בלשון הקודש, פעמים רבות מילה מקבלת הטיה שמייחסת אותה למישהו או למשהו אחר.

הטיה זו נעשית על ידי הוספת אות (או כמה אותיות) למילה העיקרית. לדוגמה: ילדיו (הילדים שלו); לקחתו (לקחת אותו).

  נראה שגם מילות הייחוס עצמן - 'לו', 'בה', וכיו"ב – הן למעשה הטיות, למרות שאינן כוללות עצם או פעולה כמו בדוגמאות הנ"ל. האות הראשונה שלהן היא אות 'קישור', שבאה לתאר את 'כְּתוֺבְתַהּ' או את 'מקומה' של הפעולה שנזכרה קודם לכן, והיא 'עיקר' המילה. והאות השנייה יוצרת את הנטייה המבוקשת, והיא מעין קיצור של מקום הנטייה הכללי, הוא או היא. לדוגמה, משמעות המילה 'לו' היא כאילו נכתב 'לְ-הוא', והמילה 'בה' - 'בְּ-היא'. כעין זה המילה 'אותו' משמעותה כמו 'את-הוא' וכיו"ב.

  במילות יחס שמתייחסות לנקבה, נוספת בסוף המילה האות ה', והיא מנוקדת ב'מפיק', שגורם לה להישמע כעיצור ולא רק להשלמת התנועה: 'להּ', 'בהּ', 'אותהּ' וכדו'. לכן הוא נקרא 'מפיק', שפירושו בארמית 'מוציא', שכן הוא 'מוציא' אותה משתיקתה, להישמע כשאר העיצורים.

לכן יש מפיק באות ה' גם במילים שנוטות ע"י האות ה, כגון 'דָמָהּ', 'לְקָחָהּ' ועוד.

  יש מקום להתבונן, מדוע יש מפיק באות ה' במצבים אלו? הרי כמו שבהטיה לזכר 'מסתפקים' בתוספת האות ו', כך גם ביחס לנקבה היה אפשר לכאורה להסתפק באות ה'.

  אולי הסיבה לכך היא שלפעמים האות ה' בסוף מילה, משמשת לקביעתה בלשון נקבה, ולא לייחס אותה לנקבה (כמו לדוגמה המילים: תורה, אומה, שִמחָה, שירה). המפיק בה', מלמד על היות האות ה' במילה זו בתפקיד ייחוס לנקבה, להבדילה מהאות ה' ללא מפיק, שמציינת לשון נקבה.

  חשיבות המפיק מתגלה במיוחד במילים שיכולות להיות דו-משמעיות, דהיינו או מילה 'פשוטה' בלשון נקבה, או מילה 'נוטה', הכוללת שם עצם או פעולה עם הטיה לנקבה שנוצרת ע"י האות ה.

  דוגמה לדבר יש בתחילת פרשת תזריע, כפי שמבחין שם רש"י (ויקרא יב, ד): "'בדמי טהרה' - לא מפיק ה"א, והוא שם דבר, כמו טוהר. 'ימי טהרה' - מפיק ה"א, ימי טוהר שלה".

  בתחילת פרשת מטות, נזכרת פעמים רבות המילה 'אישהּ', והמפיק מלמד שמשמעות הה' במילה היא להטיה, 'האיש שלה', דהיינו בעלה (ולא ללשון נקבה, במובן של צורת היחיד של 'נשים')[1].

  במקומות בודדים בתנ"ך, ישנן מילים שהיו אמורות לפי כללי הדקדוק להינקד במפיק באות ה', ואעפ"כ הן חסרות מפיק. אחת מהן היא בפסוק האחרון בפרשת מטות, שם נאמר: "וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ" (במדבר לב, מב). במדרש רות רבה (ה ה) ביארו (בדרך דרש) מדוע בשלושה מקומות בתנ"ך המילה 'לה' חסרה מפיק, יע' ברש"י וברמב"ן על הפסוק הנ"ל. אך בדרך הפשט אין שינוי במשמעות המילה אם יש בה דגש או לא (אף שהיגוי המילה משתנה ע"י כך, כמובן).

לסיום, נציין השלכה הלכתית שיוצאת מהדברים:

  ה'אשל אברהם' (בסימן קמב) מפרט באריכות טעויות שונות ששמע בקריאות בתורה, ודן בכל אחת מהן האם צריך להחזיר את הקורא שיקראנה שוב כראוי או לא, וזה תלוי בשאלה האם הטעות גרמה לשינוי ממשמעות המילה המקורית.

  לגבי המילה 'לה', הוא נוקט שאם קרא בלא מפיק במקום שאמור להיות עם מפיק, אין זה שינוי משמעות, והוא מנמק זאת בכך שמצינו מקומות שאין מפיק למרות שהמשמעות היא כאילו עם מפיק, כדוגמת המילה 'לה' בפרשתנו.

  כשמעיינים בטעויות אחרות שדן בהם ה'אשל אברהם' שם, רואים שדבריו אלו נסובים דווקא לגבי המילה 'לה', שיש לה בכל מקרה רק משמעות אחת, וייתכן שכך גם לגבי מילים הדומות לה בכך. אך במילים כמו 'טהרה' או 'אישה', שהמפיק בה' מבדיל בין שתי משמעויות שונות, והקריאה ללא השמעת המפיק ממש משנה את משמעות המילה, משמע שאם הקורא בתורה קרא ללא מפיק במקום שיש מפיק (או להיפך), צריך להחזירו.

[1] בכתיבת המילים בתורה יש הבדל נוסף בין שתי הצורות, מלבד המפיק, שכן 'אשה' בכתיב חסר, היא במובן שם העצם, ואילו צורת הכתיב המלא, 'אישה', כוללת את ההטיה של המילה 'איש' לנקבה, 'האיש שלה'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.