(א) וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לאחר שעברה שנה מהמלחמה נגד עמון וארם. תשובת השנה פירושו הזמן שבו השמש חוזרת בדיוק לאותו מקום בו היא הייתה בשנה שעברה (בכל שנה השמש חוזרת למקום שבו היא הייתה בדיוק שנה לפני כן),[1] לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים לאחר שעברה שנה מהזמן בו יצאו המלכים לעזור לעמון להילחם בישראל,[2] וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל דוד שלח את יואב, את חייליו ואת חיילי ישראל,[3] וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן יואב וחייליו השחיתו את השדות שהיו מחוץ לערים של עמון,[4] וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה יואב וחייליו הטילו מצור על עיר הבירה של בני עמון. עיר זו נקראה בשם רבה (רבת עמון),[5] וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם בזמן המלחמה נגד בני עמון, ישב דוד בירושלים[6]:

(ב) וַיְהִי לְעֵת הָעֶרֶב באחד הערבים (בעוד חיילי ישראל נלחמו ברבת עמון),[7] וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ דוד קם מעל מיטתו,[8] וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ דוד הלך על הגג של ארמון המלך,[9] וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת מֵעַל הַגָּג (כאשר דוד טייל על הגג) הוא ראה אישה שהתרחצה על אחד הגגות מולו,[10] וְהָאִשָּׁה טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד האישה שראה דוד הייתה מאוד יפה[11]:

(ג) וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיִּדְרֹשׁ לָאִשָּׁה דוד שלח אנשים לברר מיהי האישה שראה,[12] וַיֹּאמֶר היה אדם שענה לשליחיו של דוד: הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי הרי האישה הזו שאתם שואלים עליה, היא בת שבע, ביתו של אליעם, ואשתו של אוריה החיתי[13]:

(ד) וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ דוד שלח שליחים שלקחו אליו את בת שבע,[14] וַתָּבוֹא אֵלָיו בת שבע באה לדוד,[15] וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ דוד התחתן עם בת שבע, וְהִיא מִתְקַדֶּשֶׁת מִטֻּמְאָתָהּ בת שבע הייתה טהורה מטומאת נידה בשעה שדוד התחתן איתה,[16] וַתָּשָׁב אֶל בֵּיתָהּ (לאחר חתונתה עם דוד) בת שבע חזרה אל ביתה[17]:

(ה) וַתַּהַר הָאִשָּׁה בת שבע הרתה, וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד בת שבע שלחה שליחים אל דוד כדי לומר לו (לדוד),[18] וַתֹּאמֶר הָרָה אָנֹכִי בת שבע אמרה לדוד (על ידי השליחים): אני בהריון[19]:

(ו) וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶל יוֹאָב דוד שלח שליחים אל יואב (שפיקד על המלחמה נגד עמון, ואוריה היה אחד מחייליו),[20] שְׁלַח אֵלַי אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי (דוד אמר ליואב על ידי שליחיו) תשלח אליי לירושלים את אוריה החיתי,[21] וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד יואב שלח את אוריה החיתי אל דוד[22]:

(ז) וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו אוריה הגיע לדוד,[23] וַיִּשְׁאַל דָּוִד דוד שאל את אוריה שלש שאלות: 1) לִשְׁלוֹם יוֹאָב האם שלום ליואב?[24] 2) וְלִשְׁלוֹם הָעָם האם שלום לחיילים שנלחמים?[25] 3) וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה האם שלום לגיבורים שנלחמים במלחמה?[26]:

(ח) וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה דוד אמר לאוריה: רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ תחזור לביתך ותשטוף שם את רגליך,[27] וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ אוריה יצא מביתו של דוד המלך,[28] וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת הַמֶּלֶךְ ארוחת המלך יצאה אחרי אוריה. דוד שלח לאוריה ארוחה מוכנה כדי שיהיה לו מה לאכול כשהוא יחזור לביתו[29]:

(ט) וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אוריה שכב מול פתח ביתו של דוד המלך, אֵת כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו (אוריה שכב מול פתח ביתו של דוד) יחד עם כל שאר עבדיו (של דוד),[30] וְלֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ (אוריה שכב מול פתח ביתו של דוד) ולא ירד לביתו (בניגוד לציווי של דוד)[31]:

