|
|
דוד המלך (2854-2924)
|
יואב בן צרויה (2915?)
|
|
א
|
גיבור-הרג אריה, דב ואת גלית (שמו"א יז, לו, מט)
|
גיבור - שר צבא, הרג 800 איש בפעם אחת[1]
|
|
ב
|
גדול בתורה[2]
|
גדול בתורה - ראש הסנהדרין (תנחומא, מסעי ט)
|
|
ג
|
אלמלא דוד, לא עשה יואב מלחמה (סנהדרין מט)
|
אלמלא יואב, לא עסק דוד בתורה (שם, שם)
|
|
ד
|
ויהי (דוד) עושה משפט וצדקה לכל עמו[3]
|
ויואב בן צרויה על הצבא (דברי הימים א יח, יד-טו)
|
|
ה
|
מנהיג - יוצא בראש הצבא (שמואל ב כא, טז-יז)
|
מנהיג - שר צבא, המכה יבוסי יעשה ראש ושר[4]
|
|
ו
|
דוד לא רוצה להרוג את שאול (שמואל א כד, י)[5] לדוד היה דין רודף ביחס לשאול ולא הרגו[6]
|
אבישי רצה להרוג את שאול (מדרש תהילים נח)
ליואב היה דין רודף ביחס לאבנר ובסוף הרגו
|
|
ז
|
דוד חפר למזבח לא ידע מה לעשות כשהציף התהום (בבלי סוכה נג ע"א)
|
יואב נס למזבח ולא ידע שגגו קולט, ולא ידע שהדין רק בכהן, ולא במזבח שילה[7]
|
|
ח
|
מנה את ישראל ופרצה מגפה (שמואל ב כד, א)
|
לא רצה בהתחלה למנות את ישראל (שם, שם)
|
|
ט
|
דוד ויואב כבשו את יבוס, יואב התחיל בכיבוש
|
ודוד סיים את הכיבוש בעזרת ה'[8]
|
|
י
|
"שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה וּבְרֹב חֵילוֹ ..." (תהילים לג, יז)
|
"וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק מִמֶּנִּי אֲרָם וְהָיִיתָ לִּי לִתְשׁוּעָה..." (דברי הימים א יט, יב)
|
|
יא
|
"חֲגוֹר חַרְבְּךָ עַל יָרֵךְ גִּבּוֹר הוֹדְךָ..." (תהילים מה, ד)
|
"...וְיוֹאָב חָגוּר מִדּוֹ לְבֻשׁוֹ וְעָלָיו חֲגוֹר חֶרֶב מְצֻמֶּדֶת עַל מָתְנָיו בְּתַעְרָהּ..." (שמואל ב כ, ח)
|
|
יב
|
"סֹבּוּ צִיּוֹן וְהַקִּיפוּהָ סִפְרוּ..." (תהילים מח, יג)
|
"וַיֹּאמֶר דָּוִיד אֶל יוֹאָב וְאֶל שָׂרֵי הָעָם לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלָי..." (דברי הימים א כא, ב)
|
|
יג
|
"...אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן" (תהילים עד, טו)
|
"וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ הַבָּיִת וַיֹּאמֶר הֹבַשְׁתָּ הַיּוֹם אֶת פְּנֵי כָל עֲבָדֶיךָ הַמְמַלְּטִים אֶת נַפְשְׁךָ הַיּוֹם..." (שמואל ב יט, ו)
|
[1] תנחומא מסעי יב : "ויש בחז"ל: עדינו העצני זה דוד המלך כשלומד תורה עדין כתולעת וכשיוצא למלחמה נעשה כעץ". מועד קטן טז ע"ב.
"ושברתי את גאון עוזכם", אלו הגיבורים שבישראל, יואב וחבריו". ספרא בחוקותי פרשה ב, פרק ה, ב.
[2] "מה הם מעמידין דוד (שמואל א, טז) יודע נגן וגיבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו: יודע נגן במקרא, וגבור חיל במשנה, ואיש מלחמה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר במעשה הטוב, ואיש תואר בתלמוד. ד"א ונבון דבר שמבין דבר מתוך דבר, ואיש תואר שמאיר פנים בהלכה, וה' עמו הלכה כדבריו". מדרש רות רבה (וילנא) פרשה ד סימן ג.
[3] "אלמלא שיטנו של יואב, לא היה דוד יכול לעשות את הדין". מדרש תנחומא (בובר) פרשת שופטים ג.
[4] "וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔יד כָּל־מַכֵּ֤ה יְבוּסִי֙ בָּרִ֣אשׁוֹנָ֔ה יִהְיֶ֥ה לְרֹ֖אשׁ וּלְשָׂ֑ר וַיַּ֧עַל בָּרִאשׁוֹנָ֛ה יוֹאָ֥ב בֶּן־צְרוּיָ֖ה..." דברי הימים א יא, ו.
[5] דוד אומר לאבישי, אחי יואב, אם תפגע בשאול אני מערב את דמך בדמו. מדרש שוחר טוב, מח.
[6] "כי לפי דעת דוד שהיה רודף ועוד להציל עצמו בפקוח נפש אין עומד בפניו שום מצוה זולת ש"ד משום מאי חזית דדמא דידך סומק טפי והכי הוא איפכא ומכ"ש דלא שייך עונש", שו"ת יד אליהו סימן כח. אך המקובל הוא ששאול היה רודף אחר דוד להורגו.
[7] "סבור היה יואב שקרנות המזבח קולטת ואינו קולט אלא גגו, של שילו קולט ושל בית העולמים אינו קולט ואני אומר לא מזבח קולט ולא גגו קולט ולא של שילו קולט ולא של בית העולמים קולט אין לך קולט אלא שש ערי מקלט בלבד". תלמוד ירושלמי (וילנא) מכות פרק ב, ו.
[8] "מה עשה יואב, הביא ברוש אחד רענן, וקבעו בצד החומה, וכפף את ראש הברוש שהוא רך, ועלה על ראשו של דוד, ונתלה על הברוש, ודילג על החומה, אמר דוד: "יהלמני צדיק חסד ויוכיחני" (תהילים קמא, ה). מה עשה הקדוש ברוך הוא, קיצר את החומה, ועלה דוד אחריו, שנאמר: "ובאלהי אדלג שור". מדרש תהילים, שוחר טוב (בובר) מזמור יח, ל.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
