סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־ כֵ֗ן וַיִּשְׁאַל֩ דָּוִ֨ד בַּֽיהוָ֤ה ׀ לֵאמֹר֙ הַאֶעֱלֶ֗ה בְּאַחַת֙ עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וַיֹּ֧אמֶר יְהוָ֛ה אֵלָ֖יו עֲלֵ֑ה וַיֹּ֧אמֶר דָּוִ֛ד אָ֥נָה אֶעֱלֶ֖ה וַיֹּ֥אמֶר חֶבְרֹֽנָה׃
(שמואל ב ב א)
מיד אחרי מות שאול דוד אינו נרדף יותר על ידי אנשי שאול, מבין שהגיע זמנו למלוך ושואל את ה' היכן יתחיל את מלכותו.
וזו לשון רלב"ג:
ולכן בחר ה' יתברך שיבוא דוד לחברון להגלות העניין אצלו, שמשם תצמח לו המלוכה בקלות יותר. ולזה תמצא שתכף שבא דוד שם, התעוררו אנשי יהודה מעצמם למשוך דוד למלוך עליהם.... ואפשר שלב אנשי חברון היה יותר שלם עם דוד מלב זולתם מבני יהודה וכאילו סבבו הם מפני בוא דוד לחברון למשוך לב יהודה למשוח דוד למלוך עליהם.
(תועלת השני)
***
וַאֲנָשָׁ֧יו אֲשֶׁר־ עִמּ֛וֹ הֶעֱלָ֥ה דָוִ֖ד אִ֣ישׁ וּבֵית֑וֹ וַיֵּשְׁב֖וּ בְּעָרֵ֥י חֶבְרֽוֹן׃
(שמואל ב ב ג)
דוד נפרד מגדודו שילוה אותו כל הנדודים במדבר. הוא התיישב בחברון והם בערי הר חברון. הסביר רלב"ג(תועלת חמישי): "שאין ראוי למלך שישים אצלו ועם חברתו את האנשים אשר התהלכו עימו קודם היותו מלך, כי לא תהיה יראתו על פניהם, ויהיה זה סיבה להקל במלכות". כמו שבאמת ראינו שהתחצפו לדוד בצקלג: " כִּֽי־ אָמְר֤וּ הָעָם֙ לְסָקְל֔וֹ"(שמואל א ל ו).
***
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־ שָׁ֧ם אֶת־ דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־ בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־ שָׁאֽוּל׃
(שמואל ב ב ד)
יש להבין מנין יש אפשרות למנות מלך רק על שבט יהודה, ולמה עשו כן אנשי יהודה להפרד משאר ישראל.
ויש לומר על על פי הרמב"ן על הפסוק: "לא יסור שבט מיהודה", שהתקשה מה היה קורה אם שאול לא היה חוטא, הרי המלכות שייכת לשבט יהודה. ותירץ שאם שאול לא היה חוטא, היה שאול מולך על שבטי אימו(בקהילת יעקב כתב "על אחד עשר שבטים") ודוד היה מולך על שבט יהודה "או (שהיה שאול )מולך תחת מלך יהודה"(לשון הרמב"ן שם).
ויש ראיות ששני תירוצי הרמב"ן לא חולקים ושניהם אמת. שאול היה מולך על י"א שבטים תחת מלך יהודה. וכתב הרמב"ן "שיהודה ואפרים כשני עמים יחשבו". אם כן, מלכות על שבט יהודה היא צורת מלוכה תקנית בעם ישראל והיא הכנה למלכות כוללת ולכן הייתה אפשרות למנות מלך רק על שבט יהודה.
והאלשיך כתב על הפסוק "גור אריה יהודה", שדוד(אשר בא משבט יהודה) בתחיל יהיה בבחינת "גור" – מלך על יהודה, ולאחר מכן בבחינת "אריה" – מלך על כל עם ישראל. אם כן, דבר זה כבר נאמר בנבואת יעקב אבינו.
אנו מוצאים שאחר מות שאול, דוד הומלך על שבט יהודה, ואיש בושת על שאר ישראל. וז"ל ר' יוסף אלבו:
איש בושת מלך על ישראל כל השנים שמלך דוד בחברון על יהודה, שהיו ז' שנים. ואף על פי כן לא נימנו לו אלא שתי שנים שעמד בלא מלחמה, שלאחר שתי שנים שמלך התחילה המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד, והיה בית שאול הולכים ודלים, ובית דוד הולכים וחזקים.
