הקדמה

בפרקנו מסופר שבעקבות המנין שֶמָנָה דוד המלך את העם, פרצה מגפה בעם, וכשדוד התפלל אל ד' שיפסיק את המגפה, בא גד הנביא ואמר לדוד להקים מזבח בגורן ארונה היבוסי.

כאשר ראה ארונה את דוד הוא השתחוה לו, ושאל לסיבת בואו.

דוד אמר לו שהוא בא לקנות ממנו את הגורן, כדי להקריב בו קרבן, ולעצור את המגפה.

ארונה הציע לדוד לקבל את הגורן במתנה, אך דוד סירב, וקנהו בכסף מלא.

ואז נאמר בסוף הפרק (פסוק כ"ה): "ויבן שם דוד מזבח לד', ויעל עֹלות וּשְלמים, וַיֵעָתֵר ד' לארץ, וַתֵעָצַר המגפה מעל ישראל".

כך מסתיים ספר שמואל.

א. ההוספות שבפרשה המקבילה

בפרשה המקבילה בספר דברי הימים (א פרק כ"א) יש כאן תוספת מאד משמעותית, וכך נאמר שם:

כו. "ויבן שם דויד מזבח לד', ויעל עֹלות ושלמים, ויקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים על מזבח העֹלה.

כח. בעת ההיא, בראות דויד כי ענהו ד' בגרן ארנן היבוסי ויזבח שם...

כב, א. ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל".

כלומר: כאשר הקריב דוד עולות ושלמים במזבח ענה ד' לדוד באש מן השמים, ודוד הבין ששם יבנה בית המקדש!

ב. מתי גילה דוד המלך את מקום המקדש?

עולה מפסוקים אלו שדוד גילה את מקום המקדש רק בסוף ימיו, שכן המנין היה בסוף ימיו, כפי  שעולה מסדר הפרקים בספר שמואל, וכן כתבו רש"י ורד"ק במל"א ג, ז שהמנין היה כשנה לפני מותו של דוד.

כך כתב הרד"ק בפירושו לתהלים (קלב, א): "אמר דוד זה המזמור בשעה שבנה המזבח בגורן ארונה היבוסי על פי גד הנביא, והעלה עליו עולות ושלמים, וקרא אל ד', ויענהו באש מן השמים, ואמר: 'זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעולה לישראל'. ועד אותו היום לא נודע מקום בית המקדש".

כעין זה כתב גם המאירי שם.

כך עולה גם מדברי המדרש שוחר טוב לתהלים (תחילת פ"ד): "שלושה דברים היה דוד מצטער עליהם, והרחיב לו הקב"ה. אחת - על בית המקדש, וכן הוא אומר: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו' (תהלים קלב, א). והרחיב לו הקב"ה, ומצא את המקום, שנאמר: 'ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים' (דבהי"א כב, א)...".

כן נראה גם מדברי הפסיקתא רבתי (פרשה מג): "רצון יראיו יעשה - זה דוד... כיון שראה אותו הקב"ה שעומד ומצטער על בית המקדש, מיד שלח אצלו גד הנביא, והראה לו את מקום בית המקדש, כמו שכתוב: 'ויבוא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה והקם לד' מזבח בגרן ארונה היבוסי' (שמ"ב כד, יח)".

מפורש בדברי הפסיקתא שדוד לא ידע את מקום המקדש עד שבא אליו גד הנביא בשעת המגפה, והראהו את המקום בגורן ארונה.

לסיכום: משמעות הפסוקים, וכן הבנת המדרשים והמפרשים היא שדוד המלך גילה את מקום המקדש רק בסוף ימיו, בעת שירדה האש מן השמים בגורן ארונה היבוסי.

ג. כיצד הבין דוד על ידי ירידת האש מן השמים שזהו מקום המקדש?

יש לשאול: כיצד הבין דוד על ידי ירידת האש מן השמים שזהו מקום המקדש? אולי משמעות ירידת האש היא רק שד' רוצה את קרבנו?

ניתן לומר שכיוון שעד ימי דוד לא נזכר בתנ"ך שירדה אש מן השמים, אלא רק במשכן (ויקרא ט, כד), הבין דוד שכאן יבנה המקדש.

