קללת בלעם והכעס

בפרשתנו נאמר שבלעם יודע דעת עליון. אמרו חז"ל (ברכות ז א) שהוא יודע לכוון את השעה – את הרגע בו הקב"ה כועס. כמו שכתוב "אל זועם בכל יום" - כל יום הקב"ה כועס, וכמה זעמו? רגע. שנאמר 'כי רגע באפו'. ובלעם ידע לכוון לאותו הרגע שהקב"ה כועס בו. אלא שבאותם ימים הקב"ה לא כעס. אומרת הגמרא אלמלא כעס לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט. אמר הקב"ה, אם הייתי כועס באותם הימים כרגיל, לא היה נשאר מעם ישראל אפילו יהודי אחד. "היינו דאמר בלעם לבלק 'מה אקוב לא קבה אל ומה אזעום לא זעם ד' ' מלמד שבכל אותם ימים לא זעם".

ועל זה אמר הנביא: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ד'". ד' עשה עימנו חסד עצום שלא כעס.
וצריך להבין שלושה דברים:

1. מה הכוונה שד' כועס בכל יום? ומה הכוונה שבאותם ימים הוא לא כעס?
2. מה הכוונה שבלעם ידע את הרגע שד' כועס?
3. מה הכוונה שהיה יכול להחריב את כל עם ישראל?

הכעס - יצר לגיטימי?!

תשובה: ד' כועס, ד' ברא בעולם את הכעס והוא מעניש, הוא נותן לך לפעול בעולם ובן אדם לפעמים צריך לכעוס. הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא) שולל לגמרי את הכעס. אך אם כן, מדוע ד' ברא כעס? אלא שבאמת לפעמים יש מקום לכעס.

במסכת ברכות (ז א): "מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, שנאמר: 'פני ילכו והניחותי לך', א"ל הקב"ה למשה המתן עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך". ד' אמר למשה חכה שהפנים שלי ילכו ואני אסלח לך, אמר לו הקב"ה למשה חכה עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. לפעמים יש לקב"ה פנים של זעם, זה נצרך בעולמו של הקב"ה פנים של כעס, פנים של זעם, פנים של הרס, פנים של כוחות הרע מופיעים בעולם. "יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע". בסידור כתוב ובורא את הכל בלישנא מעליא, אך בפסוק ישעיהו (מה ז) נאמר: "עשה שלום ובורא רע".

אבל, זה לא תקלה, זה חשבון אלוקי. שהוא רוצה שיהיה בעולם רע. רע עולמי, סבל מחלות מוות. ורע מוסרי. יצר הרע חטאים רשעות. הוא נותן מקום לזה. בעולמו. זה חשבון אלוקי. אבל, לא להגזים, הרוב הוא טוב. הרע הוא מעט. הוא רק רגע, רגע באפו.

מדוע ד' עושה רע?

הרמב"ם במורה נבוכים (ג יב): פותח פתיחה לשאלת צדיק ורע לו. אומר הרמב"ם, נכון, יש רע בעולם אך לא להגזים הרוב הוא טוב. ישנם שלושה סוגי רע: סוג ראשון של רע, מהטבע. מחלות רעידות אדמה. רוב האנשים לא חולים ורוב האנשים לא נספים ברעידות אדמה. זה נדיר. אך היה צונאמי ומתו מאות אלפים? עדיין, ברוב העולם לא היה צונאמי ונשארו חיים שבעה מיליארד. לא להגזים. מאתיים אלף מול שבעה מליארד זה מעט. אבל יש חולים? רוב האנשים לא חולים. ורוב האנשים לא מתים. כל יום מת אחד מתוך עשרים אלף. מדינת ישראל שישה מליון, חלקי עשרים אלף שלוש מאות אנשים. לא להגזים אחד מעשרים אלף. ועוד, יש גם נולדים.

יש סוג שני של צרות שאדם עושה לחבירו, זה כבר יותר מצער, אך גם זה לא נגזים לא כל יום מכים אותך לא כל יום גונבים ממך אפילו לא כל יום מעליבים אותך. מלחמה זה נורא, אך ברוב המדינות רוב הזמן אין מלחמה. במלחמת העולם השניה היו חמישים ושלושה מליון הרוגים, נכון אך לא מיליארד, ורוב הזמן אין מלחמות כאלה.