(י) וַיַּגִּדוּ לְדָוִד עבדיו של דוד אמרו לו, לֵאמֹר כך אמרו עבדיו של דוד לדוד:[32] לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ אוריה לא ירד אל ביתו (למרות שציווית אותו על כך),[33] וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה דוד אמר לאוריה: הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא הרי אתה חוזר מדרך ארוכה, ואם כן אתה בוודאי עייף, רעב וצמא,[34] מַדּוּעַ לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ (והיות שאתה עייף, רעב וצמא) למה לא ירדת אל ביתך (כמו שציוויתי אותך)[35]:

(יא) וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד אוריה ענה לדוד: הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת האם בשעה שארון הברית, חיילי ישראל וחיילי יהודה יושבים בסוכות שנבנו בשדה הקרב,[36] וַאדֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי אֲדֹנִי עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים והמפקד שלי יואב ושאר חיילי המלך חונים על פני שדה הקרב,[37] וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי (ובניגוד לשאר חיילי ישראל וארון הברית שנמצאים בשדה הקרב) אני אכנס אל ביתי כדי לאכול, לשתות ולשמוח עם אשתי,[38] חַיֶּךָ וְחֵי נַפְשֶׁךָ אני נשבע בחיי גופך ובחיי נפשך,[39] אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה (אני נשבע) שלא אעשה את הדבר הזה. אוריה נשבע שהוא לא יחזור אל ביתו בשעה שעם ישראל נמצא בשדה הקרב[40]:

(יב) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה דוד אמר לאוריה: שֵׁב בָּזֶה גַּם הַיּוֹם תישאר כאן היום בירושלים,[41] וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ ומחר אשלח אותך חזרה לשדה המערכה,[42] וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת אוריה ישב בירושלים באותו יום וחלק מיום המחרת, עד שבאמצע היום למחרת, דוד שלח אותו חזרה לשדה המלחמה[43]:

(יג) וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד דוד קרא לאוריה, וַיֹּאכַל לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ אוריה אכל ושתה לפני דוד, וַיְשַׁכְּרֵהוּ דוד גרם לאוריה להשתכר,[44] וַיֵּצֵא בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ בערב, יצא אוריה לשכב במקום שבו הוא שכב – מול פתח ביתו של דוד,[45] עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו (אוריה שכב מול פתח ביתו של דוד) יחד עם שאר עבדיו של דוד,[46] וְאֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד אוריה לא ירד אל ביתו[47]:

(יד) וַיְהִי בַבֹּקֶר בבוקר למחרת, וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר אֶל יוֹאָב דוד כתב ליואב איגרת,[48] וַיִּשְׁלַח בְּיַד אוּרִיָּה דוד שלח את האיגרת ליואב בידיו של אוריה, דוד שלח את האיגרת ליואב על ידי אוריה[49]:

(טו) וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר דוד כתב באיגרת שכתב ליואב,[50] לֵאמֹר כך אמר דוד ליואב על ידי האיגרת ששלח:[51] הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה תציבו את אוריה מול המקום שבו הקרב מול בני עמון הוא הקרב הקשה ביותר,[52] וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו ואתם תיסוגו ממקום הקרב (ואל תעזרו לאוריה בשעת הקרב),[53] וְנִכָּה וָמֵת (ועל ידי כך) עמון יכו את אוריה ויהרגו אותו[54]:

(טז) וַיְהִי בִּשְׁמוֹר יוֹאָב אֶל הָעִיר בשעה שיואב (וחיילי ישראל) שמרו ומנעו יציאה של אנשים מהעיר רבת עמון,[55] וַיִּתֵּן אֶת אוּרִיָּה אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל שָׁם יואב הציב את אוריה במקום שבו הוא ידע שהחיילים החזקים מצבא עמון נמצאים שם[56]:

(יז) וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר וַיִּלָּחֲמוּ אֶת יוֹאָב חיילי עמון יצאו מהעיר רבת עמון ונלחמו נגד יואב,[57] וַיִּפֹל מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד חלק מחיילי דוד נהרגו על ידי חיילי עמון,[58] וַיָּמָת גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי גם אוריה החיתי נהרג על ידי חיילי עמון[59]:

(יח) וַיִּשְׁלַח יוֹאָב יואב שלח שליח אל דוד,[60] וַיַּגֵּד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה השליח ששלח יואב תיאר בפני דוד את כל מהלכי המלחמה[61]:

(יט) וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ יואב ציווה את השליח ששלח לדוד,[62] לֵאמֹר כך אמר יואב לדוד על ידי השליח: [63] כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ (יואב אמר לשליח ששלח לדוד) כאשר תסיים לומר לדוד את כל מהלכי המלחמה[64]:

(כ) וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ אם יעלה כעסו של המלך, אם דוד המלך יתרגז מאוד כאשר תאמר לו את מהלכי המלחמה,[65] וְאָמַר לְךָ ודוד ישאל אותך:[66] מַדוּעַ נִגַּשְׁתֶּם אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם למה התקרבתם יותר מידי אל העיר כאשר נלחמתם,[67] הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת אֲשֶׁר יֹרוּ מֵעַל הַחוֹמָה (למה התקרבתם יותר מידי אל העיר כאשר נלחמתם) הרי אתם יודעים שהאויבים משליכים חפצים שיכולים להרוג אתכם מעל החומה (ולא הייתם צריכים להתקרב מאוד אל חומת העיר, אלא לשמור מרחק משם)[68]:

(כא) מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הרי מי הרג את אבימלך בנו של גדעון,[69] הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה הרי אישה השליכה עליו את האבן העליונה של הרחיים,[70] וַיָּמָת בְּתֵבֵץ וכך הוא (אבימלך) נהרג בעיר תבץ,[71] לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה ואם כן, אינני מבין מדוע התקרבתם מידי אל החומה, הרי אתם יודעים שיש בכך סכנה גדולה,[72] וְאָמַרְתָּ (יואב ממשיך בדבריו אל השליח ששלח לדוד) אתה תענה לדוד (כדי להרגיע אותו מכעסו),[73] גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת גם אוריה החיתי עבדך מת במלחמה. יואב רצה שהשליח יבליע בדבריו לדוד את דבר מותו של אוריה, וכך לא יבינו שהוא גרם בכוונה למותו (של אוריה). לכן, יואב אמר לשליח שיאמר את הדברים ברמז[74]:

(כב) וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ השליח ששלח יואב הלך משדה המערכה, וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב השליח בא ואמר לדוד את כל הדברים שיואב אמר לו לומר[75]:

(כג) וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד השליח של יואב אמר לדוד: כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים כאשר חיילי עמון התגברו עלינו,[76] וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה וחיילי עמון יצאו מהעיר ותקפו אותנו בשדה שמחוץ לעיר,[77] וַנִּהְיֶה עֲלֵיהֶם עַד פֶּתַח הַשָׁעַר ואנחנו (חיילי ישראל) התגברנו על חיילי עמון והדפנו אותם עד לפתח שער העיר רבה[78]:

(כד) וַיּוֹרוּ הַמּוֹרִים אֶל עֲבָדֶךָ מֵעַל הַחוֹמָה כאשר התקרבנו אל החומה, הקשתים מחיילי עמון, ירו עלינו חיצים מעל החומה,[79] וַיָּמוּתוּ מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חלק מחיילי המלך שהם עבדיך נהרגו (על ידי הקשתים של עמון), וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת וגם עבדך אוריה החיתי היה אחד מחיילי ישראל שנהרגו[80]:

(כה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ דוד אמר לשליח ששלח לו יואב: כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב כך תאמר אל יואב: אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אל תצטער על דבר זה, (שנהרגו מחיילי ישראל על ידי שהם התקרבו אל החומה),[81] כִּי כָזֹה וְכָזֶה תֹּאכַל הֶחָרֶב הרי כך דרכה של המלחמה, תמיד נהרגים חיילים רבים גם מקרב הצד המנצח, ובמלחמה זו נהרגו מעט חיילים מעם ישראל (ואם כן לא כדאי להצטער),[82] הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר תמשיך להילחם נגד העיר רבת עמון,[83] וְהָרְסָהּ ותהרוס אותה לגמרי (לאחר שתנצח במלחמה),[84] וְחַזְּקֵהוּ ואתה (השליח של יואב) תחזק את ידיו של יואב[85]:

(כו) וַתִּשְׁמַע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה אִישָׁהּ אשתו של אוריה, בת שבע, שמעה שאוריה בעלה מת במלחמה,[86] וַתִּסְפֹּד עַל בַּעְלָהּ בת שבע הספידה את אוריה[87]:

(כז) וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל לאחר שנגמרו ימי האבל שבת שבע התאבלה על אוריה,[88] וַיִּשְׁלַח דָּוִד דוד שלח שליחים אל בת שבע, כדי לקחת אותה לאישה,[89] וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ דוד הכניס את בת שבע לביתו,[90] וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה בת שבע הייתה לאשתו של דוד המלך, וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן בת שבע הולידה בן לדוד,[91] וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְקֹוָק מעשה זה של דוד (מהלך הדברים עם בת שבע) היה רע מאוד בעיני ה'[92]:

[1] מצודות.