עוד ניתן לומר על פי מה שכתב רש"י בפרשת בראשית (ד, ד) שד' הוריד אש מן השמים לקרבנו של הבל, והאברבנאל במל"א סוף פרק ח' (מהדורת "תורה ודעת", ירושלים תשל"ו, עמ' תקלו, טור ימני) כתב בשם חז"ל שגם לנח ולאברהם ירדה אש מן השמים, והרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ב ה"ב) כתב שבאותו מקום שבו הקריב דוד, שם הקריבו הבל ונח ואברהם, אם כן ניתן לומר שכאשר ראה דוד שנענה באש מן השמים, הבין שזהו המקום שבו נענו קודמיו באש, ושם צריך להיבנות בית המקדש.

ד. הגמרא בזבחים: דוד גילה את המקום כבר בנעוריו

בניגוד לאמור לעיל, מהגמרא בזבחים (נד ע"ב) עולה שדוד ידע את מקום המקדש עוד מנעוריו [כלשון רש"י בפירושו למסכת מכות (יא ע"א ד"ה "נשא")], לפני שמלך על ישראל!

כך נאמר שם: "דרש רבא: מאי דכתיב 'וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה' (שמ"א יט, יח)?

וכי מה ענין נויות אצל רמה?

אלא שהיו יושבין ברמה [עירו של שמואל - רש"י],

ועוסקין בנויו של עולם [למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה - רש"י].

אמרי: כתיב: 'וקמת ועלית אל המקום' (דברים יז, ח) - מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל... לא הוו ידעי דוכתיה היכא [לא ידעו היכן מקומו].

אייתו ספר יהושע, בכולהו כתיב: 'וירד', ו'עלה הגבול', 'ותאר הגבול', בשבט בנימין 'ועלה' כתיב, 'וירד' לא כתיב. אמרי: שמע מינה הכא הוא מקומו.

סבור למבניה בעין עיטם, דמדלי [שהוא גבוה], אמרי: ניתתי ביה קליל [נרד קצת], כדכתיב: 'ובין כתפיו שכן' (דברים לג, יב) [ולא כתיב בראשו - רש"י].

ואיבעית אימא: גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין, ואי מדלינן ליה מתפלג טובא, מוטב דניתתי ביה פורתא, כדכתיב: 'ובין כתפיו שכן'.

ועל דבר זה נתקנא דואג האדומי בדוד, כדכתיב: 'קנאת ביתך אכלתני' (תהלים סט, י).

וכתיב: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו, אשר נשבע לד' וגו', אם אבא באהל ביתי, אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה, עד אמצא מקום לד' וגו', הנה שמענוה באפרתה, מצאנוה בשדה יער' (תהלים קלב). 'באפרתה' - זה יהושע, דקאתי מאפרים. 'מצאנוה בשדה יער' - זה בנימין, דכתיב: 'בנימן זאב יטרף' (בראשית מט, כז)".

עולה מדברי הגמרא, שדוד גילה שבית המקדש יבנה בהר המוריה עוד בנעוריו, בחייו של שמואל, שנפטר כארבעים שנה לפני פטירת דוד המלך (עיין שמ"א כה, א; כז, א-ז; ושמ"ב ה, ד-ה)!

נשאלת אפוא השאלה: כיצד יתישבו הפסוקים שהובאו לעיל לפי הגמרא, ומתי, אכן, נתגלה לדוד המלך המקום שבו עתיד להיבנות בית המקדש?

ה. הסבר הרד"ק והיעב"ץ

היעב"ץ, בהגהותיו למסכת זבחים שם, כתב מכח שאלה זו: "ואפילו הכי לא ידעו ביה לגמרי, עד סוף ימי דוד, אחר מעשה המִנין וְהַדֶּבֶר, שאמר גד אל דוד להקים לד' מזבח בגורן ארנן. ומפורש בדברי הימים (א כא, כח - כב, א): 'בעת ההיא, בראות דויד כי ענהו ד' בגורן ארנן וגו', ויאמר דויד: זה הוא בית ד' האלקים, וזה מזבח לעֹלה לישראל'".