(ספר העיקרים מאמר ד פרק כו)
וכפי שהבאנו לעיל אין סתירה בין שתי המלכויות אם הם הן מולכות זו לצד זו. אלא שבעקבות האירוע בגבעון, שפרצה מלחמה בית שתי המלכויות, לא היה ניתן לכנות מצב כזה כ"שתי מלכויות זו לצד זו" ואין זה כרצונו וכנבואתו של יעקב אבינו.
וַיֹּ֤אמֶר אַבְנֵר֙ אֶל־ יוֹאָ֔ב יָק֤וּמוּ נָא֙ הַנְּעָרִ֔ים וִֽישַׂחֲק֖וּ לְפָנֵ֑ינוּ וַיֹּ֥אמֶר יוֹאָ֖ב יָקֻֽמוּ׃
וַתְּהִ֧י הַמִּלְחָמָ֛ה קָשָׁ֥ה עַד־ מְאֹ֖ד בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא וַיִּנָּ֤גֶף אַבְנֵר֙ וְאַנְשֵׁ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לִפְנֵ֖י עַבְדֵ֥י דָוִֽד׃
(שמואל ב ב יד,יז)
כתב ר' יוסף אלבו:
היתה נסבה מאת השם יתברך שלא ישאר המלכות לשאול ושלא ישאר ממנו זרע הגון למלוכה, וגם אבנר שר צבאו מת...
(ספר העיקרים מאמר ד פרק כו)
כלומר, הסכסוך שפרץ בין אבנר למשפחת צרויה הוא סיבה מאת ה', וכדי שאבנר ימות גם הוא ולא יישאר שום זכר למלכות שאול.
וַיָּבֹ֙אוּ֙ אַנְשֵׁ֣י יְהוּדָ֔ה וַיִּמְשְׁחוּ־שָׁ֧ם אֶת־דָּוִ֛ד לְמֶ֖לֶךְ עַל־בֵּ֣ית יְהוּדָ֑ה וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר אַנְשֵׁי֙ יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֔ד אֲשֶׁ֥ר קָבְר֖וּ אֶת־שָׁאֽוּל׃
וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ מַלְאָכִ֔ים אֶל־אַנְשֵׁ֖י יָבֵ֣ישׁ גִּלְעָ֑ד וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵיהֶ֗ם בְּרֻכִ֤ים אַתֶּם֙ לַֽי-הוָ֔ה אֲשֶׁ֨ר עֲשִׂיתֶ֜ם הַחֶ֣סֶד הַזֶּ֗ה עִם־אֲדֹֽנֵיכֶם֙ עִם־שָׁא֔וּל וַֽתִּקְבְּר֖וּ אֹתֽוֹ׃
(שמואל ב ב ד,ה)
כתב רלב"ג:
שכאשר נתבאר לדוד שאנשי יבש גלעד השתדלו לעשות חסד גדול עם שאול והיה זה ממה שימנעם מלהסכים שיהיה דוד מלך עליהם לחשבם כי בלבו עליהם על מה שהראו אהבה חזקה למי שהיה שונא את דוד ורודף אותו הנה הראו להם(דוד הראה להם שהוא שמח) שעל מה שעשו(לשאול)
(תועלת השישי)
נראה שמי שאמר לדוד על אנשי יבש גלעד עשה זאת כדי שדוד יעניש אותם על שהראו אהבה ומסירות לשאול אויבו. אבל דוד הרגיע את אנשי יבש.
ויש לבאר שאנשי יבש גלעד פרקו עול הציבור(בספר שופטים) ולא באו למלחמת פילגש בגבעה, כמו שכתוב: "ויאמרו... והנה לא בא איש אל המחנה מיבש גלעד אל הקהל". וכתב הרמב"ן בפירושו לתורה שהם התחייבו מיתה בגלל שעברו על החרם של הקהל. ונראה שעכשיו במעשיהם הם תיקנו את החטא, שעשו מסירות נפש ומאמץ גדול כדי להביא את שאול לקבורה.
