מטרת הסידרה
סידרת מאמרים זו עוסקת בבחינת הקשר בין נביאי ישראל ומלכות ישראל לאורך התקופות השונות שבתנ"ך. עיקר מטרתה של הסידרה היא לבאר את האופי העיקרי של כוח הנבואה, כאשר ההתייחסות היא ל"כוח הנבואה" של ישראל כיחידה אחת הכוללת בתוכה את כל הנביאים הפרטיים. כמו כן, כאשר נעסוק בדורות השונים תהיה נקודת המבט על מצב כוח הנבואה של הדור בכללו, על ידי בחינת המאורעות שבהם השתתפו הנביאים השונים באותו הדור. ככלל, נראה לאורך הסידרה שכוח הנבואה מופיע בשלמות רבה יותר ככל שהוא נמצא במגע הדוק יותר עם הכוח המלכותי של ישראל. כאשר עם ישראל נמצא בבריאות מלאה, אז נמצא את כוח הנבואה קשור בקשר הדוק עם מלכות ישראל של אותה התקופה. "סדר היום" של מלכות ישראל, ובאופן כללי יותר – המצב הלאומי והפוליטי של העם יהיה חלק עיקרי מהתייחסותם של הנביאים.
אנו יודעים שנבואתו של נביא מגיעה אליו רק לאחר התרוממות לגבהים רוחניים המתבצע בתוך עולמו הפרטי של הנביא. עניין זה הוגדר בבירור על ידי הרמב"ם בהקדמתו למשנה. בסידרה זו נבוא לדון בעניין נוסף אשר הוא תנאי בסיסי יותר להופעת נבואה: הנבואה תבוא תמיד רק מתוך מצב כללי של חיים לאומיים שלמים, כאשר עם ישראל יושב בארצו, ומנהל חיים של עם מפותח ושלם. מיוחד הוא עם ישראל, שבמצבו השלם, נולדים מתוכו לא רק כוחות של מעשה ומפעל, אלא גם כוחות רוחניים עליונים של חכמה, תורה, וקדושה. שיאם של הכוחות הללו מגיע בתופעת הנבואה. הנבואה היא פרי כוחו של עם ישראל, קודם שהיא פרי כוחו של הנביא, קדוש העליון. ניתן היה לטעות בכך, בעיקר מחמת האופי של ספרי הנביאים האחרונים, ולומר שהנבואה תלויה אך ורק בעמל הפרטי של הנביא ובסדר התעלותו. אך לא כן הוא, הנבואה באה רק מכוח כלל ישראל, והיא קשורה בקשר הדוק למצבו הלאומי. יש לכך השלכה ממשית מאד: ככל שמצבו הלאומי של עם ישראל יהיה שלם יותר, וככל שהנביאים יפעלו בתור חלק בלתי נפרד מן האורגן הלאומי, כן יגדל היקפו של כוח הנבואה, תגדל השפעתו, והוא יתעלה ויתרומם יותר. נקודה זו אנו באים לברר ולהראות.
קשר הנביא ללאומיות מתבטא בפועל בשני מרכיבים מהותיים: הראשון הוא הקשר בין כוח הנבואה לעם ישראל כולו. דרך סקירת התקופות נתבונן כיצד התקיימותה של תופעת הנבואה תלויה בהיותה נובעת מתוך חיי עם ישראל, וכיצד נשלל קיומה כאשר היא איננה כזאת. המדובר פה הוא על חיי ישראל הריאליים – בהיותו של הנביא קשור לדור המסוים אשר בו הוא חי, ובפעולתו עליו ואיתו, ואין די בקשר כללי ומופשט של התאמת הנביא לעקרונות הכלליים של חיי ישראל וכדו'. השני הוא הקשר הספציפי יותר בין הנבואה ובין מלך ישראל. מלך ישראל הוא בא הכוח ונקודת הריכוז הממשית של כללות עם ישראל. לכן העיקרון של קשר הנבואה לעם ישראל חייב להתבטא בקשר בין הנביאים ובין המלך המולך באותו הדור. ככל שכוח הנבואה קשור בדור מסוים אל המלכות, ויתרה מכך - נובע מכוח הכלליות שבה, כך תהיה שלמה יותר דרגת הנבואה של אותו הדור.