דהיינו שדוד ושמואל רק גילו שבית המקדש צריך להיבנות בהר המוריה, אך הם לא ידעו היכן בדיוק בהר המוריה הוא יבנה, דבר שנתגלה לדוד רק בירידת האש מן השמים על המזבח בגורן ארונה.

גם הרד"ק, בפירושו לפסוק "ודוד עולה במעלה הזיתים" (שמואל ב טו, ל), כתב דברים דומים, בלי שהתייחס לגמרא בזבחים: "ועלה שם להשתחוות לד' משם, כי מהר הזיתים יראה אדם מקום המקדש. ואף על פי שלא היה שם אז בית, גם מקום הבית עצמו לא היה יודע, עד שאמר גד הנביא לדוד שיבנה מזבח בגורן ארונה, אף על פי כן גבול המקום היה יודע בקבלה, כי בהר המוריה יבנה בית ד', אבל לא היו יודעים באיזה מקום, עד שאמר גד לדוד".

לפי דברי הרד"ק והיעב"ץ ייתכן שאין מחלוקת בין המדרשים - שוחר טוב והפסיקתא - לבין הגמרא, שכן ניתן להסביר שגם המדרשים התכוונו לומר שעד המגפה דוד לא ידע את המקום המדויק, אבל ידע שבית המקדש יבנה בהר המוריה.

ו. דעת רש"י

מדברי רש"י במסכת מכות (יא ע"א) עולה שהוא הסביר את הגמרא בזבחים שלא כדעתם של רד"ק ויעב"ץ. לדעת רש"י, דוד ידע את המקום המדויק בהר המוריה, שבו צריך היה להיבנות בית המקדש!

כך נאמר במסכת מכות (יא ע"א):

"בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא, בעא למשטפא לעלמא

[תרגום: בשעה שחפר דוד יסודות לבית המקדש, צף התהום וביקש לשטוף את העולם].

אמר: מהו לכתוב שם אחספא ומישדא בתהומא דליקו אדוכתיה

[שאל דוד: האם מותר לכתוב את שם ד' על חרס, ולהשליכו לתהום, כדי שהתהום יעמוד במקומו]?

ליכא דאמר ליה מידי [לא אמר לו אדם דבר].

אמר [דוד]: כל היודע דבר זה ואינו אומרו - יחנק בגרונו.

נשא אחיתפל קל וחומר בעצמו, אמר: ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה התורה [בפרשת סוטה]: שְמִי, שנכתב בקדושה, יִמָּחֶה על המים (במדבר ה, כג), לכל העולם כולו לא כל שכן!

אמר לו: שרי [מותר].

כתב שם אחספא, שדי אתהומא, נחת וקם אדוכתיה

[כתב דוד שם ד' על חרס, וזרקו לתהום, ועמד התהום במקומו].

ואפילו הכי [ואף על פי שאחיתפל אמר לדוד את ההלכה] כתיב: 'ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו, ויחבש את החמור, ויקם וילך אל ביתו אל עירו, ויצו אל ביתו ויחנק' (שמ"ב יז, כג)".

כתב שם רש"י: "יש תימה בדבר: שהרי לא קנה דוד את הגורן מארונה היבוסי עד מעשה דהסתה [דהיינו המנין, שפותח במילים "ויסף אף ד' לחרות בישראל, ויסת את דוד בהם לאמר: לך מנה את ישראל" (שמ"ב כד, א)], שהיה לאחר מיתת אחיתופל שלש שנים!

ולפי דברים הללו צריכין אנו לומר שאף על פי שלא קנה [דוד] את הגורן, יודע היה מנעוריו, מיום שנמשח, וישבו הוא ושמואל בניות ברמה, ובדקו בספר יהושע ומצאו מקום לבית המקדש, כדכתיב: 'עד אמצא מקום' וגו', וכדדרשינן ליה בזבחים (נד ע"ב), וחפר היסודות ברשותו".

מדברי רש"י עולה אפוא, שדוד ידע את המקום המדויק של בית המקדש, מנעוריו, שאם לא כן, כיצד ידע היכן לחפור את היסודות.