וְעַתָּ֕ה יַֽעַשׂ־יְ-הוָ֥ה עִמָּכֶ֖ם חֶ֣סֶד וֶאֱמֶ֑ת וְגַ֣ם אָנֹכִ֗י אֶעֱשֶׂ֤ה אִתְּכֶם֙ הַטּוֹבָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר עֲשִׂיתֶ֖ם הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃
(שמואל ב ב ו)
לא מוסבר איזו טובה עושה דוד עם אנשי יבש גלעד. והסביר הרמ"ד ואלי בפירושו, שעד עכשיו אנשי יבש גלעד היו ארורים בגלל שעברו על חרם הקהל בימי פילגש בגבעה. ומה שעכשיו דוד אומר להם שהם ברוכים זוהי הטובה גופא(=זאת בעצם הטובה), משום שהרים קרנם בעיני עם ישראל.
וְאַבְנֵ֣ר בֶּן־ נֵ֔ר שַׂר־ צָבָ֖א אֲשֶׁ֣ר לְשָׁא֑וּל לָקַ֗ח אֶת־ אִ֥ישׁ בֹּ֙שֶׁת֙ בֶּן־ שָׁא֔וּל וַיַּעֲבִרֵ֖הוּ מַחֲנָֽיִם׃ ט וַיַּמְלִכֵ֙הוּ֙ אֶל־ הַגִּלְעָ֔ד וְאֶל־ הָאֲשׁוּרִ֖י וְאֶֽל־ יִזְרְעֶ֑אל וְעַל־ אֶפְרַ֙יִם֙ וְעַל־ בִּנְיָמִ֔ן וְעַל־ יִשְׂרָאֵ֖ל כֻּלֹּֽה׃
(שמואל ב ב ח-ט)
מבואר ברד"ק שאבנר שמע את נבואת הנביא לשאול ובכל זאת העמיד את בן שאול למלך. ועוד מבואר ברד"ק שאבנר לא שמע על משיחת דוד, אלא רק את שלילת המלוכה משאול. וכתב ר' חיים פלטיאל בפירושו לתורה:
ונראה דאבנר פושע היה כיון ששמע שאמר "נחמתי כי המלכתי את שאול", וכן אמר לו שמואל "בקש ה' לו איש כלבבו", "קרע ה' המלוכה ממך ויתנה לרעך לדוד", לא היה לו מלבו להמליך איש בושת ולהשהות מלכות בית דוד.
(ר' חיים פלטיאל בראשית לה יא)
כלומר אבנר מוותר על דברי נביא ששמע במפורש ועושה כנגד.
ורש"י(על התורה) כתב שאבנר המליך את אישבושת בן שאול מפני שדרש את הברכה "ומלכים מחלציך יצאו" שהובטחה ליעקב לפני לידת בנימין, שהכוונה היא שמבנימין יהיו שני מלכים – שאול ומפיבושת(רד"ק הביא פירוש אחר לפסוק). ואבנר חשב שהוא לא סותר את הנבואה -
א. שכן אפשר ליטול את המלכות מבית שאול אחרי מפיבושת ואז תתקיים הברכה ליעקב על שני מלכים מבנימין.
ב. אולי נטילת המלוכה משאול היא דווקא המלוכה על כל ישראל, ואין בעיה אם דוד ימלוך על יהודה ואישבושת על אחד עשר שבטים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
פרק ז | יש מלך, אז אולי אפשר לבנות את בית המקדש! וַיֹּ֤אמֶר הַמֶּ֨לֶךְ֙ אֶל־נָתָ֣ן הַנָּבִ֔יא רְאֵ֣ה נָ֔א...
מתוך סדרת השיעורים:
פירושים והערות על ספר שמואל ב
פרק א | המגיד(ים) ודוד וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֗י וְהִנֵּה֩ אִ֨ישׁ בָּ֤א מִן־הַֽמַּחֲנֶה֙ מֵעִ֣ם...
מתוך סדרת השיעורים:
פירושים והערות על ספר שמואל ב
פרק ו | חנוכת העיר באמצעות העלאת הארון בפרקנו דוד מעלה את הארון לירושלים, והבאנו לעיל שדוד ידע שמקום המקדש...
מתוך סדרת השיעורים:
פירושים והערות על ספר שמואל ב
פרק טו | מרד אבשלום רצף הפורעניות נמשך וַֽיְהִי֙ מֵאַ֣חֲרֵי כֵ֔ן וַיַּ֤עַשׂ לוֹ֙ אַבְשָׁל֔וֹם מֶרְכָּבָ֖ה...
מתוך סדרת השיעורים:
פירושים והערות על ספר שמואל ב