[2] מצודות. רש"י: יש זמן מסויים בו נוהגים המלכים לצאת למלחמות מכיוון שיש בשדות אוכל לסוסים.

[3] דעת מקרא.

[4] רבינו ישעיה.

[5] דעת מקרא.

[6] תרגום. מלבי"ם: כל התקלה שקרתה לדוד בפרק זה הוא מפני שדוד ישב בירושלים ולא יצא למלחמה.

[7] דעת מקרא בפירושו השלישי. בשני הפירושים הראשונים כתב שהכוונה היא לערב שבו התרחש הסיפור או לערב הראשון להקמת המצור על רבת עמון.

[8] תרגום. מלבי,םף גם כאן יש ביקורת על דוד המלך שהיה מתענג, ישן עד מאוחר ואוכל כהרגלו בזמן שבני ישראל היו במלחמה, וזאת במקום לעסוק בצרכי ציבור.

[9] דעת מקרא.

[10] מצודות. מלבי"ם: גם כאן יש ביקורת על דוד המלך על שלא עצם את עיניו מלראות את בת שבע.

[11] תרגום.

[12] מצודות.

[13] רד"ק הסתפק אם הכוונה היא שאוריה היה גוי מבני חת או שנקרא חיתי בגלל שגר עם בני חת. מלבי"ם: בפסוק זה בירר דוד שבת שבע באמת הייתה פנויה משום שהייתה אשת אוריה שבוודאי כתב גט לאשתו לפני שיצא למלחמה, כל שכן שהייתה ביתו של אליעם שהיה בנו של אחיתופל, יועץ דוד ושבוודאי היה היוזם שתיקן את עניין כתיבת הגט לפני היציאה למלחמה.

[14] תרגום.

[15] תרגום.

[16] מצודות. רד"ק: כאשר בת שבע התרחצה על הגג היא בעצם טבלה מטומאתה. כמו"כ כתב שדוד עבר על איסור אשת איש כאשר בא על בת שבע או שבת שבע לא הייתה אשת איש משום שכל חייליו של דוד המלך היו כותבים גט לנשותיהם לפני שהם יצאו למלחמה. מלבי"ם: הביא בשם האברבנאל שדוד חא בחמישה דברים: א. אשת איש. ב. בכך שהשתדל שאוריה ישכב עם בת שבע כדי שיחשבו שהולד שייך לאוריה ובכך היה נוצר מצב של תערובת משפחות. ג. שהרג את אוריה ללא עוול בכפו. ד. בכך שגרם לחיילים נוספים מבני ישראל שיהרגו יחד עם אוריה במלחמה נגד בני עמון. ה. שלקח את בת שבע תיכף לביתו כאילו שהיה עדיין נרדף מהתאווה. על כך עונה המלבי"ם: א. בת שבע לא הייתה אשת איש משום שאוריה כתב גט לאשתו לפני שיצא למלחמה. גם לפי הדעה שהגט שהיו כותבים חיילי דוד היה חטא על תנאי, דוד העדיף לעשות זאת כך כדי שלא יצמח מכך חילול ה'. ב. דוד ידע לשלוט על העניינים כך שבנו לא יתחתן עם אחותו וכדומה. ג. אוריה היה חייב מיתה מצד שעבר על דבר המלך ולא קיים את הציווי שיחזור לביתו, ועל שלא לקח את משאת המלך, במה שקרא ליואב אדונו. ד. אוריה הוצב במקום שהמלחמה הייתה חזקה ולא הוכרעה כבר זמן רב, ולא היו חיילי ישראל שנהרגו בגלל אוריה. הציווי היה רק לשים את אוריה במקום שבו התקיימו הקרבות הקשים ושלא יצילו אותו. ה. דוד מיהר לקחת את בת שבע כדי שלא יידעו שבת שבע הרתה לפני שאוריה מת.

[17] תרגום.

[18] תרגום.

[19] תרגום.

[20] מצודות.

[21] תרגום. רש"י: דוד התכוון שישכב אוריה עם אשתו וכך יחשוב שבת שבע מעוברת ממנו.

[22] תרגום.

[23] תרגום.

[24] תרגום.

[25] דעת מקרא.

[26] רד"ק.

[27] תרגום. מצודות כתב שהכוונה היא לתשמיש.

[28] תרגום.

[29] מצודות וכתב שהסעודה מביאה לידי תשמיש. רלב"ג הוסיף פירוש שהכוונה לאבוקה שתראה לאוריה את דרכו הביתה.

[30] מצודות.

[31] תרגום.

[32] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע, פרק א' פסוק א'.

[33] תרגום.

