(א) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל שמואל אמר לכל בני ישראל: הִנֵּה שָׁמַעְתִּי בְקֹלְכֶם לְכֹל אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לִי וָאַמְלִיךְ עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ אני הרי קיבלתי את בקשתכם, והמלכתי עליכם מלך. לאחר שכבר המלכתי עליכם מלך, אני יכול להוכיח אתכם בלי שתחשדו בי שמטרת תוכחתי היא למנוע מכם את המלכת המלך[1]:

(ב) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם ועכשיו, המלך כבר מנהיג אתכם, ולא ניתן להעבירו מהמלכות,[2] וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי ואני הזדקנתי עד שנהייתי זקן מאוד (השיבה היא זקנה גדולה יותר מהזקנה), כך שאינני יכול להנהיג אתכם יותר,[3] וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם והבנים שלי נכללים איתכם בבקשתכם, גם הם רוצים שמלך ימלוך עליכם, ואם כן, אינני מוכיח אתכם בגלל שיש לי נגיעה בדבר ובגלל שאני רוצה שבניי ימלכו עליכם,[4] וַאֲנִי הִתְהַלַּכְתִּי לִפְנֵיכֶם מִנְּעֻרַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה ואתם גם יודעים שאני הייתי הולך מעיר לעיר כדי לשפוט אתכם במשך כל חיי (מאז שהייתי צעיר עד היום הזה שבו אני מוכיח אתכם), ואם כן, אתם יודעים שאני מוכיח אתכם לשם שמיים, ולא בגלל תחבולה כל שהיא[5]:

(ג) הִנְנִי עֲנוּ בִי בעוד שאני נמצא כאן לפניכם – תעידו עליי,[6] נֶגֶד יְקֹוָק וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ (תעידו עליי) לפני ה' ולפני המלך שמשח ה' עליכם, לפני שאול,[7] אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי (תעידו עליי) את השור של מי מכם לקחתי לעצמי, האם לקחתי שור של מישהו מכם?[8] וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי (תעידו עליי גם את הדבר הבא) את החמור של מי מכם לקחתי לעצמי לרכב עליו, האם לקחתי ממישהו מכם חמור?[9] וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי (תעידו עליי גם את הדבר הבא) את מי מכם גזלתי, האם גזלתי מישהו מכם?[10] אֶת מִי רַצּוֹתִי (תעידו עליי גם את הדבר הבא) את מי מכם שברתי. הכוונה לשבירת הגוף,[11] וּמִיַּד מִי לָקַחְתִּי כֹפֶר (תעידו עליי גם את הדבר הבא) מיד מי מכם לקחתי כסף כדי לכפר על פשע שהוא עשה, האם לקחתי ממישהו מכם כסף כדי לכפר לו על חטא שהוא חטא בו במקום לשפוט אותו דין אמת?[12] וְאַעְלִים עֵינַי בּוֹ והאם אני העלמתי ממנו עין (מנותן הכופר) ולא הענשתי אותו, בגלל שהוא נתן לי כסף?[13] וְאָשִׁיב לָכֶם ואם תאמרו שעשיתי עוול למישהו, אענה לכם ואסביר מדוע נהגתי כך, אך מעולם לא עשיתי דבר כדי לגרום למישהו עוול[14]:

(ד) וַיֹּאמְרוּ בני ישראל ענו לשמואל: לֹא עֲשַׁקְתָּנוּ לא גזלת אותנו, וְלֹא רַצּוֹתָנוּ ולא שברת אותנו, וְלֹא לָקַחְתָּ מִיַּד אִישׁ מְאוּמָה ולא לקחת ממישהו דבר [15]:

(ה) וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שמואל אמר לבני ישראל: עֵד יְקֹוָק בָּכֶם ה' ישמש כְּעֵד בדבר,[16] וְעֵד מְשִׁיחוֹ וגם שאול שנמשך למלך, ישמש כעד בדבר,[17] הַיּוֹם הַזֶּה (ה' ושאול ישמשו כעדים) ביום זה, כִּי לֹא מְצָאתֶם בְּיָדִי מְאוּמָה (ה' ושאול ישמשו כעדים ביום זה) שלא מצאתם בי דבר שאינו הגון,[18] וַיֹּאמֶר עֵד כל אחד מעם ישראל אמר שה' ושאול יהיו עדים בדבר[19]:

(ו) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם שמואל אמר לבני ישראל: יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן הרי אתם כולכם יודעים שה' עשה ניסים על ידי משה ואהרון,[20] וַאֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת אֲבֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם ועל ידי הניסים האלה ה' העלה את אבותיכם מארץ מצרים[21]:

(ז) וְעַתָּה עכשיו, לאחר שאתם יודעים את כל הניסים שעשה ה' אתכם,[22] הִתְיַצְּבוּ וְאִשָּׁפְטָה אִתְּכֶם לִפְנֵי יְקֹוָק תעמדו לפניי ואני אוכיח אתכם לפני ה',[23] אֵת כָּל צִדְקוֹת יְקֹוָק אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם וְאֶת אֲבוֹתֵיכֶם ואני אומר לכם את כל הזכויות והחסדים שה' עשה אתכם ועם אבותיכם[24]:

(ח) כַּאֲשֶׁר בָּא יַעֲקֹב מִצְרָיִם כאשר יעקב נכנס למצרים,[25] וַיִּזְעֲקוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֶל יְקֹוָק אבותיכם (של בני ישראל) זעקו לה' על קושי השעבוד, מאחר והמצרים העבידו אתכם בפרך,[26] וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת מֹשֶׁה וְאֶת אַהֲרֹן וַיּוֹצִיאוּ אֶת אֲבֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם ה' שלח את משה ואהרון שהוציאו את אבותיכם ממצרים,[27] וַיֹּשִׁבוּם בַּמָּקוֹם הַזֶּה ומשה ואהרון הושיבו את בני ישראל בארץ ישראל. על ידי שמשה ואהרון לימדו את בני ישראל לקיים את התורה ולרשת בזכות קיומה את ארץ ישראל, נחשב הדבר כאילו שהם הושיבו את בני ישראל בארץ ישראל[28]:

(ט) וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיהֶם (לאחר שבני ישראל נכנסו אל ארץ ישראל) הם שכחו את ה' אלוקיהם,[29] וַיִּמְכֹּר אֹתָם בְּיַד סִיסְרָא שַׂר צְבָא חָצוֹר וּבְיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד מֶלֶךְ מוֹאָב ולכן ה' מסר את ישראל ביד סיסרא שהיה שר צבא של יבין מלך חצור, וכן ביד עגלון מלך מואב,[30] וַיִּלָּחֲמוּ בָּם מואב וסיסרא נלחמו בבני ישראל, וה' מסר את ישראל בידיהם[31]:

(י) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְקֹוָק בני ישראל התפללו את ה' שיושיע אותם (אך הם לא ביקשו מה' למנות עליהם מלך שיושיע אותם),[32] וַיֹּאמְרוּ בני ישראל אמרו לה': חָטָאנוּ כִּי עָזַבְנוּ אֶת יְקֹוָק וַנַּעֲבֹד אֶת הַבְּעָלִים וְאֶת הָעַשְׁתָּרוֹת (בני ישראל אמרו לה') חטאנו בכך שעזבנו את ה', ובמקום לעבוד אותו, עבדנו עבודה זרה, את הבעלים ואת העשתרות,[33] וְעַתָּה הַצִּילֵנוּ מִיַּד אֹיְבֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ ועכשיו ה', תציל אותנו מיד אויבנו, ונחזור לעבוד רק אותך[34]:

(יא) וַיִּשְׁלַח יְקֹוָק אֶת יְרֻבַּעַל וְאֶת בְּדָן וְאֶת יִפְתָּח וְאֶת שְׁמוּאֵל ה' שלח מנהיגים כדי להציל אתכם: את גדעון, את שמשון, את יפתח ואותי שמואל,[35] וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וַתֵּשְׁבוּ בֶּטַח (על ידי שליחת המנהיגים) ה' הציל אתכם מכל אויביכם שישבו סביבכם, ואתם ישבתם בביטחון[36]:

(יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם (בניגוד לאבותיכם שלא ביקשו למנות עליהם מלך, גם כאשר העמים האחרים שיעבדו אותם) כאשר אתם ראיתם שנחש יצא להילחם אתכם,[37] וַתֹּאמְרוּ לִי אמרתם לי: לֹא (אמרתם לי) לא נהיה כמו אבותינו שה' הציל אותם ללא שהוא מינה עליהם מלך,[38] כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ אלא אנחנו רוצים מלך שיילחם בשבילנו,[39] וַיקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם וזאת למרות שה' אלוקיכם הוא המלך שלכם, והוא  מי שיוצא לפניכם במלחמות[40]:

(יג) וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם ועכשיו עומד לפניכם המלך שבחרתם לאחר שהוא הושיע אתכם מיד עמון,[41] אֲשֶׁר שְׁאֶלְתֶּם וזאת לאחר ששאלתם וביקשתם מה' שימליך עליכם מלך, בחרתם לקבל את מלכותו של שאול,[42] וְהִנֵּה נָתַן יְקֹוָק עֲלֵיכֶם מֶלֶךְ ועכשיו, ה' מינה עליכם מלך[43]:

(יד) אִם תִּירְאוּ אֶת יְקֹוָק ואם אתם תיראו את ה',[44] וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ ואם תעבדו לפני ה',[45] וּשְׁמַעְתֶּם בְּקֹלוֹ ואם תקבלו עליכם לשמור את מצוות ה',[46] וְלֹא תַמְרוּ אֶת פִּי יְקֹוָק ואתם לא תמרדו בדברי ה',[47] וִהְיִתֶם גַּם אַתֶּם וְגַם הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר מָלַךְ עֲלֵיכֶם אַחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם (אם תשמעו בקול ה') כולכם תהיו יראים מה', ואז המלך ינהיג אתכם כשתצאו להילחם[48]:

(טו) וְאִם לֹא תִשְׁמְעוּ בְּקוֹל יְקֹוָק אך אם לא תקבלו על עצמכם לשמוע בקול ה',[49] וּמְרִיתֶם אֶת פִּי יְקֹוָק ואתם תמרדו במה שה' ציווה אתכם,[50] וְהָיְתָה יַד יְקֹוָק בָּכֶם וּבַאֲבֹתֵיכֶם (אם לא תקבלו על עצמכם לשמוע בקול ה') ה' יכה אתכם ואת מלכיכם בידו (המלכים נקראו אבות בפסוק זה משום שכל מושל נקרא גם אב)[51]:

(טז) גַּם עַתָּה גם לאחר שה' הסכים למנות עליכם מלך,[52] הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת הַדָּבָר הַגָּדוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר יְקֹוָק עֹשֶׂה לְעֵינֵיכֶם תעמדו ותראו את הנס הגדול שה' יעשה לעיניכם, ועל ידי כך תראו שלמרות שה' הסכים לבקשתכם למנות עליכם מלך, דעתו עדיין אינה נוחה מבקשתכם. ה' אמנם הסכים לבקשתכם למנות עליכם מלך, אך הוא מתנגד לכך כבר מעכשיו[53]:

(יז) הֲלוֹא קְצִיר חִטִּים הַיּוֹם הרי היום הוא יום שקוצרים בו את החיטים, יום של קיץ, וכאשר יורדים גשמים בקיץ, הדבר נחשב לקללה,[54] אֶקְרָא אֶל יְקֹוָק וְיִתֵּן קֹלוֹת וּמָטָר (ולמרות שאין זה דרך העולם שיורדים גשמים בקיץ והדבר נחשב לקללה) כאשר אני אקרא אל ה' ואבקש ממנו להוריד גשם, הוא יוריד גשמים וייתן קולות של מטר,[55] וּדְעוּ וּרְאוּ כִּי רָעַתְכֶם רַבָּה אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם בְּעֵינֵי יְקֹוָק לִשְׁאוֹל לָכֶם מֶלֶךְ (ועל ידי שה' יוריד לכם גשם בקיץ) אתם תדעו שבקשתכם למנות עליכם מלך היא רעה בעיני ה' (למרות שהוא הסכים למינוי)[56]:

(יח) וַיִּקְרָא שְׁמוּאֵל אֶל יקֹוָק שמואל קרא אל ה' וביקש ממנו להוריד מטר ושייתן קולות ורעמים,[57] וַיִּתֵּן יְקֹוָק קֹלֹת וּמָטָר בַּיּוֹם הַהוּא ה' עשה קולות של רעמים והוריד גשם באותו יום,[58] וַיִּירָא כָל הָעָם מְאֹד כל העם פחד מאוד,[59] אֶת יְקֹוָק העם פחד מה' היות והוא הבין שהוא חטא בבקשתו למינוי מלך,[60] וְאֶת שְׁמוּאֵל העם פחד גם משמואל בגלל שבבקשתם למלך בחייו, הם כאילו מאסו בהנהגתו[61]:

(יט) וַיֹּאמְרוּ כָל הָעָם אֶל שְׁמוּאֵל כל בני ישראל אמרו לשמואל: הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְאַל נָמוּת תתפלל לפני ה' אלוקיך עלינו שאנו עבדיך כדי שלא נמות,[62] כִּי יָסַפְנוּ עַל כָּל חַטֹּאתֵינוּ רָעָה לִשְׁאֹל לָנוּ מֶלֶךְ (תתפלל עלינו) כיוון שעל כל החטאים שחטאנו בהם עד עכשיו, הוספנו חטא נוסף בבקשה למינוי מלך[63]:

(כ) וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל הָעָם שמואל אמר לבני ישראל: אַל תִּירָאוּ אל תפחדו! אַתֶּם עֲשִׂיתֶם אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת אתם אמנם כבר עשיתם את הדבר הרע הזה וביקשתם מלך שימלוך עליכם (ולא ניתן לבטל מעשה זה),[64] אַךְ אַל תָּסוּרוּ מֵאַחֲרֵי יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֶת יְקֹוָק בְּכָל לְבַבְכֶם אך אם לא תסטו מעבודת ה', ותעבדו אותו בכל לבכם, ה' יכפר לכם על חטא זה[65]:

(כא) וְלֹא תָּסוּרוּ אל תסורו מה' כדי לעבוד עבודה זרה,[66] כִּי אַחֲרֵי הַתֹּהוּ (אל תסורו מה' כדי לעבוד עבודה זרה) כיוון שההליכה אחרי העבודה הזרה היא הליכה אחרי התוהו, אחרי ריקנות. אין ממש בעבודה זרה, וממילא כאשר הולכים אחריה, הולכים אחרי דבר שהוא ריק שאין בו כל תועלת,[67] אֲשֶׁר לֹא יוֹעִילוּ וְלֹא יַצִּילוּ כִּי תֹהוּ הֵמָּה העבודה זרה אינה מביאה תועלת ואינה מצילה אתכם, היות וכל סוגי העבודה הזרה הם ריקים לגמרי ואין בהם ממש[68]:

(כב) כִּי לֹא יִטֹּשׁ יְקֹוָק אֶת עַמּוֹ (אל תפחדו מכך שחטאתם) שהרי ה' לא יעזוב את עמו, ה' לא יעזוב אתכם,[69] בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל (ה' לא יעזוב אתכם) כדי שלא יחולל שמו הגדול (של ה'). אם תלכו אחרי ה', הוא לא יעזוב אתכם, למרות שחטאתם, כדי למנוע את חילול שמו, חילול שיתקיים אם יקרו לכם דברים רעים,[70] כִּי הוֹאִיל יְקֹוָק לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם שהרי ה' רצה לעשות אתכם העם שלו, ואם כן, אם הוא יעזוב אתכם גם לאחר שתחזרו בתשובה, הגויים יאמרו שה' עזב אתכם משום שהוא לא היה יכול להציל אתכם, ולא כעונש על החטא שלכם, ובכך יהיה חילול שמו של ה'[71]:

(כג) גַּם אָנֹכִי חָלִילָה לִּי גם אני אמחל לכם על שהמלכתם מלך בעודי בחיים, וגנאי הוא לי לא למחול לכם על כך,[72] מֵחֲטֹא לַיקֹוָק שהרי אם לא אמחל לכם, אהיה חוטא לפני ה', כיוון שבכך שלא אמחל לכם אהיה אכזרי,[73] מֵחֲדֹל לְהִתְפַּלֵּל בַּעַדְכֶם (ומאחר שאני אמחל לכם)  לא אמנע מלהתפלל אל ה' כמו שביקשתם,[74] וְהוֹרֵיתִי אֶתְכֶם בְּדֶרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה ואני גם אלמד אתכם את הדרך הטובה והישרה בה תלכו לפני ה'[75]:

(כד) אַךְ יְראוּ אֶת יְקֹוָק וַעֲבַדְתֶּם אֹתוֹ בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבַבְכֶם אולם, כדי שתפילתי תתקבל, תיראו מה' ותעבדו אותו בכל לבכם,[76] כִּי רְאוּ אֵת אֲשֶׁר הִגְדִּל עִמָּכֶם (אם תהיו יראים מה' ותעבדו אותו) אתם תראו את החסדים הגדולים שה' עשה איתכם בכך שהוא מחל לכם על החטא בבקשתכם למינוי מלך עליכם[77]:

(כה) וְאִם הָרֵעַ תָּרֵעוּ ואם תעשו מעשים רעים,[78] גַּם אַתֶּם גַּם מַלְכְּכֶם תִּסָּפוּ תפילתי לא תועיל לכם, כך שגם אתם וגם המלך שלכם תאבדו, תיכלו[79]:

[1] מצודות.

[2] מצודות.

[3] מצודות. רד"ק בשם חז"ל: זקנה קפצה על שמואל, שהרי שמואל היה בסך הכל בן חמישים ושתיים שנה כשהוא מת, וה' גרם לזקנה לקפוץ עליו כדי שלא יאמרו עליו שהוא מת צעיר. שמואל בחר למות עכשיו משום שהוא לא רצה ששאול ימות בחייו. לגבי חשבון השנים, כתב הרד"ק שלפי חז"ל, באותו יום שחנה התפללה, מונה עלי לשפוט את בני ישראל, אלא שאין הכרח לומר כך, וייתכן שבהתחלה היה עלי רק כהן גדול ונביא, ורק לאחר זמן מונה גם לשופט. מלבי"ם: בדברים אלה אמר שמואל שהוא לא הרוויח דבר ממה שהוא הנהיג את עם ישראל, הנהגת עם ישראל רק גרמה לו להזדקן ובניו אפילו לא ירשו את מקומו.

[4] מצודות. רד"ק: שמואל אמר בדברים אלה שאם בני ישראל יהיו צריכים לדעת ענייני תורה שלו, הם יוכלו לשאול את בניו.

[5] מצודות. מלבי"ם: בדברים אלה אמר שמואל שלא היה ראוי למנות מלך משום שהוא הנהיג אותם ועסק בעבודתם בנאמנות.

[6] מצודות.

[7] מצודות.

[8] מצודות.

[9] מצודות.

[10] מצודות. מלבי"ם: הכוונה להלנת שכר שכיר.

[11] מצודות. מהר"י קרא: הכוונה לשבירת המשפט. מלבי"ם: ממי ביקשתי שיתרצה אליי ויביא לי מתנה.

[12] מצודות.

[13] מצודות. רד"ק בשם אביו: אם מישהו רוצה לומר שעשקתי אותו ומתבייש ממני, לא אסתכל עליו ויאמר את דבריו, וכך לא אדע מי מדבר.

[14] מצודות. יסוד מלכות: שמואל יחזיר את העושק עצמו.

[15] מצודות.

[16] מצודות.

[17] מצודות.

