חנוכת העיר באמצעות העלאת הארון

בפרקנו דוד מעלה את הארון לירושלים, והבאנו לעיל שדוד ידע שמקום המקדש בירושלים ולכן כבש את העיר והכין את הקרקע לבניית ארמונו שם. ויש להבין מדוע מזדרז דוד להעלות את הארון לירושלים אם עדיין איננו בונה את בית המקדש.

בפרקנו כתוב:

וְדָוִד֙ וְכָל־ בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל מַעֲלִ֖ים אֶת־ אֲר֣וֹן יְהוָ֑ה בִּתְרוּעָ֖ה וּבְק֥וֹל שׁוֹפָֽר׃
(שמואל ב ו טו)

בדברי הימים נחשף עוד טפח מהמאורע:

וּשְׁבַנְיָ֡הוּ וְיֽוֹשָׁפָ֡ט וּנְתַנְאֵ֡ל וַֽעֲמָשַׂ֡י וּ֠זְכַרְיָהוּ וּבְנָיָ֤הוּ וֶֽאֱלִיעֶ֨זֶר֙ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים מחצצרים (מַחְצְרִים֙) בַּחֲצֹ֣צְר֔וֹת לִפְנֵ֖י אֲר֣וֹן הָֽאֱלֹהִ֑ים וְעֹבֵ֤ד אֱדֹם֙ וִֽיחִיָּ֔ה שֹֽׁעֲרִ֖ים לָֽאָרֽוֹן׃
וַיְהִ֥י דָוִ֛יד וְזִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וְשָׂרֵ֣י הָֽאֲלָפִ֑ים הַהֹֽלְכִ֗ים לְֽהַעֲל֞וֹת אֶת־אֲר֧וֹן בְּרִית־יְהוָ֛ה מִן־בֵּ֥ית עֹבֵֽד־אֱדֹ֖ם בְּשִׂמְחָֽה׃
(דברי הימים א טו כד-כה)

וכתב ר' מאיר שמחה הכהן על הפסוק: "וביום שמחתכם... ותקעתם בחצוצרות": "ובפשטא דקרא(=ובפשטות המקרא) הוא כל זמן שיהיה חיונך המזבח או העזרה צריך להיות בתרועה ובחצוצרות... ונראה דהשבת הארון היה כמו חינוך והיה צריך להיות בתרועה ובחצוצרות".

ונראה להסביר את דבריו שהשבת הארון לירושלים היא חנוכת העיר, שאז קידשו את ירושלים, וזו נקראת שמחה לעניין שצריך לתקוע בחצוצרות.

דוד והזקנים שכחו פסוק?

וַיָּ֣קָם ׀ וַיֵּ֣לֶךְ דָּוִ֗ד וְכָל־ הָעָם֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ מִֽבַּעֲלֵ֖י יְהוּדָ֑ה לְהַעֲל֣וֹת מִשָּׁ֗ם אֵ֚ת אֲר֣וֹן הָאֱ-לֹהִ֔ים אֲשֶׁר־ נִקְרָ֣א שֵׁ֗ם שֵׁ֣ם יְהוָ֧ה צְבָא֛וֹת יֹשֵׁ֥ב הַכְּרֻבִ֖ים עָלָֽיו׃
וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־ אֲר֤וֹן הָֽאֱ-לֹהִים֙ אֶל־ עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה וַיִּשָּׂאֻ֔הוּ מִבֵּ֥ית אֲבִינָדָ֖ב אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֑ה וְעֻזָּ֣א וְאַחְי֗וֹ בְּנֵי֙ אֲבִ֣ינָדָ֔ב נֹהֲגִ֖ים אֶת־ הָעֲגָלָ֥ה חֲדָשָֽׁה׃
וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱ-לֹהִ֑ים וְאַחְי֕וֹ הֹלֵ֖ךְ לִפְנֵ֥י הָאָרֽוֹן׃
(שמואל ב ו ב-ד)

המפרשים כתבו שדוד טעה כשהעלה את הארון על עגלה, שהרי נאמר בתורה: "בכתף ישאו"(במדבר ז ט).
הרמב"ם(משנה תורה הלכות כלי המקדש פרק ב) כתב שדוד שכח את הפסוק.

לעומת זאת, יש מפרשים המסבירים שלא הייתה כאן טעות כלל. ובאמת קשה לדברי מי שאומרים ששכח, שהרי גם אם נאמר שדוד בעצמו שכח, אבל היו איתו עוד זקנים רבים והיו יכולים להעיר לו.

