פנחס - האיש והקנאה

שאלה נוקבת עולה מבין דפי פרשתנו – פרשת פנחס: האם קנאות כמו קנאותו של פנחס היא דבר טוב או לא?

לכאורה קנאת פנחס היא דבר טוב. הרי ד' משבח אותו לפני כל עם ישראל (במדבר כה יא-יב): "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם..." – 'שלום' הכוונה - אני מעריך אותו. אני מאוד אסיר תודה. רש"י – "שתהא לו לברית שלום... כאדם המחזיק טובה למי שעושה עמו טובה, אף כאן פירש לו הקב"ה שלומותיו"...

אבל אם כך, אזי למה אנו תמיד קוראים ולומדים שלא טוב להיות קנאי, לא טוב להיות פנאט... צריך אהבת הבריות ואהבת האדם?

התשובה היא: למען תהיה הקנאות ראויה לשמה - היא חייבת להיות נקייה. פעמים שאדם עושה מצווה – אולם אין זה לגמרי נקי. איננו מלאכים. אבל זה מה שאנחנו מצליחים וזה מעולה.

קנאות – רק ממקום נקי

אלא שקנאות זה לא ככה, היא חייבת לבוא ממקום בנפש שנקי לגמרי. אחרת, יש חשד שזו לא קנאות, זו סתם עצבנות, שנאה, כעס, שנעטפה במסווה של אידאל גדול. אפשר לחשוד באדם הזה... כפי שרש"י מביא: "לְפִי שֶׁהָיוּ הַשְּׁבָטִים מְבַזִּים אוֹתוֹ — הַרְאִיתֶם בֶּן פּוּטִי זֶה שֶׁפִּטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲ"זָ וְהָרַג נְשִׂיא שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל? לְפִיכָךְ בָּא הַכָּתוּב וְיִחֲסוֹ אַחַר אַהֲרֹן (סנהדרין פ"ב)".

פנחס היה בנו של אלעזר ונכדו של אהרון. אמו של פנחס הייתה מבנות 'פוטיאל' ופוטיאל זה יתרו. כלומר, שתיים מבנות יתרו התחתנו עם אנשים יראי שמים – אלעזר ומשה.

זאת ועוד, לייחוסו של פנחס, הצטרפה העובדה שסביו, יתרו, היה עובד עבודה זרה. נוצר חשש סיסטמתי-אוטומטי. ועובד עבודה זרה, הוא אדם אלים – שהרי עבודה-זרה מקדשת אלימות. ומיצר עבודה זרה מתפצלים שני יצרים חזקים - יצר עריות ויצר שפיכות דמים. בספר אורות, הרב קוק מבאר: יצר עבודה זרה שאנשי כנסת הגדולה הצליחו למגר, חזר ושב בצורת יצר של שנאת חינם. 

אם כן, חשבו על סביו של פנחס, אבי אמו, יתרו שהיה עובד עבודה זרה. אזי, פנחס נכדו ירש את האלימות וכעת הוא מצא סיבה להרוג את זימרי בן סלוא. זה לא נקי.

אומר הקב"ה המעשה היה נקי וכך גם עושהו - פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן. דהיינו, הוא גם בן אהרון, שהיה אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה. לכן מסכם רש"י – לפיכך בא הכתוב וייחסו אחרי אהרון.

מקור הקנאה

אך עודנה נותרת קושיא: הדין של "הבועל כותית קנאים פוגעים בו" לכאורה גונז סתירה בחובו - מצד אחד הבועל כותית  - אינו חייב מיתה, אלא כרת בידי שמים. ואם כן - כיצד קנאים הורגים אדם שלא חייב מיתה.

זאת ועוד, כל עניין ההיתר הוא - רק בשעת מעשה ממש. אלא שגם היתר זה לא ברור, היכן שמענו דבר שכזה, שהחוטא נידון רק בשעת מעשהו? אז, אם אדם חילל שבת או עבד עבודה זרה, הוא נידון למוות רק בשעת מעשה? זה לא מציאותי!

חז"ל אומרים: אילו התהפך זימרי והרג את פנחס הוא היה פטור, כי הוא נרדף, ופנחס הוא רודף. הוא יכל להרוג את פנחס ולא יעשו לו כלום.

ויש עוד סוגי קנאות – כגון הגונב חפצים או בעלי חיים מבית המקדש. ולמה? חילול ד'. הוא גונב כלי מבית המקדש? הוא מקלל את ד'? זה מרתיח את הדם, זו קנאת ד' צבאות, לכן הקנאי הורג אותו. אולם, איזה דם זה מרתיח? דם טמא? דם אלים? או דם טהור וקדוש? בא רבש"ע ומעיד, זה טהור. הקנאה של פנחס באה ממקום טהור, זך, אמיתי ובעל ביסוס הלכתי.

