(א) וַיְהִי אִישׁ מִבִּנְיָמִין היה אדם משבט בנימין,[1] וּשְׁמוֹ קִישׁ שמו של האיש היה קיש, בֶּן אֲבִיאֵל קיש היה בנו של אביאל,[2] בֶּן צְרוֹר אביאל היה בנו של צרור, בֶּן בְּכוֹרַת צרור היה בנו של בכורת, בֶּן אֲפִיחַ בכורת היה בנו של אפיח, בֶּן אִישׁ יְמִינִי אפיח היה בנו של אדם חשוב משבט בנימין,[3] גִּבּוֹר חָיִל קיש היה אדם גיבור[4]:
(ב) וְלוֹ הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל לקיש היה בן בשם שאול,[5] בָּחוּר וָטוֹב שאול היה אדם נבחר במעשיו ויפה תואר,[6] וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל טוֹב מִמֶּנּוּ מכל בני ישראל, לא היה אדם שהיה טוב יותר משאול, לא היה אדם מישראל שהיה ראוי למלכות יותר משאול,[7] מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה גָּבֹהַּ מִכָּל הָעָם שאול היה אדם גבוה מאוד, ומכתפיו ומעלה לא היה אדם שהיה גבוה יותר ממנו, לא היה אדם שהגיע לגובה כתפיו של שאול[8]:
(ג) וַתֹּאבַדְנָה הָאֲתֹנוֹת לְקִישׁ אֲבִי שָׁאוּל לקיש, אביו של שאול, אבדו האתונות שלו,[9] וַיֹּאמֶר קִישׁ אֶל שָׁאוּל בְּנוֹ קיש אמר לשאול בנו: קַח נָא אִתְּךָ אֶת אַחַד מֵהַנְּעָרִים תיקח איתך עכשיו את אחד הנערים, המשרתים,[10] וְקוּם לֵךְ בַּקֵּשׁ אֶת הָאֲתֹנֹת (תיקח איתך עכשיו את אחד הנערים) ותזדרז ללכת לחפש את האתונות[11]:
(ד) וַיַּעֲבֹר בְּהַר אֶפְרַיִם שאול ונערו עברו בהר אפרים במטרה לחפש את האתונות. בהר אפרים עברו שאול ונערו בשני מקומות:[12] 1) וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ שָׁלִשָׁה וְלֹא מָצָאוּ שאול ונערו עברו בארץ שלישה, אך הם לא מצאו שם את האתונות,[13] 2) וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ שַׁעֲלִים וָאַיִן שאול ונערו עברו בארץ שעלים, אך האתונות לא היו שם,[14] וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ יְמִינִי וְלֹא מָצָאוּ (לאחר שעברו בהר אפרים) שאול ונערו עברו גם בחבל ארץ שהיה שייך לשבט בנימין, אך גם שם הם לא מצאו את האתונות[15]:
(ה) הֵמָּה בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף כאשר שאול ונערו הגיעו למקום שנקרא "ארץ צוף". הכוונה לרמה, שם היה מקום מושבו של שמואל הנביא, ומי שהיה יושב שם היו צאצאים של צוף,[16] וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר עִמּוֹ (כאשר שאול ונערו הגיעו לארץ צוף) שאול אמר לנער שהיה איתו,[17] לְכָה וְנָשׁוּבָה בא ונחזור הביתה,[18] פֶּן יֶחְדַּל אָבִי מִן הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָנוּ (בא ונחזור הביתה) שמא אבי יפסיק לדאוג לאתונות, ובמקום זאת הוא ידאג לנו ויחשוב שהלכנו לאיבוד (שהרי אנחנו מחפשים את האתונות כבר הרבה זמן, ואבי אינו יודע היכן אנחנו נמצאים)[19]:
(ו) וַיֹּאמֶר לוֹ נערו של שאול אמר לשאול: הִנֵּה נָא אִישׁ אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת בעיר שנמצאת לפנינו יש עכשיו נביא ה',[20] וְהָאִישׁ נִכְבָּד כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא והנביא הוא אדם גדול בנבואה, וכל מה שהוא אומר – מתקיים,[21] עַתָּה עכשיו, מאחר שהגענו לעיר שהנביא נמצא שם,[22] נֵלֲכָה שָּׁם (מאחר שהגענו לעיר שהנביא נמצא שם) נלך למקום שבו נמצא הנביא,[23] אוּלַי יַגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר הָלַכְנוּ עָלֶיהָ אולי הנביא יגיד לנו את הדרך שבשבילה יצאנו, אולי הנביא יאמר לנו היכן נמצאות האתונות[24]:
(ז) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ שאול אמר לנערו: וְהִנֵּה נֵלֵךְ אפילו אם נלך לנביא,[25] וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ מה נביא לנביא בתור מנחה (שאול חשב ששמואל מבקש שכר כשהוא מתנבא למישהו),[26] כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ הרי אזל הלחם שהיה בכלים שלנו (כך שאיננו יכולים להביא לו את הלחם),[27] וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים ואין לנו דורון להביא לנביא,[28] מָה אִתָּנוּ ומה יהיה איתנו בלי הדורון, איך נוכל לבוא לשמואל בלי לתת לו מנחה?[29]:
(ח) וַיֹּסֶף הַנַּעַר לַעֲנוֹת אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הנער ענה לשאול פעם נוספת ואמר:[30] הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף יש לי אצלי רבע שקל כסף ששייך לי,[31] וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים ואני אתן את רבע השקל לנביא,[32] וְהִגִּיד לָנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ והנביא יגיד לנו מה עלה בגורל האתונות[33]:
(ט) פסוק זה הוא מעין סוגריים כדי להסביר את המשך הסיפור עם שאול ושמואל:[34] לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל בדורות הקודמים, היה מנהג קדום בישראל,[35] כֹּה אָמַר הָאִישׁ בְּלֶכְתּוֹ לִדְרוֹשׁ אֱלֹהִים כאשר אדם הלך לדרוש את דבר ה' מנביא, הוא היה אומר,[36] לְכוּ וְנֵלְכָה עַד הָרֹאֶה (היה מנהג קדום בישראל, כאשר אדם הלך לדרוש את דבר ה' מנביא, הוא היה אומר) נלך ל"רואה" כדי לברר את דבר ה',[37] כִּי לַנָּבִיא הַיּוֹם כיוון שמה שנקרא היום בשם "נביא",[38] יִקָּרֵא לְפָנִים הָרֹאֶה היה נקרא פעם בשם "הראה"[39]:
(י) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ שאול אמר לנערו: טוֹב דְּבָרְךָ דבריך טובים, יש לך רעיון טוב,[40] לְכָה נֵלֵכָה בוא נלך לנביא,[41] וַיֵּלְכוּ אֶל הָעִיר אֲשֶׁר שָׁם אִישׁ הָאֱלֹהִים שאול ונערו הלכו שניהם אל העיר שבה היה שמואל[42]:
(יא) הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה הָעִיר שאול ונערו הלכו בדרך שעולה אל העיר בה היה שמואל,[43] וְהֵמָּה מָצְאוּ נְעָרוֹת יֹצְאוֹת לִשְׁאֹב מָיִם והם (שאול ונערו) ראו נערות שיצאו מהעיר כדי לשאוב מים מהבאר שהיה מחוץ לעיר,[44] וַיֹּאמְרוּ לָהֶן שאול ונערו שאלו את הנערות: הֲיֵשׁ בָּזֶה הָרֹאֶה האם הנביא נמצא כאן[45]:
(יב) וַתַּעֲנֶינָה אוֹתָם וַתֹּאמַרְנָה הנערות ענו לשאול ונערו ואמרו להם: יֵּשׁ בעירנו נמצא נביא,[46] הִנֵּה לְפָנֶיךָ הנביא נמצא בבית העומד לפניך (הנערות הראו לשאול ונערו את הבית),[47] מַהֵר עַתָּה כִּי הַיּוֹם בָּא לָעִיר תמהרו לשם עכשיו שהרי היום הוא הגיע לעיר,[48] כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה (שמואל הגיע היום אל העיר) מכיוון שיש אנשים שהיום מקריבים קרבן (בכל שנה היו מקריבים קרבן ביום זה), והוא (שמואל) הגיע כדי להשתתף בזבח[49]:
(יג) כְּבֹאֲכֶם הָעִיר כאשר אתם תיכנסו לעיר,[50] כֵּן תִּמְצְאוּן אֹתוֹ (כאשר תיכנסו לעיר) אתם תוכלו למצוא אותו בבית, שמואל יהיה עדיין בבית כשתיכנסו אל העיר,[51] בְּטֶרֶם יַעֲלֶה הַבָּמָתָה לֶאֱכֹל (שמואל עדיין יהיה בבית) כיוון שהוא לא יעלה עדיין לבמה לאכול מהקרבן,[52] כִּי לֹא יֹאכַל הָעָם עַד בֹּאוֹ אך שמואל לא יתעכב הרבה זמן בביתו, כיוון שהאנשים מחכים לו שיבוא, והם אינם מתחילים לאכול בלי שהוא מגיע. שמואל לא יתעכב בביתו כדי שהוא לא יעכב את האנשים שנאספו לאכול את הקרבן,[53] כִּי הוּא יְבָרֵךְ הַזֶּבַח (האנשים יחכו לשמואל) כיוון שהוא יברך על הקרבן (יש ברכה על הקרבת קרבן ואכילתה: "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לאכול הזבח"),[54] אַחֲרֵי כֵן ורק אחרי ששמואל יברך על הקרבן, יֹאכְלוּ הַקְּרֻאִים יאכלו האנשים שנמנו על הקרבן,[55] וְעַתָּה עֲלוּ עכשיו, תמשיכו לעלות ולהיכנס אל העיר,[56] כִּי אֹתוֹ כְהַיּוֹם תִּמְצְאוּן אֹתוֹ כיוון שעכשיו אתם תמצאו את שמואל שם[57]:
(יד) וַיַּעֲלוּ הָעִיר שאול ונערו המשיכו לעלות בדרך העולה אל העיר,[58] הֵמָּה בָּאִים בְּתוֹךְ הָעִיר כאשר שאול ונערו נכנסו אל תוך העיר,[59] וְהִנֵּה שְׁמוּאֵל יֹצֵא לִקְרָאתָם (כאשר שאול ונערו נכנסו אל תוך העיר) שמואל יצא מהבית ופגש את שאול ונערו,[60] לַעֲלוֹת הַבָּמָה שמואל היה בדרכו לעלות לבמה (שם הקריבו את הקרבן)[61]:
(טו) וַיקֹוָק גָּלָה אֶת אֹזֶן שְׁמוּאֵל ה' גילה לשמואל, אמר לשמואל,[62] יוֹם אֶחָד לִפְנֵי בוֹא שָׁאוּל (ה' גילה לשמואל) ביום לפני ששאול בא אליו,[63] לֵאמֹר כך אמר ה' לשמואל יום לפני ששאול בא אליו[64]:
(טז) כָּעֵת מָחָר (ה' אמר לשמואל) מחר, בזמן הזה של היום (בעוד כעשרים וארבע שעות),[65] אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ אִישׁ מֵאֶרֶץ בִּנְיָמִן (בעוד כעשרים וארבע שעות) אני (ה') אשלח אליך (שמואל) אדם שגר בארץ שבט בנימין,[66] וּמְשַׁחְתּוֹ לְנָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל ואתה תמשח אותו בשמן כדי שהוא יהיה מושל על עם ישראל,[67] וְהוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי מִיַּד פְּלִשְׁתִּים והוא יציל את עם ישראל מידי הפלשתים,[68] כִּי רָאִיתִי אֶת עַמִּי (האדם שתמשח למלך יציל את עם ישראל מידי הפלשתים) כיוון שראיתי את הצרה בה עם ישראל נמצא, שהפלשתים משעבדים אותו (לקראת סוף ימיו של שמואל הפלשתים חזרו לשעבד את ישראל),[69] כִּי בָּאָה צַעֲקָתוֹ אֵלָי (האדם שתמשח למלך יציל את עם ישראל מידי הפלשתים) כיוון שקיבלתי את התפילות של עם ישראל[70]:
(יז) וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל כאשר שמואל ראה את שאול עומד לפניו, הוא חשב שייתכן שזהו האדם שה' דיבר עליו, אלא ששמואל חיכה שה' יאמר לו זאת במפורש,[71] וַיקֹוָק עָנָהוּ ה' אמר לשמואל:[72] הִנֵּה הָאִישׁ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ זהו האיש שעליו דיברתי איתך אתמול,[73] זֶה יַעְצֹר בְּעַמִּי זה האיש שימשול על עם ישראל[74]:
(יח) וַיִּגַּשׁ שָׁאוּל אֶת שְׁמוּאֵל בְּתוֹךְ הַשָּׁעַר שאול ניגש אל שמואל שהיה בתוך שער העיר,[75] וַיֹּאמֶר שאול שאל את שמואל: הַגִּידָה נָּא לִי אֵי זֶה בֵּית הָרֹאֶה תאמר לי עכשיו היכן נמצא ביתו של הנביא[76]:
(יט) וַיַּעַן שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שמואל ענה לשאול ואמר: אָנֹכִי הָרֹאֶה אני הוא הנביא,[77] עֲלֵה לְפָנַי הַבָּמָה וַאֲכַלְתֶּם עִמִּי הַיּוֹם תעלה לפניי על הבמה, ושם, על הבמה, תאכלו איתי היום את הקרבן,[78] וְשִׁלַּחְתִּיךָ בַבֹּקֶר ובבוקר, אני אתן לך רשות לחזור לביתך,[79] וְכֹל אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ אַגִּיד לָךְ וכל מה שאתה תרצה לדעת, אענה לך[80]:
(כ) וְלָאֲתֹנוֹת הָאֹבְדוֹת לְךָ הַיּוֹם שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים והאתונות שאבדו לך, אותם אתה מחפש כבר במשך שלשה ימים,[81] אַל תָּשֶׂם אֶת לִבְּךָ לָהֶם אל תשים לב עליהם ואל תדאג להם (לאתונות שאבדו לך),[82] כִּי נִמְצָאוּ (אינך צריך לדאוג לאתונות) כיוון שהן כבר נמצאו,[83] וּלְמִי כָּל חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל ולמי שייכים כל הדברים היקרים של עם ישראל,[84] הֲלוֹא לְךָ וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ הרי כל הדברים היקרים של עם ישראל שייכים לך ולמשפחתך, כך שאינך צריך לדאוג בגלל כמה אתונות (בדברים האלה, שמואל רמז לשאול שהוא יהיה מלך)[85]:
(כא) וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שאול ענה ואמר לשמואל: הֲלוֹא בֶן יְמִינִי אָנֹכִי הרי אני משבט בנימין,[86] מִקְּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל שבט בנימין הוא השבט הקטן מכל השבטים,[87] וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה מִכָּל מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן ומתוך שבט בנימין, משפחתי היא המשפחה הקטנה. אם כן, אינני ראוי למלוך, הן מצד שאני מהשבט הקטן, משבט בנימין, והן משום שמכל שבט בנימין, משפחתי היא המשפחה הכי קטנה מכל השבט,[88] וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה ומדוע אמרת לי את הדברים האלה, הרי אינני ראוי למלוכה?[89]:
(כב) וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת שָׁאוּל וְאֶת נַעֲרוֹ וַיְבִיאֵם לִשְׁכָּתָה שמואל לקח את שאול ואת נערו, והכניס אותם לתוך החדר בו הם היו אוכלים את בשר הקרבנות,[90] וַיִּתֵּן לָהֶם מָקוֹם בְּרֹאשׁ הַקְּרוּאִים שמואל הושיב את שאול ואת נערו בראש כל האנשים שנמנו לאכול את הקרבן, שמואל הושיב את שאול ונערו במקום מכובד,[91] וְהֵמָּה כִּשְׁלֹשִׁים אִישׁ היו בערך שלשים אנשים שנמנו לאכול את הקרבן[92]:
(כג) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל לַטַּבָּח שמואל אמר למי שבישל את הקרבן:[93] תְּנָה אֶת הַמָּנָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֵלֶיךָ שִׂים אֹתָהּ עִמָּךְ תן לי את המנה מהקרבן שאמרתי לך לשמור אותה אצלך[94]:
(כד) וַיָּרֶם הַטַּבָּח אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ הטבח הרים כדרך המלצרים את השוק של הקרבן, וכן את החלק שהיה מחובר לשוק, את הירך,[95] וַיָּשֶׂם לִפְנֵי שָׁאוּל וַיֹּאמֶר הטבח הגיש את השוק לשאול ואמר לו: הִנֵּה הַנִּשְׁאָר אל תחשוב שאני נותן לך את המנה שלי, הנה החלק שנשאר לי, הנה המנה שלי,[96] שִׂים לְפָנֶיךָ אֱכֹל לכן אתה יכול לשים לפניך את המנה שלך ולאכול אותה,[97] כִּי לַמּוֹעֵד שָׁמוּר לְךָ המנה שלך מזומנת לך לזמן שידענו שתגיע לכאן, השארנו לך את המנה שלך מכיוון שידענו שאתה עתיד להגיע ולאכול איתנו,[98] לֵאמֹר כיוון שמי שזימן את הקרואים לאכול את הקרבן (שמואל) אמר:[99] הָעָם קָרָאתִי הרי אני (שמואל) קראתי לאנשים לאכול את הקרבן ומוטל עליי לחלק את המנות (ושמואל אמר לי לשמור לך את השוק),[100] וַיֹּאכַל שָׁאוּל עִם שְׁמוּאֵל בַּיּוֹם הַהוּא שאול אכל עם שמואל ביום הקרבת הקרבן, שמואל ושאול אכלו יחד את בשר הקרבן[101]:
(כה) וַיֵּרְדוּ מֵהַבָּמָה הָעִיר שמואל ושאול ירדו מהבמה וחזרו לעיר,[102] וַיְדַבֵּר עִם שָׁאוּל עַל הַגָּג שמואל דיבר עם שאול על גג ביתו שהיה בתוך העיר.[103] בשיחה זו, שמואל אמר לשאול שהוא צריך לירא מה'[104]:
(כו) וַיַּשְׁכִּמוּ שמואל, שאול ונערו, קמו מוקדם בבוקר,[105] וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַשַּׁחַר כאשר השמש התחילה להאיר,[106] וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל הַגָּגָה שמואל קרא לשאול, ואמר לו לעלות על גג ביתו,[107] לֵאמֹר (כאשר הם היו על הגג) שמואל לשאול: קוּמָה וַאֲשַׁלְּחֶךָּ תזדרז ואני (שמואל) אלווה אותך קצת בדרך חזרה לביתך,[108] וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם הוּא וּשְׁמוּאֵל הַחוּצָה שאול הזדרז ויצא יחד עם שמואל החוצה[109]:
(כז) הֵמָּה יוֹרְדִים בִּקְצֵה הָעִיר שמואל ושאול ירדו בדרך העולה אל הכניסה לעיר, עד שהם הגיעו לקצה העיר,[110] וּשְׁמוּאֵל אָמַר אֶל שָׁאוּל אֱמֹר לַנַּעַר וְיַעֲבֹר לְפָנֵינוּ (כאשר הם הגיעו לקצה העיר) שמואל אמר לשאול שיאמר לנערו להמשיך ללכת לפניהם ועל ידי כך הוא יתרחק מהם ולא ישמע את דבריו של שמואל,[111] וַיַּעֲבֹר כשהנער שמע את דבריו של שמואל, הוא התקדם מעצמו והלך לפני שאול ושמואל, לפני ששמואל סיים את דבריו,[112] וְאַתָּה עֲמֹד כַּיּוֹם (שמואל המשיך בדבריו של שאול) ואתה תעמוד כאן עכשיו,[113] וְאַשְׁמִיעֲךָ אֶת דְּבַר אֱלֹהִים ואני אשמיע לך, את דבר ה'[114]:
[1] תרגום.
