מקומה של העיר רמה

וַיְהִי֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד מִן־הָרָֽמָתַ֛יִם צוֹפִ֖ים מֵהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם וּשְׁמ֡וֹ אֶ֠לְקָנָה בֶּן־יְרֹחָ֧ם בֶּן־אֱלִיה֛וּא בֶּן־תֹּ֥חוּ בֶן־צ֖וּף אֶפְרָתִֽי׃
(שמואל א א א)

בספר יהושע(יח כא-כח) כתוב שהעיר 'רמה' היא בנחלת שבט בנימין. גם על עירו של שמואל 'גבעה' נאמר שהיא בנחלת שבט בנימין. ואפשר שהן ערים סמוכות.

ברם, בספר 'תבואת הארץ' רצה לומר שהעיר רמה המוזכרת בפרקנו(שמואל א א א) אינה העיר 'רמה' המוזכרת בנחלת בנימין, ואינה סמוכה ל'גבעה'. ומנמק משתי סברות:

א. דוד ברח משאול מהעיר 'גבעה' אל העיר 'רמה', ואם הן היו סמוכות מה הואיל בבריחה זו. 

ב. אלקנה ושמואל היו לווים ומדוע אפוא לא גרו באחת מערי הלויים.

לכן מציע ה'תבואת הארץ' שרמה המוזכרת בפרקנו(שמואל א א א) היא 'ירמות' המוזכרת בנחלת יששכר(יהושע כא כט).

ודעה זו קשה מפני שבפרקנו(שמואל א א א) כתוב שאלקנה היה מהר אפרים, והרי אפרים רחוקה מיששכר. כמו כן, דווקא יש ראיה ש'גבעה', עירו של שאול, סמוכה ל'רמה', עירו של שמואל. הערים מוזכרת בכמה מקומות בצמוד

באותו הפסוק, מה שמעיד כנראה על סמיכות גאוגרפית:

א. בספר עזרא מסופר אודות החוזרים מן הגלות, וכאשר מתארים את שבט בנימין כתוב: "בְּנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וָגָ֔בַע שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָֽד׃"(עזרא ע ב כו)

ב. "אַנְשֵׁ֤י הָֽרָמָה֙ וָגָ֔בַע שֵׁ֥שׁ מֵא֖וֹת עֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָֽד׃"(עזרא נ ז ל)

ג. במעשה פילגש בגבעה כתוב: "...בְּאַחַ֣ד הַמְּקֹמ֑וֹת וְלַ֥נּוּ בַגִּבְעָ֖ה א֥וֹ בָֽרָמָֽה׃"(שופטים יט יג) .

ונראה להסביר כך גם את רש"י שכתב:

מן הרמתים צופים - שתי רמות היו שצופות ורואות זו את זו
(רש"י שמואל א א א)

שתי הרמות הן 'רמה' ו'גבע' הסמוכות כמו שהסברנו.

לגבי סברות ה'תבואת הארץ' נראה שאפשר ליישב כך:

א. דוד ברח לגבעה למרות שהיא קרובה כדי לקבל הגנה משמואל, וכפי שקרה. אם היה בורח למקום אחר, אפילו רחוק, היה נתפס.

ב. רמה אמנם אינה עיר לוויים, אך היא סמוכה כפי שאמרנו לעיר 'גבעה', אשר הייתה עיר לווים(יהושע כא יז)

חנה ופנינה

מהכתוב משמע שפנינה הייתה מכעיסה את חנה רק כשעלו להקריב קרבנות, שהרי נאמר: "וְכֵ֨ן יַֽעֲשֶׂ֜ה שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה מִדֵּ֤י עֲלֹתָהּ֙ בְּבֵ֣ית יְהוָ֔ה כֵּ֖ן תַּכְעִסֶ֑נָּה..."(שמואל א א ז). ומדוע לא הכעיסה פנינה את חנה ביתר השנה?

