לאחר שקֺרח ועדתו נקהלים על משה ואהרן ואומרים להם: "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'", משה נופל על פניו ואומר לקרח ועדתו: "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו" (במדבר טז, ג-ה).
רש"י מפרש בראשית דבריו את המילה 'בקר' בדרך הפשט, שכוונת משה רבנו לציין את הזמן שבו יעשו את הבירור המדובר. אך אחר כך מביא רש"י מדרש שמייחס למילה 'בוקר' משמעות עמוקה יותר:
"אמר לו משה, גבולות חלק הקדוש ברוך הוא בעולמו, יכולים אתם להפוך בקר לערב?! כן תוכלו לבטל את זו, שנאמר (בראשית א, ה - ז): וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר... וַיַּבְדֵּל, כך (דה"א כג יג) וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ"
דברי המדרש הנ"ל נראים במבט ראשון דרש 'רחוק':
מדוע בחר משה דווקא בגבולות של בוקר וערב שנקבעו בבריאת העולם כדי להבהיר לקרח ועדתו, שבו ובאהרון אחיו בחר ה' להנהיג את בני ישראל?
ועוד, לכאורה היה יכול משה גם לומר להם 'ערב', כמו שאינם יכולים להפוך ערב לבוקר?
כמו כן, עצם הקישור בין המילה הסתמית 'בקר', דווקא לבוקר של בריאת העולם, נראה מחודש.
התבוננות במשמעות השורש ב'ק'ר', שופכת אור חדש על עומק דברי המדרש, המבארים את דברי משה רבנו.
כאשר מתבוננים בזריחה ובשקיעה, נראה ששתי התופעות דומות זו לזו, בשתיהן מועט האור, וההבדל ביניהן הוא שבשעת הזריחה נראה האור מתרבה ומתחזק, ואילו בשקיעה מתמעט האור ונבלע בחשכת הלילה (זהו המקור לשמות 'מזרח' ו'מערב').
המילים 'מערב' ו'ערב' נגזרות משורש ע'ר'ב'. מובן ששורש זה מתאים לזמן שבו האור והחושך מעורבבים זה בזה.
לכאורה היה מתאים שגם תחילת היום תיקרא בשם דומה, שמבטא את העירבוב של האור והחושך, אך לעומת השורש ע'ר'ב, השורש ב'ק'ר' אינו קשור כלל לתערובת. מהי אפוא משמעות המילה 'בוקר'?
במצוות מעשר בהמה (ויקרא כז, לג) נאמר: "לֹא יְבַקֵּר בֵּין טוֹב לָרַע", ומבארים המפרשים שבשעת הפרשת המעשר אסור לברור בהמה 'משובחת' ולהבדילה מבין היתר. גם בציווי "בִּקֹּרֶת תִּהְיֶה" (ויקרא יט, כ) שנאמר בעניין שפחה חרופה, הכווכנה לומר שנדרשת בדיקה וחקירה, בירור הדין הראוי למצב.
מתברר ממילא, שהבוקר נקרא 'בוקר' משום שבבוקר (בניגוד ללילה שקדם לו) יכול אדם להבחין בין דברים שונים ולהבדיל ביניהם. על פי זה נראה לבאר שערב נקרא 'ערב' משום שבו מתחילים דברים להתערבב בעיני האדם, בגלל החשכה שהולכת ומתחזקת. וכך מפרש הראב"ע בפרשת בראשית (א, ה): "ערב... נקרא כך שנתערבו בו הצורות. ובקר הֵפֶך ערב, שיוכל אדם לבקר בינות הצורות". גם הרד"ק מבאר באופן זה בהרחבה (שם).
כעת מובן יותר מדרש חז"ל שהביא רש"י על המילה בוקר. משה רבנו מתייחס לרצון שנשמע מטענת קרח ועדתו, לבטל בעם ישראל את הדירוג וההבדלה בין הכהנים, הלויים ושאר העם, בגלל שכל העדה כולם קדושים. לכן מדויק הדימוי שאומר להם משה רבנו, שכמו שאי אפשר להפוך בוקר, שהוא זמן של בירור והבדלה בין הדברים השונים, לערב, שהוא הזמן שבו הדברים מעורבבים - כך קורח ועדתו אינם יכולים לבטל את העובדה המציאותית של ההבדלה בין החלקים השונים בעם ישראל.
יש להוסיף כעת טעם לפירוש הפשוט, שהמילה בוקר מציינת את הזמן שבו יערכו את בירור טעותו של קרח – שעל פי מה שהתבאר, מובן מדוע הזמן המתאים לבירור כזה הוא הבוקר, שכן הבוקר הוא הזמן שבו אמיתת הדברים מתבררת.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
