הקדמה

נאמר בפרקנו:

יב. "וישלח אבנר מלאכים אל דוד תחתיו לאמר: למי ארץ, לאמר: כרתה בריתך אתי, והנה ידי עמך, להסב אליך את כל ישראל.

יג. ויאמר: טוב, אני אכרֹת אתך ברית, אך דבר אחד אנֹכי שֹאל מאִתך לאמר: לא תראה את פני, כי אם לפני הביאך את מיכל בת שאול, בבֹאך לראות את פני.

יד. וישלח דוד מלאכים אל איש בשת בן שאול לאמר: תנה את אשתי, את מיכל, אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים.

טו. וישלח איש בשת, ויקחה מעם איש, מעם פלטיאל בן ליש".

יש לשאול על פרשה זו שאלות רבות, ומאמר זה יתמקד רק בהחזרת דוד את מיכל.

לפני הדיון בפרשתנו יש להקדים שהרקע לבקשתו זאת של דוד הוא מה שאירע עוד בחיי שאול: "ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד, לפלטי בן ליש, אשר מגלים" (שמ"א כה, מד).

על פסוק זה שאל הרד"ק: "יש לשאול: הרי מיכל אשת דוד היתה, איך נתנה לפלטי? ואיך לקחה פלטי בן ליש? והיא אשת דוד! ואם תאמר כי בעבירה ובאיסור עשו הדבר - איך לקחה אחרי כן דוד? והנה היתה אסורה לו, כיון שנבעלה ברצון לאחר בעודה אשתו"!

על דברי הרד"ק הללו יש להוסיף ולשאול: גם אם נאמר שדוד גירש אותה - כיצד היה מותר לדוד להחזירה? והרי אשת איש שהתגרשה ונישאה לאיש אחר - אסורה לחזור לבעלה, כמפורש בתורה בפרשת כי תצא (דברים כד, א-ד)!

א. כיצד יתכן ששאול נתן את מיכל אשת דוד לאיש אחר?

בנושא זה האריכו המפרשים (רד"ק, רלב"ג, אברבנאל ומלבי"ם), וכאן נביא רק מקצת מדברי חז"ל, כפי שהביאום הרד"ק והמלבי"ם.

כתב הרד"ק: "ויש מרז"ל אמרו כי קדושי טעות היו לו לדוד במיכל, כמו שאמר: 'יעשרנו המלך עֹשר גדול' (שמ"א יז, כה), ואותו חיוב היה מלוה אצל שאול, והמקדש במלוה אינה מקודשת. ואף על פי שהיו ערלות פלשתים לקדושין גם כן, חשב שאול כי דעת דוד על העושר, שהיה מלוה, ודוד היה דעתו על מאתים ערלות, שהרי למֹהַר נתנם, ולקדושין".

כוונתו היא כמו שכתב המלבי"ם: "העיקר כדברי חז"ל (סנהדרין יט ע"ב), ששאול טעה, וחשב שקדושי מיכל לא היו כפי הדין, כי קדשה במלוה של עושר שהובטח למכה גלית. או שדוד חשב שמאה ערלות פלשתים שוים פרוטה, ושאול חשב שאינם שוים כלום... ובכל זאת היה דוד מותר להחזירה, כי היא היתה אנוסה על פי בית דין של שאול, שטעו בדין, וכמו שהיא ההלכה במי שאמרו לה 'מת בעלך', ונשאת על פי בית דין, שלא נאסרה".

כלומר: יש כלל הלכתי שאומר: "המקדש במלוה - אינה מקודשת" (קדושין ו ע"ב). דהיינו אם אדם אומר לאשה שחייבת לו כסף: "הרי את מקודשת לי בכסף זה שאת חייבת לי" - היא אינה מקודשת, כיון שצריך שהוא יתן לה כסף בשעת הקידושין (רש"י שם).

כמו כן יש כלל שהמקדש אשה שחייבת לו כסף והוא נותן לה פרוטה - היא מקודשת בפרוטה. הסבירה הגמרא ששאול חשב שהמקדש אשה בפרוטה, כאשר יש לו עליה חוב גדול, דעתו על החוב הגדול, ולא על הפרוטה, ולכן לדעת שאול מיכל לא היתה מקודשת לדוד.