בל נשכח שהייתה מגיפה, 24 אלף בני אדם מתו עד אז, זה המון. ואז "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית... וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן-אֶלְעָזָר, בֶּן-אַהֲרֹן, הַכֹּהֵן; וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ-יִשְׂרָאֵל אֶל-הַקֻּבָּה, וַיִּדְקֹר אֶת-שְׁנֵיהֶם - אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-הָאִשָּׁה אֶל-קֳבָתָהּ; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה, מֵעַל, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". 

אם כן, היו צריכים לכבד את פנחס מאוד! לא, הסבא שלו מגעיל. אך מה זה משנה מי היה הסבא שלו? הוא הציל אותך ואתה מאשים אותו בגלל סבא שלו?

נקיותו הזכה של פנחס

אבל מה הקשר לסבא שלו, יתרו? מדוע מסתכלים בייחוס?

תשובה: זה נכון, פנחס עצר את המגיפה, אך הוא לא נקי. יש חשש כי סבא שלו לא נקי... לכן יצא קול מרבש"ע שהוא נקי.

השבטים היו מבזים אותו והוא – שתק. דמם. היה לו מה לענות? בוודאי. הוא יכל לומר: רבותי, בפעם הבאה אעזוב אתכם שתמותו במגיפה. אני מציל אתכם, ואתם מבזים אותי? ובכלל, שאלתי את משה רבינו, שאמר שזו ההלכה, אך אין מורין כן. אך הוא שתק. ומכיון שהוציאו עליו לעז, יצא קול משמים להדגיש שהיה נקי.

אבל מדוע הקב"ה לא אמר זאת , עוד בטרם שביזו את פנחס?! אכן, דווקא בגלל זה. כי היו מבזים אותו והוא לא ענה, זו הוכחה. הוא נקי. הַנֶּעֱלָבִין וְאֵינָם עוֹלְבִים שׁוֹמְעִים חֶרְפָּתָם וְאֵינָם מְשִׁיבִים עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב אוֹמֵר "וְאהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ" (שבת פח,ב).

ומה הקשר לשמש? שתי תשובות: א. השמש סובלת עלבונות, חם היום, קר היום, בסוף השמש תתעצבן, אך היא לא לוקחת ללב. ב. במעשה בראשית, הגיע הירח, אמר: אי אפשר שני מלכים בכתר אחד, ומה ענתה השמש? כלום. כך הנעלבים ואינם עולבים. דוממים כמו השמש.

אבל, מדוע משה רבינו לא עשה זאת בעצמו? הרי, פשוט שהוא היה נקי וקדוש!

שתי תשובות בדבר:

• רש"י מבאר – נתעלמה ממנו ההלכה. הוא שכח את ההלכה. הוא חשב שזה בגללו, כי לא כתוב בתורה שאסור. לכן הוא חש רגשות אשם וההלכה נשכחה ממנו.
• "דור דור וחכמיו, דור דור ודורשיו". זו המצווה של פנחס, לא של משה רבינו. והקב"ה העלים ממנו כדי שפנחס יעשה אותה.

גם אחר ששתק, היה זקוק פנחס לעוד עשרה ניסים שיצילו אותו מזימרי ומבני שבטו, שחפצו ויכלו להורגו. אם נס אחד היה מתפספס היו הורגים אותו. והוא מסר את הנפש, אף שידע שהוא עלול לההרג. זה שוב מחזק את עובדת היותו נקי.

ופנחס יצא נקי מכל הבחינות: נקי  - כי ביזו אותו ולא ענה. נקי - כי הסתכן שיהרגו אותו. נקי - כי הוא בן אהרון הכהן שהוא נקי לגמרי.

אומה לשם שמים

מנגד לקנאות, עומד הפלורליזם, רב התרבות והמכיל. ולכאורה, נראה שהפלורליזם וההכלה, הם טובים הרבה יותר מהקנאות, הפנאטיזם וחוסר ההכלה.

אבל מי אמר שזה באמת טוב? מסילת ישרים מוסבר: שמידת החסידות כוללת אהבה ואהבה כוללת קינאה. (פרק יט בביאור חלקי החסידות): "הקנאה, שיהיה האדם מקנא לשם קדשו, שונא את משנאיו ומשתדל להכניעם במה שיוכל, כדי שתהיה עבודתו יתברך נעשית וכבודו מתרבה... כי מי שאוהב את חבירו אי אפשר לו לסבול שיראה מכים את חבירו או מחרפים אותו ובודאי שיצא לעזרתו. גם מי שאוהב שמו יתברך לא יוכל לסבול ולראות שיחללו אותו חס וחלילה ושיעברו על מצותיו..." אך זה חייב להיות נקי. אם זה לא נקי זה לא שווה.