סוג שלישי של רע הוא רע שאדם עושה לעצמו. אדם אוכל הרבה, אוכל זבל, ואז שואל למה צדיק סובל? מנדנד לכולם כולם מתעצבנים עלי, למה אני סובל? אתה גורם לעצמך צרות. מקנא באחרים במקום להנות ממה שיש לו מקנא במה שאין לו.

בסדר. העולם הזה הוא כמעט כולו טוב. קוראים לזה פילוסופיה אובייקטיבית. האופטימיסט רואה שכמות הטוב הולכת וגוברת על כמות הרע. כמובן יש עליות וירידות אך בחשבון גדול.

האופטימיות אינה סתם משאלת לב חסודה ועיוורת זו מציאות. אלא שיש קצת רע. רגע באפו. כמה זה רגע? אומרים חז"ל אחד חלקי 5600. זה רגע באפו. אז בעולם יש קצת רע. ולמה יש קצת רע? לא יודעים. קודם כל הרמב"ם אומר הרוב הוא טוב. ומה עם הקצת? את זה חכמים אומרים, למרות שהרמב"ם לא מזכיר את זה - מהרע יוצא הטוב היותר גדול.

אידאל של רשע

אבל יש את בלעם. בלעם זה אדם שיש לו אידאולוגיה של הרע. הוא אוהב לעשות רע. בשבילו הטוב זה לא טוב. זה בזבוז, זה חולשה. זה פיספוס, החיים זה לעשות רע. הוא לא קורא לזה רע, אלא שמות אחרים, יש מכבסת מילים, אך במילים שלנו האידאל שלו זה לעשות רע. איך קוראים לאדם כזה? רשע. איך קוראים לאדם שהאידאל שלו הוא טוב? צדיק. גם צדיק עושה רע לפעמים, אך האידאל שלו הוא טוב. מטרת החיים תוכן החיים כיוון החיים שלו זה לעשות טוב, אך לפעמים עושה רע ובד"כ גם יתגבר – כובש את יצרו.

ורשע זה אדם שהאידאל שלו זה לעשות רע זה תוכן החיים שלו. בישראל אין הרבה כאלה, אך אצל הגויים יש גיהנום. 'הרחק מאדם רע ומשכן רע', רשימה ארוכה, 'ומשטן המשחית'. זה מומחה ברע. זה היטלר. אס אס. מומחה ברשע. זה בלעם. הוא מומחה ברע. גאון ברע. גאון ברשע, גאון באידאולוגיה של רשע. לוקח את קצת הרע שיש בעולם, אנחנו יודעים שיש קצת רע עולמי, קוסמי, קצת רע מוסרי. הוא  לוקח את הקצת הזה ומגדיל אותו ומעצים אותו וכובש את העולם. אנחנו מכירים אותו. זה מי שנתן את העצה לפרעה לזרוק את התינוקות ליאור, זה הוא. הוא כבר מוכר לנו. עכשיו רוצה לקלל עם שלם. מה עשינו לו? כלום. אך זה לא משנה. זה אדם רע. אידאולוג של רע גאון של רשע זה בלעם.

גאון בחסד זה אברהם אבינו. יש את תלמידי בלעם מול תלמידי אברהם. בלעם רוצה לבלוע עם. אז זה אדם רע, "נפש רשע איותה רע", הוא מתאוה לרע. מבחינתו זה לא רע. לרצוח זה בסדר. עכשיו זה לא יפה לומר את זה. שלרצוח זה בסדר. אז יש מכבסת מילים אך יש אנשים אוהבים לרצוח, מחבלים וכד' ,אוהבים לרצוח, נהנים לרצוח. רק שאנחנו מפריעים להם. הם אוהבים את זה. אוהבים לנאוף, אוהבים לגנוב. הכל אוהבים. יש דבר כזה יש רשע, שנפשו איותה רע. הוא גאון בלעם.