עוד אמרה הגמרא שאולי שאול סבר שהמקדש במלוה ופרוטה, דעת המקדש על הפרוטה והאשה מקודשת, אלא ששאול סבר שערלות הפלשתים אינן שוות אפילו פרוטה, שכן מי ירצה לקנות ערלות. ואילו דוד אמר שהן שוות פרוטה, כיון שאפשר להאכילן לכלבים וחתולים (עיין שם בגמרא בסנהדרין יט ע"ב וב"מרגליות הים" שם).

אף על פי שעל דברי חז"ל אלו כתב הרד"ק: "וכל אלה הדברים רחוקים מדרך הפשט", כתב המלבי"ם: "העיקר כדברי חז"ל". וכן הסבירו את הפרשה רבי אברהם בן הרמב"ם בתשובותיו סימן כו, והרשב"א בתשובותיו סימן י.

הרד"ק בפרקנו כתב: "אשר ארשתי לי - זה מסייע פירוש רז"ל שכתבנו למעלה בענין זה, כלומר: אשתי היא, וארשתיה במאה ערלות פלשתים. כלומר: בהם היה דעתי, לא בעושר שהתנה לי שאול, שהוא מלוה אצלו, לפיכך היא אשתי באמת.

ולפי הפשט אמר 'ארשתי לי' רצונו לומר: בסכנה שמתי עצמה בעבורה, לפיכך יש עליך להחזירה לי. ובאמרו 'במאה', והוא נתן מאתים, ואמר במאה, כי מאה היה התנאי ביניהם".

אם כן הרד"ק עצמו כתב שלדברי חז"ל יש סיוע מפשט הפסוקים הכתובים בפרשתנו!

ב. פלטי בן ליש

הגמרא במסכת סנהדרין (יט ע"ב) דייקה את השינוי בשמו של פלטי בן ליש בין השם שהוא נקרא בשעה שמיכל ניתנה לו על ידי שאול, לבין השם שהוא נקרא בשעה שמיכל הוחזרה לדוד על ידי איש בשת:

"כתיב: 'פלטי' (שמ"א כה, מד), וכתיב: 'פלטיאל' (שמ"ב ג, טו)!

אמר רבי יוחנן: 'פלטי' שמו, ולמה נקרא שמו 'פלטיאל'? שפלטו א-ל מן העבירה. מה עשה? נעץ חרב בינו לבינה, אמר: כל העוסק בדבר זה ידקר בחרב זה".

כלומר: פלטי בן ליש חשש שמיכל היא אשת איש, ולא כפי שטען שאול, ולכן נזהר מאד מלנגוע בה, עד כדי כך שנעץ חרב בינו לבינה, כדי להזכיר להם שלא יכשלו.

הגמרא שם המשיכה ושאלה: "והכתיב: 'וילך אתה אישה'" [רש"י: אלמא בא עליה]!

וענתה: "שנעשה לה כאישה" [רש"י: שנעשה לה כאישה - שהיה מגדלה ומחבבה].

ושוב שאלה: "והכתיב: 'הלוך ובכה'! וענתה: "על המצוה דאזיל מיניה".

ודרשה עוד: "עד בחרים - שנעשו שניהם כבחורים, שלא טעמו טעם ביאה".

רש"י כאן (ג, טז) הביא את דברי הגמרא בקיצור: "הלוך ובכה - על מצוה ההולכת ממנו. שכל אותן השנים נעץ חרב בינו לבינה במטה, ולא נכשל בה".

הרד"ק (ג, טו) כתב על דברים אלו: "וכל זה הוא רחוק מדרך הפשט, ובחורים הוא שם מקום בארץ בנימין, כמו 'שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים' (מל"א ב, ח). ותרגם יונתן: 'עלמת'. ו'עלמת' ו'בחורים' ענין אחד. וכן נזכר זה המקום בספר יהושע (כא, יח): 'עלמון', ובדברי הימים (א ו, מה): 'עלמת'".

לעניות דעתי יש ליישב את שאלת הרד"ק שהיא אינה קשה כלל: חז"ל לא באו לומר שבחורים אינו שם מקום. אלא כוונתם להסביר: מדוע חשוב היה לנביא לכתוב שפלטי הלך אתה עד בחורים? אלא לרמוז לנו שהם נעשו כבחורים.

הגמרא שם במסכת סנהדרין (כ ע"א) סיימה: "אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב 'רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה' (משלי לא, כט), רבות בנות עשו חיל - זה יוסף ובועז, ואת עלית על כלנה - זה פלטי בן ליש".

יהי רצון שנצליח תמיד לעמוד בכל הנסיונות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.