פרשת 'מטות' נפתחת בדיני נדרים. המחויבות של האיש לקיום נדריו, קצרה וברורה: "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה" (ל, ג). אך בהמשך הפרשה מפורטים באריכות דיני נדרי האישה, ובהם מנויים מצבים שונים שבהם יכולים אבי הנודרת (בעודה נערה), או בעלה, או שניהם יחד (כאשר היא נערה מאורסה) – להפר את נדריה. אך כאשר מתבוננים בלשון הפסוקים, רואים שבכמה מן המצבים הללו, לשון התורה איננה 'הפרה' (משורש פ'ר'ר') – ביטול הנדר – אלא 'הנאה' (משורש נ'ו'א'). ובלשון הכתוב: "וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ" (ו); "וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ" (ט); "לֹא הֵנִיא אֹתָהּ" (יב); ועוד.

 מה משמעות הנאת האישה? ומה הסיבה להמרת 'הפרה' ב'הנאה' ביחס לנדרי אישה?

 בפסוק ו, שם נאמרה לשון זו לראשונה, מבאר רש"י מהי 'הנאה': "אם מנע אותה מן הנדר, כלומר שהפר לה. הנאה זו איני יודע מה היא, כשהוא אומר ואם ביום שמוע אישה יניא אותה והפר, הוי אומר הנאה זו הפרה. ופשוטו לשון מניעה והסרה וכן (במדבר לב, ז) ולמה תניאון, וכן (תהלים קמא, ה) שמן ראש אל יני ראשי, וכן (במדבר יד, לד) וידעתם את תנואתי, את אשר סרתם מעלי".

 מפרשי רש"י מבארים, שהנאה היא לשון מניעה והסרה, והיינו שאבי הנערה מונע ומסיר את בתו מלקיים את נדרה. ומה שכותב רש"י 'איני יודע מה היא', כוונתו שלא ברור מהמילה 'הניא' לבדה, כיצד אביה מניא אותה מנדרה. ולומדים חז"ל, כפי שמביא רש"י, שאופן ההנאה כאן הוא על ידי הפרת הנדר, הפקעת הנדר, שעל ידי כך אין לנערה או לאישה כלל יכולת לעבור עליו. דהיינו - הפרת הנדר היא האופן בו מסירים או "לוקחים" מן האישה את האפשרות לקיים את נדרה.

 הסבר זה מחזק את שאלתנו הנוספת: מדוע משתמשת התורה גם בלשון 'הנאה', שמשמעותה אינה ברורה דיה, ולא ב'הפרה' שמשמעותה פשוטה וברורה?

 הנצי"ב (בפירושו 'העמק דבר') מבאר על פי דברי הרמב"ם ש'הנאה' ו'הפרה' הן שתי דרכים שונות של ביטול חובת קיום נדרים, שדיניהן שונים זה מזה!

וזו לשון הרמב"ם בהלכות נדרים (פרק יג, הל' ב-ו):

"כיצד מפר? אומר 'מופר' או 'בטל' או 'אין נדר זה כלום' וכיוצא בדברים שענינם עקירת הנדר מעיקרו, בין בפניה בין לאחריה... המבטל נדרי אשתו או בתו, אינו צריך לומר כלום, ונתבטלו כל הנדרים.

ומהו הביטול? שיכוף אותה לעשות דבר שאסרה אותו. אבל ההפרה, אינו כופה אותה, אלא מפר לה ומניחה: אם רצתה – עושה, ואם רצתה – אינה עושה. כיצד, נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה ואמר לה 'מופר לך' - הרי זה הפר ומותרת לאכול ולשתות. נטל ונתן לה ואמר לה 'טלי ואכלי', 'טלי ושתי' - הרי זו אוכלת ושותת והנדר בטל מאליו."

 אומר הנצי"ב, שני סוגי ההפרה שפוסק הרמב"ם, 'הפרה' ו'ביטול', נקראים בתורה בשמות שונים: הנאה, היא בעצם ההפרה ה'רגילה', דהיינו שהאב או הבעל אומרים לאישה שהם מפירים את הנדר, ובכך הנדר מופר ומותר לה לעשות כרצונה. אך כאשר התורה מדברת על הפרת הנדר, הכוונה היא לבטל אותו באופן שאומרים לאישה לעבור על נדרה, בלי לומר לה שהנדר בטל, ובכך מתבטל הנדר ממילא.

הסבר זה מדוקדק מבחינה לשונית, שכן לשון 'הפרה' נזכרת בתנ"ך כמה פעמים ביחס לברית, וברור שבמקום שמדובר בהפרת ברית אין המשמעות סיום 'הסכם' הברית וביטול תקפותו, שלא ינהג עוד, אלא מדובר בעבירה על הברית למעשה, באופן אקטיבי, וכך גם כאן הפרת הנדר היא ביטול הנדר ע"י עצם אי הציות לו.

לעומת זאת לשון 'הנאה' מתאימה יותר לביטול מציאות הנדר, שכן ההסרה והמניעה מתייחסים כאמור לאישה, ולכן משמעותן היא ביטול ההתחייבות שלה לעמוד בדיבורה.

 הנצי"ב מאריך לבאר על פי חילוק זה, את כל שינויי הלשון בפרשה בין 'הנאה' ל'הפרה' ולהפך. מוזמנים לעיין בדבריו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.