ונראה להסביר על פי הרמ"ע מפאנו(מאמר הנפש פרק ו) שכתב שלאחר שנשבה ארון הזהב ביד פלישתים הם החזירו רק את הלוחות. שאול הטמין אותם בתוך ארון עץ המיוחד להם בביתו של אבינדב, ורק בשלב יותר מאוחר הוחזר הארון עצמו עם הלוחות השבורים והניחו אותו ליד ארון העץ בביתו של אבינדב.

כאשר דוד מעלה את הארון בפרקנו אפשר לזהות בפסוקים שהוא מעלה בעצם שני ארונות:
"וַיִּשָּׂאֻ֗הוּ מִבֵּ֤ית אֲבִֽינָדָב֙ אֲשֶׁ֣ר בַּגִּבְעָ֔ה עִ֖ם אֲר֣וֹן הָאֱ-לֹהִ֑ים".

ארון אחד נושאים על הכתף – זהו ארון הזהב עם שברי הלוחות שעליו נאמר בתורה "בכתף ישאו", וארון שני, 'ארון הא-להים' – ארון עץ בו מונחים הלוחות השלמים.

את אותו 'ארון הא-אלהים' אין חיוב לשאת בכתף ולכן נאמר בו: "וַיַּרְכִּ֜בוּ אֶת־ אֲר֤וֹן הָֽאֱ-לֹהִים֙ אֶל־ עֲגָלָ֣ה חֲדָשָׁ֔ה". וכך מובן שהן דוד והן הזקנים לא שכחו את הכתוב "בכתף ישאו" אלא אדרבה, קיימו אותו בארון מזהב שעליו חל החיוב, ואת הארון מעץ, שעליו לא דיברה התורה, הרכיבו על עגלה.

ויחר לדוד

וַיִּֽחַר־ אַ֤ף יְהוָה֙ בְּעֻזָּ֔ה וַיַּכֵּ֥הוּ שָׁ֛ם הָאֱלֹהִ֖ים עַל־ הַשַּׁ֑ל וַיָּ֣מָת שָׁ֔ם עִ֖ם אֲר֥וֹן הָאֱלֹהִֽים׃
וַיִּ֣חַר לְדָוִ֔ד עַל֩ אֲשֶׁ֨ר פָּרַ֧ץ יְהוָ֛ה פֶּ֖רֶץ בְּעֻזָּ֑ה וַיִּקְרָ֞א לַמָּק֤וֹם הַהוּא֙ פֶּ֣רֶץ עֻזָּ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃
(שמואל ב ו ז-ח)

הכעס הראשון(פסוק ז) היה של ה' על עוזה והכעס השני(פסוק ח) הוא של דוד. לכן ממבט ראשון נראה כאילו דוד כועס על הכעס של ה' וכביכול כועס על ה'. אך כמובן שזה לא יכול להיות. וכתב מצודת דוד שדוד כעס על עצמו. ובגמרא(סוטה לה) משמע שדוד כעס על עצמו – נעשו פניו כחררה. ובאמת לא כתוב בפסוק ח "ויחר אפו" – אלא רק "ויחר", לשון צער. וכמו שכתוב על קין: "ויחר לקין ויפלו פניו"(בראשית ג) וכן יוסף אומר לאחים: "אל תעצבו ואל יחר בעיניכם", לשון צער ולא לשון כעס. וכן "ויחר לשמואל"(שמואל א טו).

יראתו של דוד

וַיִּרָ֥א דָוִ֛ד אֶת־יְהוָ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיֹּ֕אמֶר אֵ֛יךְ יָב֥וֹא אֵלַ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה׃
(שמואל ב ו ט)

לכאורה אין לדוד ממה לחשוש שכן עוזה חטא! ויש לומר שחשש שכעת על כל חטא יענשו, כפי שקרה לאנשי בית שמש.

ונראה להוסיף על פי המדרש שהביא רבינו בחיי:

שלושה דברים הם, כל אחד מהם דחה את הפורענות והביא הפורענות... הארון הוא שהרג את עוזא ואנשי בית שמש שנאמר: "ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון ה'"(שמואל א ו יט)  והוא שברך את עובד אדום הגתי שנאמר: "ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו"(שמואל ב ו יא)
(רבינו בחיי שמות יז ה)

דוד גם חשש בתחילה שהארון יגרור ענישה גולה, עד ששמע שהחטא ממית, ואם יקיימו את דיני שמירת הארון כהלכתם לא יפגעו. כמו שבהובלת הארון רק אנשי בית שמש נענשו ואנשי קרית יערים לא. כי לא הארון בעצמו ממית. וכן עובד אדום הלוי אשר קיים את מצוות שמירת הארון  כראוי לא הוזק אלא אדרבה התברך.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.