת זאת לעצמו.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות. רד"ק: הכוונה שהמלך יוכל לקחת מיסים מהעם.

[46] רלב"ג.

[47] מצודות.

[48] מצודות. מהר"י קרא: עד עתה, מכיוון שלבני ישראל לא היה מלך אחר חוץ מה', היה ה' מציל אותם, שהרי היה בדבר גנאי אם האומות היו מצליחים לשעבד את בני ישראל. אולם, מאחר ומעכשיו יהיה לבני ישראל מלך אחר, ה' לא יעזור לבני ישראל אם הם יחטאו.

[49] מצודות.

[50] מצודות. מלבי"ם: בנ"י אמרו לשמואל שהוא אמר להם מה יעשה מלך שאינו מכפיף את עצמו לחוקי התורה, שהוא לוקח את כל העניינים במשפט המלוכה. בנ"י אמרו שהם באמת אינם מעוניינים באדם כזה ואין לו משמעות של מלך, אלא של עריץ, והם מעוניינים במלך שישפוט אותם לפי חוקי התורה.

[51] תרגום.

[52] מצודות. רלב"ג: בני ישראל טענו שאם יהיה להם מלך, הואי חאד את העם כולו במלחמה, ולא כמו בתקופת השופטים שהיציאה למלחמה הייתה של חלק מהעם. זו גם הסיבה שהקב"ה הסכים איתם בסופו של דבר. כמו"כ כתב שעיקר הפחד של בנ"י עכשיו היה מפני נחש מלך עמון שבא להילחם איתם, והם רצו מלך שיאסוף את כל העם למלחמה נגדו.

[53] מצודות. רד"ק: השפיטה היא משאר העמים. כמו"כ התלבט האם במילה "נלחם" הכוונה שהמלך הוא שיילחם או שהכוונה שעם ישראל יילחם יחד. מלבי"ם: הדגש הוא שהמלחמות יהיו של בנ"י, כלומר: המלך לא ייזום מלחמות לטובת עצמו ומה שהוא יכבוש יהיה שייך לכל העם.

[54] תרגום.

[55] רד"ק.

[56] תרגום.

[57] מצודות. מלבי"ם: היות ושמואל שמע מהעם שהם רוצים מלך שישפוט אותפ לפי חוקי התורה (ולא כמו שהם ביקשו בהתחלה), הוא הסכים למנות עליהם מלך.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.