הרב רפאל שימשון הירש כתב על הפסוק (במדבר כה יב) "הנני נותן לו את בריתי שלום" - חברה אנושית שאין בה גואל לדבר ד'... היא אבודה גם לה וגם לעתידה. שהרי כבר נשתכחה מליבה תודעת הזכויות שיש לד' באותה חברה... היכן היה פנחס? והיכן היה מעשה שהוא עשה כאיש חיל? ואף על פי שהוא היה יחיד בעמו הוא הציל את כלל האומה". או שהאומה היא לשם ד' או שלא. להיות לד' או לא להיות.

כי מה שזימרי עשה זה לומר במילים פשוטות, אנחנו לא לד'.

בעל פעור – מקור הטומאה

וזה גם מסביר את מה שכתוב לפני כן: "ויצמד ישראל לבעל פעור", מה זה קשור לנושא? בלעם יעץ לבלק: "אלוהיהם של אלו שונא זימה". אם כן, שיחטיאו את ישראל בזימה, למה צריך את הפעור?

הפעור זה העבודה הזרה בה"א הידיעה. עבודת הפעור כוללת את כל העבודות הזרות. כל העבודות הזרות הם רק ניצוץ של הפעור, הם אופני הפעור. ומיני אז שהכה פנחס את עבודת הפעור לא שומעים יותר בכל התורה, בכל התנ"ך, את עבודת הפעור, רק עבודות זרות אחרות, שהן המשכים של הפעור, אך זה הוא התחיל.

הרג אותו, גם הרג אותה. שאלה הלכתית מדוע הרג אותה? "הבועל כותית בפרהסיה קנאים פוגעים בו" והכותית מה איתה? מה היא בעסק? האישה מושכת לפעור. גם זנות וגם פעור. והפעור הוא אבי כל העבודה זרה. הפעור הוא – לכלוך. וניגודו של הלכלוך הוא משה רבינו. ועל כן קברו מצוי מול פעור. בגיא מול בית פעור. ותורתו של משה היא הניגוד לעבודה זרה. אומר הרמב"ם במורה נבוכים, וכל עבודה זרה מתמצית בפעור, אומר הרמב"ם במורה נבוכים.

קודש למול טומאה

הרב קוק כתב בשמונה קבצים (ח קלב): "העגל והפעור עומדים הם זה מול זה, בשני קצות הטומאה של עבודה זרה. הטומאה היותר מכוסה היא – בעגל... והטומאה היותר כעורה - היא הפעור. ובאמת הפעור כולל הוא כל יסוד עבודה זרה, וכל העבודה זרה שבעולם היא רק ענף של פעור, אלא שזוהמתה מכוסה קצת. וביטול טומאת ע"ז בא על ידי זה שמתגלה שכל ע"ז וסעיפיה היא פעור ממש, כיצד נלחמים בעבודה זרה? ע"י כך שמסבירים שכל ע"ז היא חלק מהפעור, רק שבאה בצורה נסתרת יותר מהפעור.

וביטול ע"ז תלוי בהתגלותה של הזוהמא שלה שלא תכוסה עוד - ואת הצפוני - מלשון צפון, מוסתר, ארחיק מעליכם"... זה בגלוי, מלחמת נגד, היינו, קנאים פוגעים בו. ובסמוי זוהי מלחמה נגד הפעור, כי זה מה שבלעם רצה.

כי באמת כפי שאמרנו גם זנות זה פעור, זה מגעיל אלא זה גועל מגוהץ. בסידור עולת ראיה זה מוסבר: לוקחים את הפעור ומגהצים אותו, מייפים אותו. "תקינות פוליטית". "פוליטיקלי קורקט".  לילד מפגר, מסכן, קוראים "ילד מאותגר שכלית". מגהצים מילים, מגהצים עבודת הפעור ואת כל השחיתויות שבעולם. גם בדורנו ישנו גיהוץ שכזה, שעל ידיו הפעור יכול לבוא בקהל.

ושנזכה אי"ה ובעזרתו, לדעת להיות נקיים, אוהבי ד' ברמ"ח אברנו ושס"ה גידנו, ולהימנע מכל עקבות פעור ומתמשכיו, ומקנאות זרה ומלוכלכת.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.