[2] רד"ק: בדברי הימים כתוב שאביו של קיש היה נר בן אביאל. רד"ק ענה על כך בשני אפונים. א. שמו של אביאל היה גם נר והוא קרא לבנו גם כן בשם זה. ב. עיקר שמו היה אביאל, אלא שהוא נקרא גם נר משום שהוא היה מדליק נרות במבואות אפלות. בכל מקרה אבנר בן נר היה קרוב משפחתו של שאול.
[3] מצודות.
[4] תרגום.
[5] תרגום.
[6] מצודות. מהר"י קרא: בכך ששאול היה בחור, הוא היה יכול לצאת למלחמות ולשפוט. הכוונה בכך שהיה טוב היא שהוא לא היה לוקח שוחד. מלבי"ם: למרות ששאול היה בשנות בחרותו ובשנים אלה יש רתיחת דמים, שאול היה טוב ורגוע.
[7] מהר"י קרא.
[8] מצודות.
[9] תרגום. מלבי"ם: כתוב כאן שהאתונות נאבדו לקיש ולא שנאבדו מקיש משום שהם נאבדו רק לפי שעה כדי ששאול ילך ויחפש אותם ועל ידי כך הוא יומלך למלך.
[10] תרגום.
[11] תרגום. בעניין היות המילה "קום" מילת זירוז, עיין רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב'.
[12] תרגום.
[13] מצודות.
[14] מלבי"ם: כאשר הנביא אומר ששאול ונערו עברו בארץ שעלים, הוא מדייק ואומר "אין" לעומת הארצות האחרות שבהם נאמר "ולא מצאו". בארץ שעלים לא היה סימן לאתונות בכלל, אך בארצות האחרות היו סימנים שהאתונות עברו שם, אלא שלא מצאו אתם. כמו"כ, עצם יציאת האתונות למרחק כל כך גדול מהמקום שבו הן היו בהתחלה, מראה שהייתה כאן יד ה' כדי ששאול יחפש אחריהם ויומלך למלך.
[15] תרגום. דעת מקרא: אין הכוונה לארץ שהייתה שייכת לבני שבט בנימין, שהרי משם יצאו שאול ונערו, אלא הכוונה לארץ בנחלת שבט אפרים שהתגוררו שם אנשים משבט בנימין.
[16] רלב"ג. תרגום: הכוונה לארץ שיש בה נביא שנקרא צופה.
[17] תרגום.
[18] תרגום.
[19] מצודות.
[20] תרגום + מצודות.
[21] מצודות. רד"ק: נערו של שמואל הדגיש את קיום דבריו של שמואל משום שדבר ה' היה יקר המציאות באותם הימים והיו חוזי כוכבים שהיו עושים את עצמם מתנבאים גם כן.
[22] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "ועתה".
[23] תרגום.
[24] מצודות.
[25] מצודות.
[26] מצודות.