הערה כללית וחשובה: אנו נעסוק בסידרה זה בנבואה כפי שהיא מופיעה בתנ"ך. ככלל, אין התנ"ך מתייחס לנבואות שנאמרו לאנשים פרטיים. אין זה משום שלא היו נבואות כאלו[1], אלא משום שלא בהם בא לידי ביטוי הלוז של הנבואה. התנ"ך עוסק רק בנבואה הכללית (וכידוע, על פי הגמ' במגילה יד., גם לא כל הנבואות הכלליות נכתבו, אלא רק אלו שנצרכו לדורות), והנבואה הפרטית היא אך המשך והתרחבות של הנבואה הכללית. לכן נשתמש פעמים רבות בביטוי נבואה בסתם, כשהכוונה היא לנבואה הכללית, כפי שהיא מוצגת בתנ"ך.
כשנבוא לבדוק עד כמה נביא מסוים או נבואה מסוימת קשורים לעם ישראל ולמלכות ישראל נמצא 4 דרגות:
- פעולות לאומיות פוליטיות של הנביאים כגון הדרכות למלחמות, מינויי המלכים ותוכחות על התנהלות המלכות. ברמה זו הדבר העיקרי אינו דווקא דברי נבואות אלא מעשי הנביאים. הם פשוט פועלים במשותף עם שאר כוחות המלכות, ונותנים למלך את המבט העליון והנישא על ההתרחשויות, ואת העצות האלוקיות המכוונות למצב הלאומי של השעה. (נראה שבקטגוריה זו נכללות גם תוכחות של הנביאים בענייני התורה והמוסר, אם הן נאמרות למלך, משום שהן עוסקות בדרך שהמלכות מתווה לעם, וא"כ ישנו חיבור גמור בין הנבואה והחיים הלאומיים).
- נבואות העוסקות בענייני הדרכת העם בתורה ובמצוות וציוויי הקב"ה, כאשר הן הדרכות כלליות לכל העם, אך הן אינן פונות למלך ולצד הלאומי - פוליטי של העם, אלא להמוני האנשים הפרטיים. כלולות בכך נבואות תוכחה על ע"ז, עושק, נשים נוכריות וכדו'. בנבואות אלו הנושא כלל אינו פוליטי, והן פונות רק אל עילוי הצד הרוחני והתורני של העם. כמובן שגם נבואות אלו הן אלוקיות ונשגבות, אך הן פחות קשורות ללאומיות ישראל עצמה, והן יכלו להיאמר גם אם לא הייתה כלל מלכות בזמנם. אמנם עדיין יש בהן צד כללי בכך שהן פונות אל העם כולו.
- נבואות או פעולות של הנביא אשר אינן מופנות לכלל העם אלא לאיש יחיד שאין לו שום תפקיד לאומי וגם לא כללי. כאמור לעייל, וכפי שיתבאר בהמשך, כמעט ואין בתנ"ך נבואות מסוג זה, משום שנבואות כאלה מנותקות מן המצב הכללי של העם. אמנם עדיין קשורות הנבואות הללו למצב הריאלי של הדור, גם בהיותן מדריכות רק יחידים ממנו.
- נבואות שאינן מתייחסות אפי' ליחידים של העם ואינן מתייחסות כלל לאותו הדור, אלא כל פנייתן הוא לדורות או לאומות העולם. בכך כבר יש ניתוק גמור מכל מצב ההווה של ישראל ולא רק מן המלכות ומן הכלל.
כאשר נעסוק בסיפור על נביא מסוים בתנ"ך, יכולות רמות אלו להוות מדד לרמת הקשר בין אותו הנביא ובין כלל ישראל ומלכותו.
[1] לגבי עצם הימצאות נבואה לפרט, הרמב"ם בהקדמה למשנה נוקט כדבר פשוט שהייתה תופעה נרחבת כזאת, אך הנצי"ב בהעמק דבר (דברים יח' יד') אומר שבתור עיקרון אין נבואה ליחידים. נבואה היא רק לכלל ישראל, ורק במקרים נדירים שאותם ה' בוחר הוא נותן נבואה גם לצורך אדם פרטי. כמו כן אומר גם המלבי"ם (שמואל ט' ט') על הנביאים: "ולא שלחהו במלאכות ה' רק לצורך עניני הכלל והגוי כולו ולא חל רוה"ק עליו להראותו דברים פרטיים הנוגעים אל היחידים".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
