הציווי על מניית בני ישראל הפותח את ספר 'במדבר', פותח במילים: "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (א, ב). הביטוי 'נשיאת ראש' נאמר בכל מקום שמדובר בו על מניית בני אדם, אך הוא דורש ביאור, כי הרי 'ראש', עם כל חשיבותו, הוא רק איבר אחד של האדם. ואילו הציווי עניינו מניית אנשים, והיה ראוי לכנות את הנמנים 'אנשים' או 'נפשות', כינויים הכוללים אדם בשלמותו.
ר' אברהם בן הרמב"ם (בתחילת פרשת 'כי תשא') מבאר מדוע כאשר מונים בני אדם משתמשת התורה בביטוי 'נשיאת ראש':
"נשיאת ראש, השאלה בעברית לענין הזכרון... סיבת השאלה זו למנין, כפי הבנתי, כי בשעת מנין האנשים ימנו במעמדם, והעיקר בהבחנת בני אדם אלה מן אלה, החילוק בין צורות פניהם. ובשעת המנין יסתכל המונה בפניהם, שיובדלו בהן אלה מן אלה, וזה לא יתכן אם ראשיהם כפופים למטה ופניהם נכבשות בקרקע, אלא כשינשאו ראשיהם והמונה יביט בפניהם".
בפרשתנו נזכר כינוי נוסף לאדם, והוא מפתיע אף יותר מ'ראש': גולגולת!
כך נאמר בתחילת פרשתנו (ב, א): "כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם". כבר בפרשת 'פקודי' נזכר כינוי זה ביחס לאופן המניין, שנעשה באמצעות "בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות לח, כו) שנתן כל אחד, ואת 'הבקעים' ספרו ולא את האנשים. כינוי זה מפתיע, שהרי גולגולת היא העצם של הראש, כמו שרואים בכמה מקומות בתנ"ך [שופטים (ט, נג); מלכים (ב ט, לה) ועוד], ואם כן, מדוע לכנות אדם בכינוי 'מעליב' זה? כמו שלא מתאים לקרוא לאדם 'בשר' בגלל שאחד ממרכיביו הוא בשר כך גם לכאורה לא מתאים לקרוא לאדם 'גולגולת'!
כינוי זה נזכר בכמה הקשרים בודדים נוספים על ההקשר של 'מניין'. אחד מהם הוא כאשר ירד לבני ישראל מן במדבר, נאמר שהיה עליהם ללקט ממנו "עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת" (שמות טז, טז). גם כאן נשאלת השאלה, מדוע משתמשת התורה במילה גולגולת?
בלשון חז"ל ישנו כינוי נפוץ לאדם, שגם הוא אינו מכבד: 'בשר ודם'. כאשר מתבוננים מתי משתמשים חז"ל בכינוי זה, נראה שהוא בא להדגיש את המציאות החומרית הפחותה של האדם. לפעמים כינוי זה מנגיד את האדם ביחס למלאכים, ולפעמים הוא מבדילו מהקב"ה. לדוגמה, רש"י מביא (בבראשית ב, ב): 'רבי שמעון אומר בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקדוש ברוך הוא שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום'. היה ניתן לבאר בכיוון זה גם את הכינוי 'גולגולת', אך בפרשתנו אין התורה 'מנגדת' את אדם למישהו אחר, ומדוע היא משתמשת בלשון זו?
אומר הרש"ר הירש :
"בשעת מפקד מייצגת הגולגולת את הפרט המוחשי, הנוכח בגופו. שעה שהמון בני אדם עומדים במקום אחד... מונים 'בקע לגלגלת': מחצית השקל כנגד כל ראש".
על פי דבריו נראה לבאר, שהכינוי 'גולגולת' נוגע בנקודה יסודית במהות המניין:
כאשר מונים קבוצה כלשהי במטרה להגיע לסך פרטיה – ההתייחסות היא לצד הגשמי והמוחשי של כל פרט, בו הוא נפרד מזולתו, כל אחד לעצמו. נראה שבדומה לכינוי 'בשר ודם' בלשון חז"ל - השימוש בכינוי 'גולגולת', מנגיד בין שני צדדים באדם, ועל ידי כך מברר שבאמת האדם אינו רק גולגולת. מכיוון שמניין בני האדם אינו כולל את כל מהויות הנמנים, אלא מתייחס רק למציאות הגופנית המוחשית המיוחדת לכל אחד, משתמשת התורה בלשון 'גולגולת' שמבליטה שמה שנמנה במניין אינו כל האדם - שכלולים בו גם צדדים רוחניים, שהם עיקר מהותו – אלא רק חלק ממנו.
גם לגבי אכילת המן, נראה שהתורה באה להדגיש בדבריה 'עומר לגלגלת', שמדובר באכילה הגשמית הנחוצה לקיום גופו של כל אחד. המלבי"ם (בפרשת בהעלותך פרק יא) מרחיב לבאר את עניינו ומהותו של המן, ומבאר שהיה כלול בו גם מזון גשמי וגם מזון רוחני. ומבאר המלבי"ם בתוך דבריו, שצמצום המידה של 'עומר לגולגולת' היה מכוון דווקא ביחס לצד המזון הגשמי שהיה כלול בו, אך לא ביחס לחלקו הרוחני. לפי זה, מתאים מאוד גם כאן, הכינוי 'גולגולת' ביחס לכמות החומרית המדויקת של המן שקיבל כל אחד מבני ישראל.
לסיום, נקודה למחשבה ובירור.
בהמשך פרשתנו, בדין 'פדיון בכורות', נאמר: "וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת" (ג, מז). מדוע שם נאמר גולגולת ולא ראש? ייתכן שיש תשובה על כך בגמ' במנחות (לז ע"ב).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