[27] תרגום + מצודות. רד"ק: הכוונה היא שהם אמרו שאין להם כסף אפילו כדי לקנות צידה לעצמם, כל שכן כדי לשלם לנביא, אך אין הכוונה שהם רצו לתת את הלחם עצמו לנביא. רלב"ג: על ידי התשורה היה הנביא מתקשר אל האדם ששואל אותו ומתנבא, וזאת משום שלקראת סוף ימיו הוא היה מתנבא פחות. מלבי"ם: היו נותנים לנביא שני דברים. הראשון היה על מאמצו במה שעשה, וכאן לא נדרש מצדו של שמואל למאמץ גדול, וממילא היה ניתן להסתפק בנתינת דבר קטן. אולם, היה מקובל להביא גם תשורה לנביא, וגודל התשורה הייתה תלויה בחשיבותו של האדם שבא לפהני הנביא, ומכיוון ששאול היה בן למשפחה חשובה, היה עליו להביא תשורה גדולה לשמואל. הנער ענה לשאול שהוא יכול ללכת לבד אל הנביא, וכך יספיק רבע שקל הכסף כתשורה.
[28] מצודות. לפי התרגום, תשורה מלשון יושר, והכוונה היא שאין לנו דבר ישר וכשר לעשות כדי שנלך לנביא. רש"י בשם ר' מנחם כתב שהכוונה מלשון תקרובת.
[29] מצודות.
[30] רד"ק בפירושו השני. בפירושו הראשון כתב שפירוש הדבר כמו "וענית ואמרת" שיש כאן שני ביטויים של אמירה על היגד אחד.
[31] מצודות.
[32] תרגום.
[33] עפ"י מצודות בפסוק ו'.
[34] מצודות.
[35] מצודות.
[36] מצודות.
[37] מצודות.
[38] מצודות.
[39] מצודות. רד"ק: שמואל כתב פסוק זה בסוף ימיו ולכן קשה לומר שמדובר על מנהג קדמון, אלא הכוונה שבאותו היום קראו לנביא בשם רואה כמו שהיה המנהג הקדמון. אלא שבימי שמואל, בנוסף לכך שהיו קוראים לנביא בשם "רואה", היו קוראים לו גם "נביא" מלשון "ניב שפתיים", משום שהנבואה הייתה יקרץ המציאות ולא כל האנשים שטענו שהם נביאים באמת היו נביאים וחלקם היו רק מדברים. מהר"י קרא: חולק על חז"ל ששמואל כתב ספרו וכתב שבתקופתו של שמואל נקרא הנביא בשם "רואה" משום שהוא היה מראה לכל אחד את דרכו המיוחד, אך לאחר שהיו אנשים רבים שחטאו ועיקר תפקידו של הנביא היה להוכיח, הוא נקרא בשם "נביא". מלבי"ם: אצל הנביאים בדורות המאוחרים יותר, כאשר עם ישראל חטא, לא היו הולכים אליהם לצורך בירור דברים פרטיים, משום שרוח הקודש לא הייתה שורה על הנביאים לצורך דברים פרטיים רק לצורך דברים כלליים. אך לפני שבני ישראל חטאו, הנביאים היו בגדר רואים ועוזרים לכל אחד עם הדברים הנעלמים ממנו.
[40] תרגום.
[41] תרגום.
[42] תרגום.
[43] מצודות.
[44] תרגום.
[45] מצודות.
[46] רד"ק: בשם חז"ל כתב שהם אמרו לשאול ונערו שהם ימצאו ענן קשור על פתחו.
[47] מצודות. רד"ק: "לפניך" כנגד שאול כי הוא היה האדם העיקרי ביניהם.
[48] תרגום.
[49] מצודות. מלבי"ם: הנערות אמרו לשאול מדוע שמואל יהיה פנוי להם. א. משום שרק היום הוא הגיע אל העיר, וממילא אנשי העיר אינם באים אליו לשאול אותו שאלות כדי שהוא יוכל לנוח. ב. אנשי העיר עסוקים בהכנות להקרבת הקרבן.
[50] תרגום. רש"י: הנערות היו מאריכות בדיבור כדי להסתכל ביופיו של שאול. רד"ק הוסיף דעה בחז"ל משום שעדיין לא הגיע הזמן ששאול ימלוך. מלבי"ם: הנערות עיכבו את שאול משום שה' אמר לשמואל ששאול יגיע אליו בדיוק בעוד עשרים וארבע שעות, ועוד לא הגיע הזמן לכך.
[51] מצודות.
[52] מצודות.