ערמומיותו של בלעם

"לא קם בישראל כמשה עוד", בישראל לא קם, אך באומות העולם – קם. ומיהו? בלעם. הוא גאון כמו משה רבינו, רק שמשה רבנו גאון בטוב והוא גאון ברע. עם כוחות גאוניים ענקיים. והוא רוצה להשחית ולחסל את עם ישראל לגמרי. איך עושים את זה? יש רע בעולם, להכרית את חוג הכוחות הרעים. ככה ד' ברא את עולמו שיש רע, מי שרוצה יכול לקחת את הרע. ולהגדיל אותו. כל מי שרוצה יכול לקחת עט ולקשקש על כל החולצות של האחרים. יש ברז אחד יכול לפתוח אותו ולהציף את הכל. אפשר לעשות הפסקת חשמל. מי שרוצה להשחית את העולם זה לא קשה. מחריבים כוחות. הוא רוצה לחסל את ישראל. הוא גאון בחיסול עם ישראל.

מה עשה רבש"ע עשה לנו טובה, כמו שאמר הנביא: "עמי זכור נא מה יעץ – תכנן – בלק מלך מואב למען דעת צדקות ד' ". איך ד' צדיק. מה עשה? השבית את היכולת לעשות רע. איך אפשר לעשות דבר כזה? זה נס. ד' יכול לעשות דבר כזה. ד' ניתק. בלעם לא הצליח. אם היה אז מצב לפי הדרך הרגיל אז היה יכול להשתמש בחוכמתו להשחית מאוד. הוא היה משחית את כל עם ישראל. אך הנהגת דור המדבר שהייתה באור פני מלך עליון בניסים ונפלאות. בלעם לא היה יכול להשתמש בכוחות הרשע שבמציאות להרע להם. - הוא לא הצליח. בסוף הוא מצא פתרון, להשחית תחילה את המצב המוסרי על ידי בנות מואב. ואם הוא ישחית אותנו באופן מוסרי זה יחסל אותנו באולפן פיזי. הוא רצה לחסל אותנו באופן פיזי אך ד' שמר עלינו. בכל המדבר ד' שמר עלינו ע"י ענני הכבוד, מהשמש מנחשים ועקרבים, ממלחמות. זה נס. אך אם הוא ישחית אותנו באופן מוסרי, אז ממילא הוא יוכל לחסל אותנו. זה מה שעשה על ידי בנות מדין.

כמה מתו? ויהיו המתים במגפה עשרים וארבע אלף. זה הרבה. אבל בנוסף לזה כתוב (במדבר כה ה): "ויאמר משה אל שופטי ישראל הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור", כל אחד מדייני ישראל היה הורג שנים. כמה היו דיינים? שרי עשרות, שרי חמישים שרי מאות ושרי אלפים. כמה היו שרי עשרות? ששים אלף, שרי חמישים, שרי מאות וכו', סה"כ היו 78 אלף דיינים, הרגו איש אנשיו, שנים כפול שבעים ושמונה אלף יוצא מאה חמישים ושישה אלף. נוסיף את 24 אלף שמתו במגפה הגענו למאה ושמונים אלף. ובנס פנחס הרג את המדיינית ותעצר המגפה. הכל נעצר. אם הוא לא היה הורג אי אפשר לדעת מה היה קורה. כלומר בלעם הצליח במידה מסוימת. כמובן הוא עשה זאת בחכמה.