[34] מצודות. מלבי"ם: דוד רצה לבדוק אם סירובו של אוריה לחזור לביתו נבע מכך שנודע לו עניין בת שבע, ולכן אמר לו לפי תומו שהוא חייב לחזור לביתו, שהרי מי שבא בדרך חייב לשמש את אשתו.

[35] תרגום.

[36] מצודות. רבינו ישעיה התלבט אם ארון זה היה הארון שהעלה דוד לעיר דוד או שהיה זה הארון שבו היו שברי לוחות שתמיד היה יוצא עם בני ישראל למלחמה.

[37] מצודות.

[38] תרגום.

[39] מצודות. רד"ק: נשבע בעוה"ז ובעוה"ב.

[40] תרגום.

[41] תרגום. מצודות: חשב שבאותו יום יוכל לגרום לאוריה לבא על בת שבע.

[42] תרגום.

[43] מצודות.

[44] תרגום.

[45] מצודות.

[46] מצודות.

[47] תרגום.

[48] תרגום.

[49] תרגום.

[50] תרגום.

[51] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[52] מצודות. מלבי"ם: דוד ציוה לשים את אוריה במקום שבו מתקיימים הקרבות הקשים כדי שהוא ימות, אך הקרבות היו קשים בלי קשר לאוריה ובכל מקרה נהרגו חיילים רבים מעם ישראל בלי קשר לאוריה. ההוראה הייתה להציב את אוריה במקומות של הקרבות הקשים ולא להציל אותו, כדי שאוריה ייהרג בדרך של הערמה. דוד לא הרג את אוריה בבית דין משום שהוא רצה להתחתן עם בת שבע לאחר מכן ולא רצה לעורר את כעס העם.

[53] מצודות.

[54] מצודות וכתב שדוד התכוון שיישא את בת שבע לאחר מותו של אוריה וכולם יחשבו שבת שבע הרתה לאחר חתונתם. רש"י: ע"י מיתתו של אוריה, תהיה בת שבע מגורשת למפרע משום שכל חייל של דוד המלך היה כותב גט על תנאי לאשתו שאם הוא לא יחזור מהמלחמה, היא תהיה מגורשת משעת היציאה למלחמה.

[55] מצודות.

[56] מצודות.

[57] תרגום.

[58] תרגום.

[59] תרגום.

[60] תרגום.

[61] תרגום.

[62] תרגום.

[63] עפ"י הגר"א בפירושו לספר יהושע פרק א' פסוק א'.

[64] תרגום.

[65] תרגום.

[66] תרגום.

[67] מצודות.

[68] מצודות.

[69] מצודות.

[70] מצודות.

[71] מצודות.

[72] מצודות.

[73] מצודות.

[74] מצודות. בדבר השאלה איך היה נודע לדוד על מיתתו של אוריה במקרה ולא היה כועס – עיין בפסוק כד' בהערות. מלבי"ם: דבריו של יואב היו שכל הנהרגים היו באשמת אוריה, שהתקיף את בני עמון יחד עם עוד מספר גיבורים, והגיבורים נמשכו אחרי אוריה להתקרב אל החומה, ולא יואב נתן את ההוראה להתקרב לחומה.

[75] תרגום.

[76] מצודות.

[77] תרגום.

[78] מצודות.

[79] תרגום.

[80] מצודות והוסיף שהשליח לא רצה שדוד יכעס בכלל, ולכן סיפר לו מיד על מיתתו של אוריה. ממילא מובן מדוע לא אמר יואב לשליח איך לומר לדוד שאוריה מת במקרה ולא תעלה חמת המלך. יואב היה משוכנע שהשליח יאמר את דבר מיתתו של אוריה בכל מקרה.

[81] מצודות.

[82] מצודות. מלבי"ם: דוד אמר ליואב שכך היה צריך לנהוג (להתקרב אל החומה), שהרי אם החיילים יעמדו רחוק מהחומה, אמנם לא יוכלו להשליך עליהם אבנים, אך המלחמה תתארך, ועי"כ ייהרגו יותר אנשים, ולכן היה עדיף להתקרב אל החומה ולתקוף מיד.

[83] מצודות.

[84] מצודות.

[85] מצודות.

[86] תרגום.

[87] תרגום. מלבי"ם: אוריה מצוין כאן כבעלה של בת שבע. יש הבדל בין התואר "איש", שפירושו קשר של חיבה בין איש לאשתו, לבין התואר "בעל" שפירושו קשר של אדנות. בת שבע התאבלה מצד שאוריה היה בעלה אך באמת לא הייתה אישה של אוריה שהרי הוא גירש אותה.

[88] תרגום.

[89] דעת מקרא.

[90] תרגום.

[91] תרגום.

[92] תרגום.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.