[18] מצודות. מלבי"ם: הכוונה היא ששמואל אמר שהוא לא לקח לעצמו דבר מקופת הציבור, וזאת יכול להעיד רק ה' שיודע גם את הנסתרות, ולכן ה' הוא המשמש לעד בדבר זה.

[19] מצודות בפירושו הראשון. בפירושו השני כתב ששאול הוא זה שאמר שיהיה עד בדבר. רש"י: בת קול אמרה כן.

[20] מצודות. רש"י: הכוונה שה' מינה את משה ואהרון להיות השלוחים שלו להוציא את בני ישראל ממצרים. רד"ק: ה' גידל את משה ואהרון כדי שיהיו השלוחים להוציא את בני ישראל ממצרים. לפי הפירושים שנכתבו עד עתה, מטרתו של שמואל בהזכירו את משה ואהרון הייתה כדי לומר שה' עשה עם בני ישראל את כל הטובות האלה, ולעומת זאת בני ישראל חטאו. רלב"ג כתב אפשרות נוספת, שהכוונה היא שה' שמינה את משה ואהרון להיות המנהיגים על בני ישראל, הוא שיהיה עד ששמואל לא עשק אדם אחד מישראל. מלבי"ם: הקול שהעיד שהוא (שמואל) לא לקח מהם דבר, הוא שמינה את משה ואהרון להוציא את בנ"י ממצרים.

[21] מצודות.

[22] עיין אוצר מפרשי התנ"ך על ספר בראשית בביאור המילה "עתה".

[23] מצודות.

[24] תרגום.

[25] תרגום.

[26] מצודות.

[27] מצודות.

[28] רד"ק.

[29] מצודות. מלבי"ם: שמואל אמר שבני ישראל היו יכולים לראות את השגחתו של ה' עליהם על ידי שמיד כשהם חטאו הוא העניש אותם ומיד כשהם חזרו בתשובה, הוקל להם. כמו"כ בדוגמאות שהביא שמואל, הוא התכוון לומר שלפעמים העם ממש שלט על עם ישראל (כמו סיסרא והפלשתים בימי שמשון) ולפעמים הם רק נלחמו נגד בני ישראל בלי לשלוט עליהם. כנגד הישועה מהסוג הראשון – הצלה משיעבוד גמור –  אמר שמואל לשון "הצלה" וכנגד הישועה מהסוג השני, הצלה רק מהמלחמה, כתב לשון ישיבה בביטחון.

[30] מצודות.

[31] מצודות.

[32] מצודות.

[33] תרגום.

[34] תרגום. הוספתי "רק" כיוון שהיו תקופות בהם עבד ישראל גם את ה' וגם את הבעל, וכאן הכוונה היא שחזרו בתשובה.

[35] מצודות. רש"י: הוזכרו כאן שלושה מנהיגים שהיו קלי עולם (יפתח, שמשון וגדעון), יחד עם שלושה גדולי המנהיגים שהיו לעם ישראל: משה, אהרון ושמואל, כדי לומר שיפתח בדורו כשמואל בדורו. רד"ק: למרות ששמשון היה אחרי יפתח, שמואל הקדים אותו בדבריו משום שהוא היה גדול במעלתו מיפתח. כמו"כ התייחס רד"ק לכך ששמואל נקב בשמו במקום לומר "ואותי", וכתב שכך דרל המקרא, אך בשם חז"ל כתב ששמואל לא ידע מה הוא הולך לומר משום שכל דבריו היו בנבואה. רלב"ג: שמואל אמר בדבריו, שהן בדורות שהיו מנהנגים שלמים (כמה ואהרון) והן בדורות שלא היו מנהיגים שלמים (כשמשון ויפתח), ה' עדיין הושיע את בני ישראל ולכן לא היה צורך למנות עליהם מלך.

[36] תרגום.

[37] מצודות.

[38] מצודות.

[39] מצודות.

[40] מצודות.

[41] מצודות.

[42] מצודות.

[43] תרגום.

[44] מצודות.

[45] תרגום.

[46] תרגום.

[47] מצודות.