בפרק הבא כתוב:

וּבֵרַךְ עֵלִי אֶת־אֶלְקָנָה וְאֶת־אִשְׁתּוֹ וְאָמַר יָשֵׂם יְקֹוָק לְךָ זֶרַע מִן־הָאִשָּׁה הַזֹּאת תַּחַת הַשְּׁאֵלָה אֲשֶׁר שָׁאַל לַיקֹוָק וְהָלְכוּ לִמְקֹמוֹ
(שמואל א ב כ)

וביאר הרד"ק:

למקומו - ולא אמר 'למקומם', נראה כי הרמתה היתה מקומו ולא מקומה...
(רד"ק שמואל א ב כ)

צורת חיים דומה ראינו גם אצל יעקב אבינו, כפי שמתואר בספר בראשית:

וַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹ֥הֶל יַעֲקֹ֣ב ׀ וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל׃
(בראשית לא לג)

ופירש הנצי"ב:

שעד כה היה...עיקר דירתו בבית רחל ומשום הכי[=לכן] נקראת ביחוד אשת יעקב.
(העמק דבר בראשית ל כ)

כלומר, חנה ופנינה לא נפגשו בד"כ, למעט בזמן שהיה אלקנה עולה עם שתיהן להקריב קרבנות, ואז נוצר המצב שבו יכלה פנינה להקניט את חנה.

תפילות חנה ועלי

וְחַנָּ֗ה הִ֚יא מְדַבֶּ֣רֶת עַל־לִבָּ֔הּ רַ֚ק שְׂפָתֶ֣יהָ נָּע֔וֹת וְקוֹלָ֖הּ לֹ֣א יִשָּׁמֵ֑עַ וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ עֵלִ֖י לְשִׁכֹּרָֽה׃
(שמואל א א יג)

יש להבין מדוע עלי דן את חנה לכף חובה והחליט שהיא שיכורה. ועוד יש לעיין בפסוק נוסף:

... וְעֵלִ֣י הַכֹּהֵ֗ן יֹשֵׁב֙ עַל־הַכִּסֵּ֔א עַל־מְזוּזַ֖ת הֵיכַ֥ל יְהוָֽה׃
(שמואל א א ט)

לשם מה ישב שם עלי?

הרמב"ם פסק על הכהן הגדול:

...וכבודו ותפארתו שיהיה יושב במקדש, כל היום; ולא ייצא אלא לביתו בלבד, בלילה או שעה או שתיים ביום.  ויהיה ביתו בירושלים, ואינו זז משם.
(משנה תורה הלכות כלי המקדש פרק ה הלכה ז)

וכתב ר' מאיר שמחה מדווינסק שהלכה זו נהגה גם במשכן שילה, שם כיהן עלי.

ר' יצחק עראמה כתב:

הוא(עלי) חשב שלא באת לשם רק לדבר אליו ולבקש ממנו לדרוש את ה' על אודותיה(ולא להתפלל בעצמה)... הוא(עלי) שומר את פיה לראות מה תדבר לו כמשפט הנשים הצובאות שם פתח אוהל מועד.
(שער נח(פרשת צו))

עלי היה יושב ומקבל אנשים המבקשים ממנו שיתפלל עבורם. כאשר חנה מתקרבת למקום מושבו הוא חושב שגם היא כמו אותם אנשים, ובאה לשאול ממנו שיתפלל בעדה. אך כאשר חנה ניצבה לצדו(שמואל א א כו) היא שותקת! ומכיוון שהייתה זו התנהגות תמוהה – להתייצב במקום שמבקשים מעלי להתפלל ולשתוק, חשדה עלי לשיכורה.
באותו זמן חנה התפללה בעצמה, אך מאוחר יותר רואים שהיא גם מבקשת מעלי שיתפלל עבורה:

וַתֹּ֕אמֶר תִּמְצָ֧א שִׁפְחָֽתְךָ֛ חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ וַתֵּ֨לֶךְ הָֽאִשָּׁ֤ה לְדַרְכָּהּ֙ וַתֹּאכַ֔ל וּפָנֶ֥יהָ לֹא־הָֽיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד׃
(שמואל א א יח)

ופירש המצודות ש"פָנֶ֥יהָ לֹא־הָֽיוּ־לָ֖הּ עֽוֹד" – כי בטחה על תפלת עלי. כמו שהסברנו שעלי היה עורך קבלת קהל המצפה לתפילותיו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.