מדרש רבא כ כג: "עָשׂוּ לָהֶם קְלָעִים וְהוֹשִׁיבוּ בָּהֶם זוֹנוֹת וּבִידֵיהֶן כָּל כְּלֵי חֶמְדָה, וְהָיְתָה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת מִבַּחוּץ וּמְשַׁמֶּרֶת לַיַּלְדָה שֶׁהָיְתָה לִפְנִים מִן הַחֲנוּת, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹבְרִין לִטֹּל חֵפֶץ בַּשּׁוּק זְקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בָּחוּר אִי אַתָּה רוֹצֶה כְּלִי פִּשְׁתָּן שֶׁבָּא מִבֵּית שְׁאָן, וְהָיְתָה מַרְאָה לוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ הִכָּנֵס לִפְנִים וְתִרְאֶה חֲפָצִים נָאִים, הַזְּקֵנָה אוֹמֶרֶת לוֹ בְּיוֹתֵר, וְיַלְדָה בְּפָחוֹת, מִכָּאן וָאֵילָךְ אוֹמֶרֶת לוֹ יַלְדָה הֲרֵי אַתָּה כְּבֶן בַּיִת שֵׁב בְּרֹר לְעַצְמְךָ, וְצַרְצוּר יַיִן מֻנָּח אֶצְלָהּ וַעֲדַיִן לֹא נֶאֱסַר יַיִן שֶׁל גּוֹיִם, נַעֲרָה יוֹצְאָה מְקֻשֶּׁטֶת וּמְבֻסֶּמֶת וּמְפַתָּה אוֹתוֹ וְאוֹמֶרֶת לוֹ לָמָּה אָנוּ אוֹהֲבִין אֶתְכֶם וְאַתֶּם שׂוֹנְאִין אוֹתָנוּ, טֹל לְךָ כְּלִי זֶה חִנָּם, הֲלוֹא (בראשית מב, יא): כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד, בְּנֵי תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם, אֵין אַתֶּם רוֹצִים לֶאֱכֹל מִזִּבְחוֹתֵינוּ וּמִבִּשׁוּלֵינוּ, הֲרֵי לָנוּ עֲגָלִים וְתַרְנְגוֹלִים שַׁחֲטוּ כְּמִצְוַתְכֶם וְאִכְלוּ, מִיָּד מַשְׁקַתּוּ הַיַּיִן וּבוֹעֵר בּוֹ הַשָֹּׂטָן". והוא הצליח. הוא הצליח אחרי שד' עצר, הוא חיפש דרך רחוקה, אם ד' לא היה עוצר מה היה קורה.? הוא אדם רע. אבל העולם הוא עולם טוב, יש קצת רע, אך הוא רוצה להרחיב להגדיל את הרע.

פחדו של בלק מעם ישראל

ש: זה שהתורה מעידה שבלק חושש מעם ישראל, זה לא מראה שהוא מלך טוב שדואג לעם שלו?

ת: אנו מדברים על בלעם לא על בלק. אך גם בלק טרפה. גם בלק היה אדם רע. מה זאת אומרת שהוא חושש. אני רואה שאתה מושפע ע"י הפרופגנדה הערבית, בוא ניתן לכם שיעור על שקרים פוליטים.

"ויגור מואב מפני העם מאוד", פחד אימים "כי רב הוא". עם ישראל רב, "ויקוץ מואב" – קצו מחייהם על סף התאבדות, "מפני בני ישראל", ויאמר מלך מואב .. עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את עשב השדה, האויב הציוני הוא יחסל את כל העם הערבי, זה מה שהוא טוען. עכשיו אתה רוצים לדעת את העובדות?

וישלח משה מלאכים מקדש אל מלך אדום, אפשר אולי לעבור במקרה? כה אמר אחיך ישראל, אני אחיך, אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו, אנחנו מסכנים, .. וירעו לנו המצרים.. ושלח מלאך ויוציאנו ממצרים ועתה אנו בקדש עיר קצה גבולך נעבור בארצך לא נעבור בשדה ובכרם, לא נשתה מי באר, דרך המלך נלך לא נלך ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך. ויאמר אליו אדום לא תעבור פן בחרב אצא לקראתך, ויאמר להם ישראל … ונתתי מכרם אין דבר ברגלי אעבורה. לא תעבור ויצא לקראתו .. וביד חזקה. ויסעו מקדש, נסעו מסביב, והיה קשה. נחשים ועקרבים, נורא. המשכנו לחפש איך להיכנס. וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי לאמור אעברה נא בארצך, לא ניטה בשדה ובכרם, לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבור גבולך, ולא נתן סיחון את ישראל עבוד בגבולו, ויאסוף סיחון אל כל עמו, ויצא לקראת ישראל המדברה ויבוא יהצה וילחם בישראל. אז מה אתם מציעים? ויכהו ישראל לפי חרב. והדבר פשוט.