[48] מצודות.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] מצודות. רש"י: יד ה' תהיה בכם לאחר שהיא הכתה כבר באבותיכם. בפירושו השני: גם באבותיכם המתים, וזהו עונש על המתים. רד"ק הוסיף בשם חז"ל שגם האבות שקבורים בקברים, יבואו עליהם פורענויות.

[52] מצודות.

[53] מצודות. רש"י: שמואל אמר לבני ישראל שכשם שעכשיו בזכות תפילתו, הוא יוכל לשנות את מזג האוויר, כך גם הוא היה יכול בתפילתו להציל את עם ישראל במלחמות שהם היו צריכים להילחם, והם לא היו צריכים לבקש למנות עליהם מלך. רד"ק: שמואל עשה את האות כדי שגם הרשעים יאמינו לדבריו. לו לא היה עושה את האות, היו רשעים שלא היו מאמינים לו כשם שלא האמינו לו במינוי של שאול.

[54] מצודות. רלב"ג הוסיף פירוש נוסף וכתב שמכיוון שביום ספציפי זה אנשים יצאו לקצור חיטים, הקציר מראה שיום זה הוא יום עם מזג אוויר נוח, ולא אמור לרדת גשם. בסוף דבריו כתב שהוא מעדיף את הפירוש הראשון שהכוונה היא שהיה זה תקופת הקיץ שבו היו קוצרים חיטים. מלבי"ם: שמואל רצה לומר לעם ישראל שהם עדיין נתונים תחת שלטון הנס, ולכן ה' יוריד להם גשמים בקיץ, וגם הגשמים יירדו לבקשתו ולכן לא היה להם למרוד גם בו. הורדת הגשם שלא בעונה הראויה לכך מרמזת שגם שאלת בני ישראל לא הייתה בזמן, אלא היה עליהם לשאול מלך לאחר מותו.

[55] מצודות.

[56] מצודות. רש"י: לא הייתם צריכים לזלזל בי בבקשתכם למלך.

[57] מצודות.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] מצודות.

[61] מצודות.

[62] תרגום.

[63] מצודות.

[64] מצודות. רד"ק עפ"י תרגום: אתם גרמתם למעשה הרע הזה של הצורך בהורדת מטר. מלבי"ם: שמואל אמר בדבריו שלו היה ה' רוצה להשתחרר מהנהגתם ללא סיבה, היה עליהם לדאוג. עתה , כשהם יודעים שה' רוצה להתנתק מהנהגתם בגלל החטא שלהם, כל שנותר להם לעשות הוא להיטיב את מעשיהם.

[65] תרגום + מצודות.

[66] מצודות.

[67] מצודות.

[68] מצודות. רד"ק הסתפק אם התוהו הוא תיאור של מעשי האלילים או שהוא מהווה סיבה לכך שאין לסטות אחרי האלילים – משום שמעשיהם תוהו.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות. לפי המצודות יוצא שהואיל היינו רצה. רש"י: נשבע.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות.

[75] מצודות.

[76] תרגום + מצודות.

[77] מצודות. רד"ק: ה' עשה דבר גדול שהוריד מטר בקיץ להראות לכם שחטאתם.

[78] תרגום.

[79] מצודות.

סיכום התועלויות לרלב"ג:

• ללמדנו שלמרות שאדם משקיע בצרכי הכלל, הוא צריך עדיין להשקיע בחינוך בניו, שהרי בגלל ששמואל לא דקדק בהנהגת בניו, נגרם בסופו של דבר גלות לעם ישראל.
• כאשר אדם שלם רואה שאנשים אחרים הולכים לטעות, עליו להשתדל למנוע אותם מלעשות זאת כפי שהוא יכול, כמו ששמואל ניסה למנוע מבני ישראל להמליך עליהם מלך.
• להודיע שכאשר לא מצליחים למנוע מאדם מלעשות טעות, יש לנסות לצמצם את הטעות ככל האפשר, כמו שה' מינה את האדם הראוי ביותר למלכות כדי למנוע מבני ישראל מלחטוא.
• להודיע שראוי לאדם להיות זהיר בנכסיו, ולכן קיש שלח את שאול לחפש את האתונות ולא את אחד ממשרתיו.
• ללמדנו שהשערתו של שאול שאביו יתחיל לדאג להם במקום לדאוג לאתונות היא השערה נכונה, והיא הכנה אל הנבואה עצמה.
• ללמדנו שלא ראוי להתאמץ יתר על המידה להשבת הרכוש, מפני שתיתכן גרימת נזק בדבר, כל שכן אם בסוף לא יוכל להציל את הרכוש (כמו ששאול רצה להפסיק את חיפוש האתונות).
• ללמדנו שהיה מנהג לתת לנביא תשורה כדי שמחשבתו תתבודד על שואל השאלה. הרי בסוף ימיו אמר שמואל שהוא לקח דבר מאדם, כל שכן שלא היה לוקח מאדם תשורה לטובתו, אלא מטרתו בלקיחת התשורה הייתה כדי שמחשבתו תתבודד על שואל השאלה.
• ללמדנו שראוי לשמוע לעצה טובה, גם אם היא באה מאדם קטן, כמו ששאול קיבל את עצת משרתו.
• ללמדנו שאדם שרוצה לדבר עם אדם אחר – שיברר היכן נמצא אותו אדם – כדי שלא יילך אליו סתם.
• כאשר אדם נשאל שאלה, עליו לקצר את התשובה גם אם אינו עונה על השאלה, כדי שהשואל יקבל את מבוקשו. לכן שמואל ענה לשאול שהוא הרואה, ובכך חסך משאול ללכת אל בית הרואה.
• ללמדנו את מעלת נבואתו של שמואל שהגיע למעלת נבואה בהקיץ, עד שה' אמר לו ששאול הוא האדם שאמור לבוא אליו.
• להודיע את אמיתת הנבואה שמתקיימת, ולכן מיד כששמואל אמר לשאול שהאתונות נמצאו, הדבר התקיים.
• להודיע שראוי לאדם לברוח מהשררה כמו ששאול ברח מהמלוכה.
• שראוי לכבר אנשים על פי מעלתם העתידית למרות שעכשיו הם עדיין לא נמצאים במעלה זו. לכן, שמואל נתן לשאול את החלק המובחר בקרבן.
• להודיענו שמה' הגורל ולכן הגורל נפל על שאול שהוא יהיה המלך.
• שראוי לאנשים לכבד את המלך כמו שעשו אנשי החיל.
• ללמדנו שאין ראוי לאדם השלם להתפעל ממה שאנשים אחרים יאמרו עליו אלא ראוי שיסבול זאת, כמו ששאול החריש על הבזיונות.
• כאשר אדם מתמנה לתקפיד שהוא צריך לשם כך להוציא כספים, ראוי להביא לו מנחה כדי שהוא יוכל להשתמש בה להוצאות הכרוכות בתפקידו. שאול לא התחיל להתנהג כמו מלך משום שהרשעים לא הביאו לו עדיין את המנחה.
• ללמדנו שאין זה ראוי להתנהג על פי האכזריות. לו לא היה נחש אכזרי ודורש לנקר את עין ימין, הוא היה שולט על אנשי יבש גלעד.
• ללמדנו שראוי לאדם השלם שתהיה לו מידת הגבורה כדי להציל אנשים כמו ששאול הציל את עמו.
• ללמדנו שאין ראוי למהר להרוג אנשים, אלא ראוי להיות מתונים בדבר , כמו ששאול לא הרג את הרשעים שלא קיבלו אותו למלך.
• ללמדנו שראוי לעם לירא מהמלך, ולכן שמואל חידש את המלוכה כדי שהעם יירא משאול.
• ללמדנו שה' מקיים את בקשת עבדו ולכן הוריד גשם וקולות באמצע הקיץ לבקשתו של שמואל.
• ללמדנו שמי שיכול לבקש רחמים על חברו ואינו מבקש – נקרא חוטא, כמו ששמואל אמר לעם ישראל שהוא לא יהיה חוטא ויימנע מבקשת מחילה עליהם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.