עסקי תבן וקש
וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיהוָה֙ לֵאמֹ֔ר הַאֵלֵ֣ךְ וְהִכֵּ֔יתִי בַּפְּלִשְׁתִּ֖ים הָאֵ֑לֶּה {ס} וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־ דָּוִ֗ד לֵ֚ךְ וְהִכִּ֣יתָ בַפְּלִשְׁתִּ֔ים וְהוֹשַׁעְתָּ֖ אֶת־ קְעִילָֽה׃ ג וַיֹּ֨אמְר֜וּ אַנְשֵׁ֤י דָוִד֙ אֵלָ֔יו הִנֵּ֨ה אֲנַ֥חְנוּ פֹ֛ה בִּֽיהוּדָ֖ה יְרֵאִ֑ים וְאַף֙ כִּֽי־ נֵלֵ֣ךְ קְעִלָ֔ה אֶל־ מַֽעַרְכ֖וֹת פְּלִשְׁתִּֽים׃ {ס} ד וַיּ֨וֹסֶף ע֤וֹד דָּוִד֙ לִשְׁאֹ֣ל בַּֽיהוָ֔ה {ס} וַֽיַּעֲנֵ֖הוּ יְהוָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר ק֚וּם רֵ֣ד קְעִילָ֔ה כִּֽי־ אֲנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶת־ פְּלִשְׁתִּ֖ים בְּיָדֶֽךָ׃ ה וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִד֩ ואנשו (וַאֲנָשָׁ֨יו) קְעִילָ֜ה וַיִּלָּ֣חֶם בַּפְּלִשְׁתִּ֗ים וַיִּנְהַג֙ אֶת־ מִקְנֵיהֶ֔ם וַיַּ֥ךְ בָּהֶ֖ם מַכָּ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיֹּ֣שַׁע דָּוִ֔ד אֵ֖ת יֹשְׁבֵ֥י קְעִילָֽה׃
(שמואל א כג ב-ה)
הסיבה שהולכים אנשיו של דוד אחריו בפעם השניה, אף שבתחילה חששו, היא משום שבפעם השניה אומר לו ה' שהוא נותן את פלישתים "בידו", וכתב 'משך חכמה' בתחילת פרשת כי תצא שלשון "לתת בידך", הכוונה, שלא יהיו לך כלל שבויים והרוגים. ולכן הלכו אחרי דוד ללא פחד.
ובגמ'(עירובין מה.): "דרש ר' דוסתאי דמן בירי: מאי דכתיב 'ויגידו לדוד לאמר הנה פלישתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות?' תנא: קעילה עיר הסמוכה לספר הייתה, והם לא באו לא על עסקי תבן וקש, דכתיב: "והמה שוסים את הגרנות...". ובעיר הסמוכה לספר, אפילו לא באו אלא על עסקי ממון, מחללים עליהם את השבת" ולכן יצאו שם למלחמה.
הקשה התוספות מניין שהייתה מלחמה זו בשבת? אולי חול היה? ותירץ: כיון שאמר "נלחמים בקעילה", וקורא לה 'מלחמה' ומסר דוד נפשו עליה אע"פ שלא היה זה אלא על עסקי תבן וקש, נמצא שעסקי קש ותבן מכונים "מלחמה" וממילא על מלחמה מחללים את השבת.
הקהילת יעקב ענה תשובה אחרת לשאלת התוספות: חז"ל למדו שמחללים על עסקי קש ותבן את השבת ממה שדוד מסר נפשו על הלחימה, לכן כנראה היה מדובר במצב של פיקוח נפש, וידוע הכלל שפיקוח נפש דוחה שבת. ומוסיף הנצי"ב שלא רק מלך חייב לצאת על עסקי קש ותבן אלא כל מי שיכול, שכן דוד לא היה מלך באותה שעה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