אומר בלק: "עתה ילחכו הקהל את כל סביבותינו כלחוך השור את עשב השדה", באנו לארץ ישראל, לא גזלנו לא עשינו רע לשום ערבים. ייצרנו עבודה, פתאום התחילו מלחמה, נגדנו מכל הכיוונים, הייתה החלטת האו"ם, חבר הלאומים, הם מקבלים כמעט הכל ואנחנו נקניק קטן, אך לא יצאנו נגדם למלחמה, אז התגוננו. זאת התוקפנות הציונית. מבינים איך מסלפים את ההיסטוריה? עד היום מסלפים ההיסטוריה. עד היום זה נקרא תוקפנות ישראלית. כל מתנחל אוכל לארוחת בוקר ערבי אחד. הכל מלא שקרים מהבוקר עד הערב. והנה גם יהודים נופלים בפח, בסוף מתחילים להאמין שיש תוקפנות ישראלית, מכירים ישיבת עטרת ירושלים, ישיבה קיצונית ימנית. אנשים אלימים. ומה נעשה איתם? פה כולם אלימים, כל יום יוצאים, מכים, הורגים, אוכלים שותים. אם חוזרים על שקר מספיק פעמים זה הופך להיות אמת. נפלת בפח של בלק. מזל שאנחנו פה להציל אותך. אז נסגור את בלק ונעבור הלאה.

מקום הרשעה בעולם

אורות הקודש ב, תפב "השקפת הרצון העיוור": "אותה ההסתכלות הרשעה, הפסימיסטית, הקיצונה, שנתבטאה בפלוסופיא החדשה, על ידי כפרנים כשופינהויר וחבריו, כמו כל צדדי המציאות, יש לה מקום, והכל בכלל אין לך דבר שאין לו מקום.

הרשעה והשקר שיש כאן הוא רק העורון השלילי, שגורם להם לא להכיר את אותו הכח העור הפועל כל כך במלא העולם של החושים והדמיונות, הרגשות והשאיפות, וגם המחשבות האנושיות, ובכל היקום המוחש, - הרשע הוא עיוור הוא לא מכיר את אותו כח העיוור הפועל - עיוור הכוונה מטומטם. הרשע הוא טימטום למרות שהוא רואה הוא לא תופס את הטעות.

כהמעמד השמרי של ההויה, המכוננת בכל כך עדינות והארה אין סופית, בכל כך שכלול ושלמות כולית, עד שלא יחסר בה שום עז ועצמה, עד שגם התימהון והרשעה, העיורון והרצון החמרני, נתונים הם לכללותה. - כאן הרב בא להסביר, יש יין ולמטה יש שמרים, בזכות השמרים היין משתפר, אבל אל תשתה את השמרים, אל תערבב את הבקבוק ותשתה שמרים, תן לשמרים לשקוע. יש תפקיד לשמרים. כך מוסבר בספר אורות, "כשם שא"א ליין בלי שמרים כך א"א לעולם בלי רשעים". הם מתסיסים. זה המעמד השמרי של ההוייה . גם זה משלים את העולם. זה שמרים.

ובחוג מציאות זאת נראה הדבר כאלו שליטה זו מתפשטת על כל מלא המצוי, אף על פי שבאמת איננה כי אם סעיף קטן אחד מתחתית קרקע המשכן הכללי, של מלא ההויה. מובן הדבר ההשתקעות בעומק הרשעה, השעבוד הפנימי אל הרצון העיור, כששולט בעולם, הרי הוא מגביר את כחו של תנין עיור זה, - תנין עיוור זה מושג של חכמי הרזים. יש תנין עיוור ויש תניו עם עיניים. מי זה תנין עם עניים? "לויתן זה יצרת לשחק בו". לויתן גדול וטעים יש לו עיניים. ויש תנין עיוור הוא לא רואה מה טוב ומה רע, הוא רוצה רע.

