איך היה מותר לשאול להחליט על ביעור האובות והידעונים?
כתב ר' מאיר דן פלוצקי:
מלך דן רק בשבע מצוות שגם בני נח מוזהרים עליהם. אבל בדינים שישראל נצטוו מפאת קדושת-ישראל חייבים לדון בדיני ישראל ואי אפשר להרוג כי אם בעדים והתראה (ו)לא שייך בזה דין מלך כי אם דרך בית דין.
(כלי חמדה פרשת שופטים קיט:)
וכעין זה כתב באור שמח(הלכות מלכים). כלומר, אין למלך תפקיד דתי אלא רק תפקיד מדיני – ובענייני קיום מצוות של ישראל אין למלך תפקיד.
וקשה מפרקנו, בו כתוב: "וְשָׁא֗וּל הֵסִ֛יר הָאֹב֥וֹת וְאֶת־ הַיִּדְּעֹנִ֖ים מֵהָאָֽרֶץ׃"(שמואל א כח ג), והרי אובות וידעוני אינם מהדברים שנאסרו לבני נח.
ויש לפרש על פי מה שכתב החזקוני על הפסוק: "מכשפה לא תחיה"(שמות כב יז):
סתם לך מיתתה ללמדך: כל הקודם לפגוע בה זכה! שאם תשהה אותה עד שתעמוד בדין תעשה מכשפות(=כישוף) להנצל.
(חזקוני שמות כב יז)
רואים שיש דין פרטי במכשפה שאינה מסורה רק לבית דין. ולכן שאול יכל לבער את האובות והידעונים.
בעלת האוב
נחלקו הפרשנים בביאור ענין בעלת האוב. הרמב"ם(הלכות עבודה זרה פרק יא הלכה טז) כתב שכל מגידי עתידות אינם אמת. וכן כתב האבן עזרא(בפירושו לתורה): "וריקי מוח אמרו... ואני אומר היפך דבריהם, כי הכתוב לא אסר האמת רק השקר. ולולי שאין רצוני להאריך הייתי מבאר דבר בעלת האוב בראיות גמורות." כוונתו להקשות שרואים ממעשה שאול עם בעלת האוב שעניין העלאה באוב הוא דבר שיש בו ממש.
כתב הרמב"ם: "כיצד מעשה האוב..." וכתב הלחם משנה: "ורבנו, נראה מדבריו שאינו מפרש כך(=כמו מה שפירשו בגמרא) שמשים(=ששם) את המת תחת שיחיו(=בית השחי)... ולכך נראה ודאי שהוא סובר שכל מה שאמר(בגמרא) 'מעלה את המת והמת עולה ויושב בין הפרקים'... הכול הוא דמיון והוא דבר כזב אבל לעולם המת לא יעלה מן הארץ. וכמו שכתב הרלב"ג בבעלת האוב דשאול(=של שאול)... ורבנו לא הזכיר כאן דברי הגמרא שהכול הוא דמיון ועניין כוזב לפי מה שנראה לבני אדם. אלא הזכיר אמיתות הדבר ואמר שעניין האמת הוא כך ושהכול הוא טעות. ולכן רבנו לא הזכיר עניין עלות המת כלל, לפי שכפי האמת אינו כן".
והקשה מעשה רקח וכן בספר בארות המים שרואים בפרקנו ששמואל עלה מן האוב ודיבר עם שאול ואמר לו למה הרגזתני להעלות אותי!
נראה שלדבריהם שונה עניין בעלת האוב של שאול מאיסור אוב שכתוב בתורה, וכמו שכתב עקידת יצחק:
(א) הנפשות הזכות ורוחות הצדיקים והחסידים כמוהם כמלאכי השרת ייראו לאישי האומה(גם לאחר מותם) (ב) עם היות שהקסם רחוק מהנבואה מאוד, מכל מקום הוא יכול להיות התחלה אל הנבואה... והנה שאול נתן אל ליבו כי לפי היחס אשר לו עם שמואל הנביא, אולי מאהבה אשר אהבו, ייכמרו רחמיו עליו ויקרא אליו במראה באיזה אופן... ולפי שראה שהשעה דחוקה לו ראה לעורר העניין במה שיקרב הוא אליו על ידי שישתף שמץ ממעשה הקסם ולזה אמר לעבדיו "בקשו לי אשת בעלת אוב...ואדרשה בה", כי האמת הוא (ה)דורש ומבקש באמצעותה. ומזה יחויב שאף על פי שהיא תהרהר בתחילת העניין לדבר עבירה, כי ידע שלבסוף לא יעלה בידה גמר העוון, אם מפני שלא יזדקק הנביא אליה, ואם מפני שלא הייתה הכוונה שתשאל דבר. והנה הוא לא אמר שאלי לי באוב רק קסמי נא והוא דרישת התחלת הענין לא הענין עצמו...
(עקידת יצחק שער סה, מומלץ להמשיך לקרוא את כל הקטע. אפשר לשלוח אימייל לכתובת tanah.site@gmail.com ולקבל את הטקסט, לא רצינו להכביד כי הקטע ארוך)
מבואר מדבריו שאין קשר בין מעשה האישה לאיסור העלאה באוב. וכן כתב קהילת יעקב: "'ותבוא האישה אל שאול ותרא'... מכאן אנו למדים שהיא לא עשתה כלל אלא להעלותו והיא לא דיברה עם שמואל כדרך בעלי אוב.". וכתב בספר בארות המים: "ובאמת יש מיני מינים בעניין בעל אוב כמו שכתוב רבנו בפירוש המשנה. וכן נראה בפסוק: 'אל תפנו אל האובות(בלשון רבים!)".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