1. שיטת המדרש שמואל

גם מדברי המדרש שמואל (פרשה כו), המובאים ברש"י בפירושו לשמואל (ב ז, ד-ה), עולה שדוד ידע את המקום המדויק זמן רב לפני ירידת האש מן השמים בגורן ארונה. על הפסוקים "ויהי בלילה ההוא ויהי דבר ד' אל נתן לאמר: לך ואמרת אל עבדי אל דוד: כה אמר ד': האתה תבנה לי בית לשבתי" (שם), כתב המדרש (פרשה כו): "ויהי בלילה ההוא - אמר רב חנינא בר פפא: אמר לו הקב"ה לנתן: האדם הזה שאני משלחך אצלו מהיר הוא. שמא ישכור פועלים ונמצאתי מפסידו, מהר ואמור לו: לא אתה תבנה הבית".

עולה אפוא מדברי המדרש, שדוד עמד לשכור פועלים לבנות את בית המקדש, ואם כן ודאי שהוא ידע היכן בדיוק צריך לבנותו!

2. שיטת הספרי

גם מהספרי בפרשת ראה (יב, ה, סימן סב) נראה שדוד ידע את המקום המדויק של המקדש זמן רב לפני ירידת האש מן השמים בגורן ארונה.

כך נאמר שם: "כי אם אל המקום אשר יבחר ד'... לשכנו תדרשו - דרוש על פי נביא.

יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? תלמוד לומר: 'לשכנו תדרשו' - דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא.

וכן אתה מוצא בדוד: 'זכור ד' לדוד את כל ענותו. אשר נשבע לד' נדר לאביר יעקב. אם אבא באהל ביתי, אם אעלה על ערש יצועי, אם אתן שנת לעיני, לעפעפי תנומה. עד אמצא מקום לד', משכנות לאביר יעקב' (תהלים קלב, א-ה).

מנין שלא עשה אלא על פי נביא? שנאמר: 'ויבא גד אל דוד ביום ההוא, ויאמר לו: עלה הקם לד' מזבח בגרן ארונה היבוסי' (שמ"ב כד, יח).

ואומר: 'ויחל שלמה לבנות את בית ד' בירושלם בהר המוריה, אשר נראה לדויד אביהו' (דבהי"ב ג, א)".

נראה מהספרי שדוד ידע את המקום המדויק של המקדש, והוא היה יכול לבנותו מצד עצמו עוד לפני ירידת האש בגורן ארונה, אלא שהוא חיכה עד שנצטווה לבנות את המזבח על ידי גד הנביא.

על פי העיקרון שכתב הספרי "דרוש ומצא, ואחר כך יאמר לך נביא", ניתן להוכיח שדוד ידע את המקום המדויק לפחות שלושים ושלוש שנים קודם לכן, מזמן שביקש מנתן הנביא רשות לבנות את בית המקדש.

3. כיצד יסבירו רש"י, המדרש שמואל והספרי את הפסוקים בספר דברי הימים?

נשאלת השאלה: כיצד יסבירו רש"י, המדרש שמואל והספרי את הפסוקים בספר דברי הימים, שמהם משמע שדוד גילה את המקום רק בעקבות ירידת האש בגורן ארונה?

נראה שהם יסבירו שפירוש הפסוקים איננו כפי שהבנו עד עתה, שכעת התגלה לדוד ששם יבנה המקדש, אלא כמו שפירש בספר "עזרת כהנים" על מסכת מידות (פ"ג מ"ג, עמ' 28 בדפי הספר): "אז גילה לישראל את המקום הנבחר הזה".

וכן פירש ב"דעת מקרא" שם בדברי הימים: "ויאמר דויד זה הוא בית ד' האלקים" - "הכריז ברבים". דהיינו שדוד הודיע כעת לכולם את אשר היה ידוע לו מכבר - מאז שגילה את המקום עם שמואל הנביא בניות ברמה!

יהי רצון שנזכה לבנין בית המקדש במהרה בימינו.

[ועיין בהרחבה על הנושא בספרי "הדר הנביאים" בסוף ספר שמואל ב. ]

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.