והעולם סובל ממנו, מרוב רשע וכסל מבלי הכיל. ועצם המדע המוטעה הזה, כשציוריו מתגברים, הוא בעצמו הנהו הגורם היותר גדול להחשכת העולם, על ידי התפשטותו של הרצון האכזרי והגס הזה, בכל סעיפיו וחיליו, רוחו הטמא נמזג על ידי כן בעצמותה של התרבות האנושית, והוה לה לכח הפועל, בנימוסיה, תיאורי חייה, אומנתה, שיריה, וכל כבודה המדומה. - רוח טומאה שלמה שחודרת לתוך התרבות. לעומת זאת:

אבל בני החורין שבעולם, צדיקי הדורות, חכמי האמת, המשכילים המזהירים כזהר הרקיע, הם משחררים את עצמם ואת העולם כולו מסבל עול הרשעה של רצון עיור פרוע זה. ועומק המסתורין של אמונת אומן קולע הוא את חציו למטרה עליונה זו, והידיעה העליונה מתבהרת עד כדי ההבנה תוכית, שכונניותו של רצון כעור זה בכל מדותיו היא עצה עמוקה, של החכמה והחסד, של העדינות העליונה, הנובעת ממקור החיים חיי כל.

כך ד' רצה שיהיה. עצה עמוקה הכוונה לראות רחוק, וישלחהו מעמק חברון מעצה עמוקה שבחברון.

בנצחון הרשעה העמוקה, בהגברת החופש הטהור על הכח העז של העבדות הרשעה, העולם וכל מלואו מתעדן ומתעלה, ורצונו של האדם מתעשר בעומק וחוטב אמיץ, שמבטיחהו חיי עולם של שלטון ופעולה עדינית מקורית, למעלה מכל גבולי זמן ומקום.

אמנם הרשעה עצמה חמושה היא בכלי זיינה נותנת היא רוח עיועים בלב חכמי תוהו, שופכת בוז על נדיבים, ומציגה גדודים, המגבירים את חילה, תלמידיו של בלעם הרשע, שהשתקע בעומק הרצון הגס, בכל מלא כח חייו, בכל שעור הקומה של השכלתו חכמתו שאיפתו וברק חזיונותיו. וספיחי הספיחים של תלמידי תלמידיו הם הם אלה, המפריאים את רוחו, בעלי עין רעה ונפש גבוהה ורוח רחבה,

זאת היא האידאולוגיה של הרשעה. בהם לחמנו ולחמנו וחיסלנו את בלעם. פנחס חיסל את בלעם. יש זה מעניין. במסכת סנהדרין שאל מין נוצרי את רבי חנינא – בלעם כמה זמן הוא חי? אמר זה לא כתוב אך חז"ל אמרו שהרשעים לא יחצו ימיהם כנראה שהוא חי 33-34 שנים. אמר המין נכון מצאתי בספר של בלעם שהוא חי 33 שנה. ואז הוא נהרג ע”י פנחס ליסטאה. פנחס הליסטים. יש אומרים מה זה מעניין אותנו אותו המין? אלא שזהו מסווה. הכוונה היא לאותו האיש, ישו הנוצרי, שמת בגיל 33-34 ונהרג ע”י פוסיוס פילאטוס, פנחס לסטאה.

קיימת מוכשרות גם לרשע

באגרות הראי"ה ב, שעה כותב הרב קוק: אותו האיש, שהי' לו כח אישי נפלא והזרמה נפשית, דהיינו כריזמה. שנמצאו איזה אנשים שתמהו ע"ז וחשדו אותי כאילו באתי לספר ח"ו בשבחו, של אותו פושע ישראל, שעשאוהו נכרים ע"ז. ידע ידידי, שלא כן הדבר, וכל מי שיקרא את מאמרי העמוק הנ"ל באותו העיון הראוי לענינים רמים כאלה, לא יוכל להעלות כלל על דעתו, שיש כאן ענין של שבח. כי הלא כה דברי, שעצם הכח האישי וההזרמה הנפשית הוא כח טבעי, והוא תלוי בהכשר אם מכשירים אותו ע"י קודש עליון הוא מתעלה, ואם עוזבים אותו בעינו, ונמסרים אליו כמו שהוא, נופלים על ידו לעמקי זוהמת ע"ז. ומי שטעם טעם עץ החיים (למד סתרי תורה) ידע ויכיר, שזהו סוד פנימיות וחיצוניות, שכשהפנימיות מחיה את החיצוניות נהפך לקדושה, וכשהחיצוניות פונה את עצמה מלקבל מהפנימיות חוזר הכל לתוהו וטומאה. ובארתי שורש טומאתו של פושע ישראל הנ"ל ומהיכן כחו לקוח מכח התוהו שנמשך אחריו, ומשך לתהומא רבא של זוהמת ע"ז ביחוד אותם מבני ישראל שנמשכו אחריו. ולעת כזאת, שבעוה"ר ההסתה מרובה ליציאה מן הכלי, מצאתי לחוב קדוש לבאר דברים הללו. וזה דרכם של חכמי ישראל מעולם, לא להקטין את ערכם האישי של הרשעים הגדולים כ"א להראות את גודל כחם ולבאר, שבכל גדלם השחיתו, בהשתקעם בטומאתם. וכן נאמר על בלעם: 'בישראל לא קם, אבל באוה"ע קם ומנו – בלעם' , והיינו גודל ערך, אלא מצד הרע וההפוך.".

