יש מלך, אז אולי אפשר לבנות את בית המקדש!

וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א אָֽנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים וַֽאֲרוֹן֙ הָֽאֱ-לֹהִ֔ים יֹשֵׁ֖ב בְּת֥וֹךְ הַיְרִיעָֽה׃
(שמואל ב ז ב)

כתב רד"ק: "לא היה דעתו על הארון... לבדו אלא גם על המזבח... ועל כלי המשכן... כי הכל יושב בתוך היריעה"

וכתב הגר"א בדברי הימים(י"ז) שדברי דוד הם כעין דברי הנביא חגי: "העת לכם לשבת בבתיכם ספונים" – משמע שזה זלזול כשאנשים יושבים בביתם וה' כביכול משוכן בתוך יריעה. אך התשובה לדוד היא שאין צורך לבנות.

וביאור הענין הוא שאין זה זלזול מצד עצמו שה' שוכן באוהל, שהרי כל תקופת השופטים הוא ישב באהל ולא ציווה את עם ישראל על בנין המקדש. לכן זהו לא זלזול עצמי, אלא רק כאשר יש מצוה לבנות את הבית חייבים לבצעה.

אם כן, מדוע דוד לא טוען כלפי נתן הנביא שהגיעה העת? היה אפשר לומר על פי הגמרא, שלאחר שממליכים מלך צריך לבנות את בית המקדש. אך היראים מסביר, שמה שאמרה הגמרא שמצות מלך קודמת לבניין בית המקדש, אין זה סדר מחייב, אלא רק כדי להבהיר שמצוות הבניין מוטלת על המלך. ונראה שזו כוונת דוד: "אָֽנֹכִ֥י יוֹשֵׁ֖ב בְּבֵ֣ית אֲרָזִ֑ים", כלומר: המלוכה מתקיימת בי כראוי, כמלך שיושב בפלטרין שלו(רמב"ם הלכות מלכים פרק ג), ולכן עלי מוטל החיוב לבנות את בית המקדש! ודוד אכן טען כלפי הנביא שהגיעה העת.

מלכים רחוקים/בתקופה רחוקה

וְנֶאְמַ֨ן בֵּֽיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽסְאֲךָ֔ יִֽהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם׃
(שמואל ב ז טז)
"...לְמַעַן֩ יַֽאֲרִ֨יךְ יָמִ֧ים עַל־מַמְלַכְתּ֛וֹ ה֥וּא וּבָנָ֖יו בְּקֶ֥רֶב יִשְׂרָאֵֽל׃"
(דברים יז כ)

יש להבין מה חשיבות ההבטחה המיוחדת שניתנה לדוד, הרי בכל מלכות ושררה יש הבטחה שתהיה המשכיות מבן לבן עד דורות עולם.

קושיא זו הקשה הראב"ד על הרמב"ם(הלכות מלכים פ"א ה"ח). 

המפרשים כתבו שתי תשובות ליישב דעת הרמב"ם ושתיהן אמת:

א. הסבר המגדל עוז

מלך רגיל לא מוריש את המשרה לבנו אם בנו איננו ראוי בחכמה וביראת חטא. אבל בני בניו של דוד יירשו את המלכותו ממנו אפילו אם יהיו רשעים: 'מלכות בית דוד לא תפסוק לגמרי לעולם ועד ואפילו נטו מדרך דוד'.

יש לומר שדרך זו נרמזת בהבטחת נתן על בנו של דוד בפסוקים יד-טו: "...בְּהַ֣עֲוֺת֔וֹ וְהֹֽכַחְתִּיו֙ בְּשֵׁ֣בֶט אֲנָשִׁ֔ים וּבְנִגְעֵ֖י בְּנֵ֥י אָדָֽם׃ וְחַסְדִּ֖י לֹא־ יָס֣וּר מִמֶּ֑נּוּ כַּאֲשֶׁ֤ר הֲסִרֹ֙תִי֙ מֵעִ֣ם שָׁא֔וּל..." – כלומר, הפתרון למלכים מבית דוד אשר יסטו מן הדרך איננו הפסקת ההורשה של המלכות, אלא סילוק זריז שלהם והמשך ההורשה.

ונראה שעל זה הודה דוד בפסוק יט: "וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק", ופירש הרלב"ג שתתמיד הממלכה לדוד גם כשיחטאו זרעו של דוד ויתרחקו מה'.

