הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. וישמע בן שאול כי מת אבנר בחברון וירפו ידיו, וכל ישראל נבהלו.

ב. ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול, שם האחד בענה ושם השני רכב, בני רמון הבארתי, מבני בנימן, כי גם בארות תחשב על בנימן.

ג. ויברחו הבארתים גתימה, ויהיו שם גרים עד היום הזה.

ד. וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים, בן חמש שנים היה בבֹא שְמֻעַת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אֹמנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח, ושמו מפיבשת.

ה. וילכו בני רמון הבארתי רכב ובענה ויבאו כחם היום אל בית איש בשת, והוא שכב את משכב הצהרים.

ו. והנה באו עד תוך הבית, לקחי חטים, ויכהו אל החמש ורכב ובענה אחיו נמלטו.

ז. ויבאו הבית והוא שכב על מטתו בחדר משכבו ויכהו וימתהו, ויסירו את ראשו, ויקחו את ראשו, וילכו דרך הערבה כל הלילה.

ח. ויבאו את ראש איש בשת אל דוד חברון, ויאמרו אל המלך: הנה ראש איש בשת בן שאול איבך אשר בקש את נפשך ויתן ד' לאדני המלך נקמות היום הזה משאול ומזרעו.

ט. ויען דוד את רכב ואת בענה אחיו בני רמון הבארתי ויאמר להם: חי ד' אשר פדה את  נפשי מכל צרה.

י. כי המגיד לי לאמר: 'הנה מת שאול', והוא היה כמבשר בעיניו, ואחזה בו ואהרגהו בצקלג אשר לתתי לו בשרה.

יא. אף כי אנשים רשעים הרגו את איש צדיק בביתו על משכבו, ועתה הלוא אבקש את דמו מידכם, ובערתי אתכם מן הארץ.

יב. ויצו דוד את הנערים ויהרגום, ויקצצו את ידיהם ואת רגליהם ויתלו על הברכה בחברון, ואת ראש איש בשת לקחו ויקברו בקבר אבנר בחברון.

פרק זה עוסק כמעט כולו בתיאור הריגת איש בשת על ידי רכב ובענה בני רימון הבארותי, ובהענשתם על ידי דוד. אבל פסוק ד' אינו עוסק באיש בשת, אלא במפיבשת: "וליהונתן בן שאול בן נכה רגלים, בן חמש שנים היה בבֹא שְמֻעַת שאול ויהונתן מיזרעאל, ותשאהו אֹמנתו ותנס, ויהי בחפזה לנוס ויפל ויפסח. ושמו מפיבשת".

א. מדוע הפסוק נכתב בפרקנו?

יש לשאול: מדוע פסוק ד' מופיע בכלל בפרקנו?

כתב על כך רש"י: "וליהונתן בן שאול - מונה והולך איך נשבת מלכות מבית שאול: הוא ובניו נהרגו [-בהר הגלבוע], וזה הנשאר [איש בשת] הרגוהו על משכבו, ובנו של יהונתן [מפיבשת] נפל ויפסח".

ב. מדוע הפסוק לא נכתב בתחילת הפרק?

אבל עדיין יש לשאול: מדוע הפסוק מופיע דווקא שם, ולא בתחילת הפרק ממש?

נראה לענות על כך שבתחילת הפרק רצה הנביא לספר את המשמעות של מות אבנר, ולכן אין הוא מופיע שם.

ג. מדוע הפסוק לא נכתב בסוף הפרק?

עדיין יש לשאול: מדוע הפסוק מופיע דווקא שם, ולא בסוף הפרק? כהכנה לפרק הבא להמלכת דוד על כל ישראל!

נראה שהפסוק נכתב דווקא שם כדי ללמדנו שמחשבות אלו על מפיבשת היו חלק מהתכניות שגרמו לרכב ובענה לרצוח את איש בשת: אילו מפיבשת היה איש חזק וראוי למלוך אולי לא היו רוצחים את איש בשת, כיון שהיו חוששים שמיד ימליכו את מפיבשת, אבל כיון שמפיבשת היה פיסח ולא היה ראוי למלוך, לכן רצחו את איש בשת, מתוך מחשבה שדוד יחזיק להם טובה על כך, ויתן להם מתנה גדולה או\ו כבוד גדול.

אבל דוד, המלך הצדיק, לא רק שלא נתן להם שום מתנה ולא כבוד, אלא ציוה את הנערים להרגם ולקצץ את ידיהם ואת רגליהם ולתלותם על הברכה בחברון.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.