כלומר שגם אותו האיש היה אדם גדול מוכשר גאון גאונים אך רשע מרושע. שניהם רשעים גדולים מרושעים. במסכת גיטין דף נו אונקלוס רצה להתגייר העלה באוב את בלעם טיטוס ואותו האיש. שלושה רשעי עולם אדירים. באופנים שונים. בלעם זה אדם רע. שמתאווה לרע, גאון בחכמה ובדעת אבל לא מוסרי שקוע משקיע כל חכמתו – השכלתו חזיונותיו היגויו ברצון הגס. משקיף על המציאות תופס את הרגע את הפינה שיש רע ורוצה להרחיב את הרע על הכל. זה בלעם. והוא התנין העיוור. רצון עיוור כעור, אכזרי, גס, פרוע שיש באדם. והוא הכח שמפעיל את הרשעה.

יכולת השינוי והתשובה

שמא תאמרו מה זה נוגע לנו? זה היה רשע, חסלו אותו הכל בסדר. אותו פנחס שעצר את המגפה זה אותו פנחס שהרג את בלעם. מה זה נוגע לנו? יש בשורה טובה. נכון, שיש רצון עיוור, שיש רצון רע בעולם במציאות ובכל אדם. וכל אדם יכול להפוך בן רגע לרע שברעים, הוא יכול להפך לתלמידו של בלעם הרשע אך הוא יכול להיהפך לתלמידו של אברהם אבינו.

תלמידי אברהם אבינו זה משהו מיוחד. אפשר להיות תלמיד של אברהם אבינו. אע”פ שהוא מת אך הוא לא מת. זה לא נכון הוא נימצא, תלמידי בלעם הרשע עתידים להיות תחת כפות רגלי הצדיקים, תלמידיו של אברהם אבינו, בעלי העין הטובה הנפש השפלה והרוח הנמוכה.

עין טובה אוהבים את כולם נפש שפלה ענוים. רוח נמוכה, לא רודפים כספים.

אפשר להיות תלמיד אברהם אבינו. וגם של משה רבינו, לומדים תורה כל היום תלמידי משה רבינו. בלעם דומה למשה רבינו בחכמתו אך הפוך מאברהם אבינו במידותיו. משה רבינו הוא תלמיד אברהם אבינו, קודם תלמיד של אברהם אבינו מידות טובות אח”כ גודל החכמה. בלעם היה גדול בחכמה אך הוא לא תלמיד של אברהם אבינו הוא הפך אברהם אבינו.

 ואנחנו יכולים להיות תלמידי אברהם אבינו. קודם תלמיד של אברהם אבינו ואז תלמיד של משה רבינו. כי להיות כמו משה רבינו בלי להיות תלמידו של אברהם אבינו אפשר להיות כמו בלעם.

אז הסברנו מה זה ד’ כועס בכל יום – יש רע. מה זה כועס רק רגע – קצת רע. מה זה שבאותו זמן לא כעס? נס. הגנה מופלאה. וגם הבנו את עצת בלעם, להשחית אותנו מוסרית שע”י זה יפיל אותנו. ופנחס עצר את זה.

והעיקר שכולנו ניקרא תלמידיו של אברהם אבינו. ילד קטן בת”ת מתחילים ללמד אותו על אברהם אבינו. אומרים מה זה מלמד טוב? זה לא שאחרי השיעור הילד יודע יותר דברים על אברהם אבינו משידע קודם, אלא שאחרי השיעור הוא יותר אברהם אבינו ממה שהיה לפני.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.