ב. הסבר הגרי"ז

ההבטחה לדוד שהיא, שעל אף שתנטל מזרעו השררה, לכשתחזור תהיה שוב מזרעו. זאת בניגוד לשררה רגילה שכאשר נקטעת, מתבטלת לגמרי. וכעין זה כתבו גם האלשיך וקהילת יעקב, שההבטחה לדוד היא לימות המשיח.

דרך זו נרמזת במה שאמר נתן הנביא: "וְנֶאְמַ֨ן בֵּֽיתְךָ֧ וּמַֽמְלַכְתְּךָ֛ עַד־עוֹלָ֖ם... כִּֽסְאֲךָ֔ יִֽהְיֶ֥ה נָכ֖וֹן עַד־עוֹלָֽם".

וכן דרך זו נרמזת בפסוק י"ט: "וַתְּדַבֵּ֛ר גַּ֥ם אֶל־בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְמֵֽרָח֑וֹק", הכוונה לתקופה רחוקה – שגם לאחר שנות גלות ללא שררה – יגיע משיח מבית דוד.

וזוהי בקשת דוד:

וְעַתָּ֗ה הוֹאֵל֙ וּבָרֵךְ֙ אֶת־בֵּ֣ית עַבְדְּךָ֔ לִֽהְי֥וֹת לְעוֹלָ֖ם לְפָנֶ֑יךָ כִּֽי־אַתָּ֞ה אֲדֹנָ֤י יְהוִה֙ דִּבַּ֔רְתָּ וּמִבִּרְכָ֣תְךָ֔ יְבֹרַ֥ךְ בֵּֽית־עַבְדְּךָ֖ לְעוֹלָֽם׃
(שמואל ב ז טז)

דוד מבקש שמלכותו תכון לנצח.

רק מלך מבית דוד יבנה את המקדש

וַיְהִ֕י כִּֽי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ וַֽי-הוָ֛ה הֵנִיחַֽ־ל֥וֹ מִסָּבִ֖יב מִכָּל־אֹֽיְבָֽיו׃
(שמואל ב ז א)

נתן הנביא מודיע לדוד שלא יבנה את בית המקדש, אך לא מופיע בפסוקים מדוע.

כתב רלב"ג על המילים "וָאֶֽהְיֶ֣ה עִמְּךָ֗ בְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר הָלַ֔כְתָּ": "ובהיות העניין כן די לך במה שהגיע בו מן ההצלחה ולא ישאל לו גדולות שיהיה נבנה הבית על ידו"(רלב"ג שמואל ב ז ט). וכן כתב מצודת דוד(שמואל ב ז ה).

המלבי"ם הסביר שנתן מאריך להוכיח שלא הגיעו שני התנאים של בנין הבית: (א) מלך, (ב) מנוחה מהאיובים. וזהו פלא, שכן בתחילת הפרק כתוב בפרוש: "וַיְהִ֕י כִּֽי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ", משמע שהתכוננה מלכות דוד. וכן : "וַיְהִ֕י כִּֽי־יָשַׁ֥ב הַמֶּ֖לֶךְ בְּבֵית֑וֹ" נשמע כמו מנוחה מהאויבים. כוונת המלבי"ם שאמנם התקיים הכתוב: "וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכׇּל־אֹיְבֵיכֶ֛ם"(דברים יב י) אך טרם התקיים "וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכׇּל־אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם־בֶּֽטַח׃"(שם שם שם).

אבל אפשר לדחות טענה זו, שכן רש"י כתב:

והניח לכם - לאחר כבוש וחלוק ומנוחה (שופטים ג, א) מן הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל. ואין זאת אלא בימי דוד, אז... בנו... בית הבחירה בירושלים. וכן הוא אומר בדוד (שמואל ב' ז, א - ב) ויהי כי ישב המלך בביתו...
(רש"י דברים יב י)

משמע מדברי רש"י שבימי דוד הגיע זמן הבנין.

ויש לומר שהסיבה רמוזה בדברי נתן הנביא. הבאנו לעיל שדוד חשב שהוא יבנה את המקדש מפני שהוא מלך. דוד גם היה נשוי לביתו של שאול וחשב שזה יועיל לו. נראה שזוהי בדיוק הנקודה שבגללה הוא לא יכול לבנות. דוד הומלך כיורש של שאול ונתן הנביא מטיל עליו להתנהג באופן שונה משאול, אך הוא רק מתחיל את שושלת בית דוד, ואיננו בן דוד. ורק בנו ממשיך שדרכו אשר מראש יהיה מלך לבית דוד, הוא יוכל לבנות את בית המקדש.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.