[53] מצודות.
[54] מצודות. רד"ק: בירך מלשון יבצע. כמו"כ כתב שלמרות ששמואל בירך על הלחם, נקרא הדבר שהוא בירך על הזבח מכיוון שהסעודה נועדה לאכילה על הזבח. בפירוש השני כתב ששמואל בירך על הזבח עצמו על אכילת הקרבן.
[55] מצודות.
[56] תרגום.
[57] מצודות. רד"ק: הכ' של "כהיום" נועד לאמת הדבר.
[58] תרגום.
[59] תרגום.
[60] רד"ק.
[61] תרגום.
[62] תרגום.
[63] תרגום.
[64] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.
[65] מצודות.
[66] תרגום.
[67] מצודות.
[68] תרגום.
[69] רד"ק.
[70] תרגום.
[71] רבינו ישעיה.
[72] מצודות.
[73] מצודות.
[74] מצודות. רד"ק: זהו האיש שיעצור מהפלשתים, שימנע מהפלשתים מלמשול בישראל. בפירוש הראשון כתב שהכוונה היא שהוא ימשול על עם ישראל והסביר שהמלך נקרא "עוצר" משום שהוא עוצר מכל אחד מעמו מלעשות ככל מה שהוא רוצה, המלך עוצר את העם ומציב להם גבולות למעשיהם. מהר"י קרא: כל מי שעוזר לאדם נקרא עוצר לו. מלבי"ם: שאול יוכל להושיע את עם ישראל מיד הפלשתים משום שהוא יעצור בעם ישראל מלחטוא.
[75] מצודות.
[76] תרגום + מצודות.
[77] תרגום. רד"ק: לא היה זה שלא על דרך הענווה, שהרי כאשר שאול שאל את שמואל היכן בית הרואה, שמואל היה מוכרח לענות לו. בשם חז"ל כתב ששמואל נכשל בדבר זה והיה עליו לומר לשאול לשאול מישהו אחר, ולכן בהמלכת דוד ה' נפרע ממנו ולא אמר לו שלא להסתכל על מראהו של אליאב.
[78] תרגום.
[79] מצודות.
[80] מצודות. רבינו ישעיה: כל הספקות שיש לך בליבך, חוץ מעניין האתונות, אני אגיד לך.
[81] תרגום. רד"ק: הדגש הוא שהאתונות לא הלכו לאיבוד לפני שלשה ימים, אלא ששאול חיפש את האתונות במשך שלשה ימים.
[82] מצודות.
[83] תרגום.
[84] דעת מקרא. מהר"י קרא: למי ראוי להיות כל האתונות והסוסים של עם ישראל.
[85] מצודות.
[86] מצודות.
[87] מצודות.
[88] מצודות. מלבי"ם: שאול אמר לשמואל ששבט בנימין אינו ראוי להעמיד מלכים בגלל מה שקרה בפילגש בגבעה.
[89] מצודות.
[90] מצודות.
[91] מצודות.
[92] מצודות.
[93] מצודות.
[94] מצודות.
[95] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה לאליה שהייתה מחוברת לשוק. מלבי"ם: הכוונה לחזה שהייתה מחוברת לשוק.
[96] מצודות.
[97] מצודות. רלב"ג: הטבח אמר לשאול שאת השאריות מהמנה שלו, הוא יכול לתת לנערו. מלבי"ם: מנה זו נשארה מהקרבן.
[98] מצודות.
[99] מצודות.
[100] מצודות.
[101] תרגום. מלבי"ם: הסעודה נמשכה כל היום.
[102] תרגום.
[103] מצודות.
[104] רש"י. מלבי"ם: שמואל אמר לשאול סתרי תורה ועניינים אלוקיים.
[105] תרגום.
[106] תרגום.
[107] תרגום.
[108] עפ"י רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב'.
[109] עפ"י רד"ק בפירושו לפרק טז' פסוק יב'.
[110] תרגום.
[111] מצודות.
[112] מצודות.
[113] מצודות.
[114] תרגום.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.