הקדמה
נאמר בתחילת הפרק:
א. "ויֹסף עוד דוד את כל בחור בישראל שלֹשים אלף.
ב. ויקם וילך דוד וכל העם אשר אִתו מבעלי יהודה, להעלות משם את ארון האלקים אשר נקרא שֵם, שֵם ד' צב-אות יֹשֵׁב הכרֻבים עליו".
היינו מצפים שדוד יעלה את הארון למשכן, אבל בהמשך הפרק נאמר:
יב. "ויֻגד למלך דוד לאמר: ברך ד' את בית עֹבֵד אֱדֹם ואת כל אשר לו בעבור ארון האלקים, וילך דוד ויעל את ארון האלקים מבית עֹבֵד אֱדֹם עיר דוד בשמחה".
כלומר: דוד העלה את ארון הברית לעיר דוד, היא ירושלים.
כך מפורש גם בהמשך הפרק:
טו. "והיה ארון ד' בא עד עיר דוד".
יש לשאול: מדוע העלה דוד את הארון לעיר דוד, היא ירושלים? מדוע לא העלה דוד את הארון למשכן? והרי מקומו של הארון הוא בקדש הקדשים שבמשכן!
שמא תאמר: אולי בימיו של דוד לא היה כלל משכן?
דבר זה אינו נכון. בימי דוד היה משכן, והוא היה בגבעון!
כך נאמר במפורש בספר דברי הימים (א טז, לט): "ואת צדוק הכהן ואחיו הכהנים לפני משכן ד', בבמה אשר בגבעון". ובמשכן בגבעון היו מקריבים תמידים ומוספים, כמו שמפורש שם: "להעלות עֹלות לד' על מזבח העֹלה תמיד לַבֹּקר ולע*רב, ולכל הכתוב בתורת ד' אשר צִוָה על ישראל" (טז, מ)! אם כן כיצד יתכן שדוד לא העלה את הארון למשכן, אלא לירושלים?
שאלה זו שאל הרד"ק בפרקנו (יז): "ולמה לא הביא דוד את הארון לגבעון, שהיה שם אהל מועד?".
א. תשובת הרד"ק
ענה על כך הרד"ק: "לפי שידע כי אהל מועד עתיד לבוא לירושלים, וחשב כי בימיו יהיה זה, והוא יבנה בית המקדש. לפיכך אחר שהביא הארון לירושלים, שאל לנתן הנביא אם יבנה בית לד' (שם ז, ב).
ונתן אמר לו: 'כל אשר בלבבך לך עשה' (שם, ג).
ומלבו אמר לו נתן זה, לא בנבואה. כי חשב בלבו כמו שחשב דוד, כי הוא יבנה הבית".
כלומר: דוד העלה את הארון לירושלים, עוד לפני שהתחיל לבנות את בית המקדש, ולפני ששאל את נתן האם לבנות את בית המקדש, מתוך כוונה לבנות את בית המקדש!
ב. שאלות על דברי הרד"ק
יש לשאול על דברי הרד"ק שתי שאלות:
- מדוע הזדרז דוד להעלות את הארון לירושלים עוד לפני שהתחיל לבנות את בית המקדש? והרי בניית בית המקדש ארכה כשבע שנים (מל"א ו, לח)!
- מדוע לא העלה דוד גם את המשכן לירושלים כאשר מנע ד' ממנו לבנות את בית המקדש, כמפורש בפרק הבא (ועיין במאמרי שם)?
- עוד יש לשאול שגם בעשרים השנה הקודמות היה הארון מחוץ למשכן - בקרית יערים (שמ"א ז, ב ורלב"ג שם), ומדוע השאירו שמואל וכל ישראל את הארון בקרית יערים, ולא העלוהו למשכן, שהיה אז בנוב (זבחים קיב ע"ב ורש"י שם, על פי שמ"א כא, ז)?
הרד"ק לא התייחס לשאלה זו לא שם ולא כאן, ותשובתו של הרד"ק על העלאת הארון לירושלים אינה עונה על השאלה ההיא.
ג. תשובות לשאלות על דברי הרד"ק
נראה לענות על כל שלוש השאלות במהלך אחד:
על השאלה הראשונה - מדוע הזדרז דוד להעלות את הארון לירושלים עוד לפני שנבנה בית המקדש - נראה לומר שדוד רצה ללמד את בני ישראל על קדושתה של ירושלים, שבה עתיד להיבנות בקרוב בית המקדש, ולכן העלה אליה את הארון עוד לפני שהוא התחיל לבנות את בית המקדש, ואף על פי שהוא ידע שמלאכת הבניה תארך שנים רבות: כדי לקבוע בלב כל ישראל שבית המקדש יבנה בירושלים.
על השאלה השניה - מדוע לא העלה דוד גם את המשכן לירושלים - נראה לומר שדוד רצה ללמד את בני ישראל שירושלים איננה רק מקום נוסף בין שאר המקומות שבהם עמד המשכן, אלא שירושלים היא מקומו של בית המקדש הנצחי!
על השאלה השלישית - מדוע לא העלה שמואל את הארון למשכן - נראה להסביר ששמואל השאיר את הארון מחוץ למשכן מפני ששמואל ידע על פי נבואת חנה "ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו" (שמ"א ב, י), שכעת יקום מלך בישראל (רד"ק שם), ואז יגיע זמנה של מצות בנין בית המקדש, שכן אמרו חז"ל: "שלש מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות את בית הבחירה" (סנהדרין כ ע"ב). ולכן השאיר שמואל את הארון מחוץ למשכן, כדי שבני ישראל ירגישו בחיסרון שנוצר על ידי הפירוד בין המשכן ובין הארון, ועל ידי כך ישתוקקו לבנין בית המקדש.
יש להוסיף ששמואל ודוד ראו שהעם אינו תובע מספיק את בית המקדש, ולכן הם ראו צורך לחנך את העם לתבוע את בית המקדש. ואף על פי שבכך הם גרמו להשאיר את המשכן בקדושתו הנמוכה יחסית, באופן זמני, על מנת ליצור בעם ישראל את ההשתוקקות לבנין בית המקדש הנצחי!
היכן מצאנו שהעם לא תבע מספיק את בית המקדש?
כך כתב הרד"ק בסוף ספר שמואל (ב כד, כה): "ובדרש: כל האלפים האלה שנפלו בימי דוד - לא נפלו אלא על ידי שלא תבעו בית המקדש!".
סיום
הרד"ק שם בסוף ספר שמואל הוסיף: "והרי דברים קל וחומר: ומה אם אלו, שלא היה בימיהם, ולא חרב בימיהם, נפלו על שלא תבעו אותו, אנו, שהיה בימינו, וחרב בימינו - על אחת כמה וכמה! לפיכך התקינו זקנים ונביאים ליטע בפיהם של ישראל להיות מתפללים שלש פעמים בכל יום: 'השב שכינתך ומלכותך לציון, וסדר עבודתך לירושלם'. אמן כן יהי רצון סלה".
"וירושלים לא תיבנה כי אם כאשר יכספו וישתוקקו לה בני ישראל תכלית הכוסף והתשוקה" (סוף ספר הכוזרי).
[ועיין בהרחבה במאמר בנושא זה בספרי "הדר הנביאים" בשמואל א פ"ו]
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
