פרקנו מתחיל במלים:

"וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר: זה הדבר אשר צוה ד':

איש כי ידֹר נדר לד', או השבע שבועה לאסֹר אִסָר על נפשו, לא יחל דברו, ככל היֹצא מפיו יעשה".

יש לשאול: האם טוב לנדור?

א. דברי הרמב"ם

כתב הרמב"ם בהלכות נדרים פרק יג הלכות כג-כד-כה: "מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו - הרי זה זריז ומשובח. כיצד? כגון מי שהיה זולל, ואסר עליו הבשר שנה או שתים, או מי שהיה שוגה ביין, ואסר היין על עצמו זמן מרובה, או אסר השכרות לעולם, וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון, ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו, וכן מי שהיה מתגאה ביופיו, ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים אלו, כולן דרך עבודה לשם הם, ובנדרים אלו וכיוצא בהן אמרו חכמים: 'נדרים סייג לפרישות'.

ואף על פי שהן עבודה (לשם) לא ירבה אדם בנדרי איסור, ולא ירגיל עצמו בהם, אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהן בלא נדר.

אמרו חכמים: 'כל הנודר כאילו בנה במה'. ואם עבר ונדר מצוה להשאל על נדרו, כדי שלא יהא מכשול לפניו. במה דברים אמורים? בנדרי איסר, אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן. ולא ישאל עליהן אלא מדוחק שנאמר: 'נדרי לד' אשלם'".

אם כן באופן כללי ראוי שלא לנדור, אלא רק במקרים שהוא חיב.

ב. המניעים השונים לנדר

ה"כלי יקר" (בפסוק ג) פירט את המניעים השונים לנדרים, ומדוע אמרו חכמים: "כל הנודר כאילו בנה במה", ודייק מהפסוקים אלו נדרים הם חיוביים ואלו שליליים:

"איש כי ידור נדר לד' - שני מיני נדרים הם. כי הנודר בכעסו לאסור על עצמו איזה דבר - נדר זה אינו לד'. ודוקא 'איש כי ידור', כשהוא איש - מיושב בדעתו - קרינן ביה: 'האדם בשבועה' (שבועות כו ע"א), והוא הנודר לד'. אבל הנודר בכעסו, מאחר ש'כעס בחיק כסילים ינוח' (קהלת ז, ט), אם כן אינו איש, ונמשל כבהמה.

וחז"ל (נדרים כב ע"א) סיפרו בגנות הנודר, ואמרו שהנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה. וכדמות ראיה לדבריהם כי רש"י פירש: נאמר כאן: 'זה הדבר', ונאמר בשחוטי חוץ: 'זה הדבר' וכו'. ואומר אני: דון מינה ומינה: מה להלן במה, אף כאן במה. כי שחוטי חוץ היינו המקריב בבמה, אף 'זה הדבר' הנאמר כאן בנודר, מדבר במקריב בבמה, כי הנודר דומה כאילו בנה במה. וטעמו של דבר הוא שירדה התורה לסוף דעת הנודר, כי הוא אוסר על עצמו מה שכל העולם נוהגין בו היתר, מסתמא רום לבבו השיאו, שמכל העדה יבדל, והוציא את עצמו מן הכלל. ובדרך זה מצינו בלשון חז"ל (חגיגה כב ע"א) שלא יהא כל אחד הולך ובונה במה לעצמו. כי כל זה דרך גאה וגאון, כמו שאמרו חז"ל (סוטה ד ע"ב): 'כל מי שיש בו גסות הרוח כאילו בנה במה, שנאמר: 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא', אל תקרי בַמֶה אלא בָמָה' (ישעיה ב, כב). מה ענין הגס רוח אל הבונה במה? אלא ודאי שמצד גסות רוחו הוא בונה במה לעצמו כאמור.

 וכן במה לשון גבוה, ואותו דרך גאה וגאון המצוי בבונה במה, מצוי גם בנודר, כי מסתמא כוונתו כדי שיהיה מוחזק בחסיד ופרוש.

אך יש מקום לומר נודר בכעסו יוכיח, כי מסתמא בכעסו לא נתכוון לשם יוהרא, וצריך אתה לחלק בין נודר מתוך יישוב הדעת, ובין הנודר בכעסו. ובמה תדע איפוא אם זה הנודר דומה לבונה במה, או לא. כי אם נדר בכעסו, ודאי אינו דומה לבונה במה. על זה אמרו: 'והמקיימו כאילו הקריב עליה'. נתן סימן מובהק על זה כי כל מה שהאדם עושה מתוך כעס, מסתמא כשוך חמתו הוא בא לידי חרטה ואינו מקיימו, אלא הולך אל החכם שיתיר לו. על כן אמר אם הוא נודר ואינו מקיימו, אלא נשאל על נדרו, ודאי בכעסו נדר ומתחרט, ואז אינו דומה כאילו בנה במה. וכמו שאמרו חז"ל: 'אשר נשבעתי באפי וגו' - באפי נשבעתי וחזרתי, כשוך האף והחימה' (חגיגה י ע"א). אבל המקיימו ואינו בא לידי חרטה ואינו נשאל עליו, סופו מוכיח שמתוך יישוב הדעת נדר. וחשדה אותו התורה שרום לבבו הביאו לידי מדה זו שלקח את עצמו לצד אחר, על כן הוא דומה כאילו הקריב עליה, כי הקיום הוא גמר דעתו, כמו שהקרבה תכלית בנין הבמה.

וזהו שמסיק שם (בנדרים): אמר שמואל: כל הנודר נקרא רשע. מאי קרא? שנאמר: 'כי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא' (דברים כג, כג), וילפינן 'חדלה' 'חדלה'. כתיב: 'וכי תחדל', וכתיב התם: 'שם רשעים חדלו רוגז' (איוב ג טז). ונראה לומר דון מינה ומינה: מה להלן בחדלת הרוגז משתעי, אף כאן בחדלת הרוגז. כי אינו נקרא רשע, כי אם באופן זה שכבר חדל רוגזו, ואף על פי כן הוא עומד בנדרו ואינו נשאל עליו, אגלאי מילתא למפרע שלא מתוך כעס נדר, כי כבר נשתהא כשיעור זמן חדלת הרוגז, ועל זה אמר: 'שם רשעים'. רצה לומר: הוא נקרא רשע כשחדל הרוגז ואינו נשאל עליו, ואם כן ודאי מתוך יישוב הדעת נדר, כדי לבנות במה לעצמו. על כן המקיימו נקרא רשע, כי דרך גאה וגאון לו. ואני מוסיף עוד גזירה שוה לילף חדלה זו מן 'חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב', מה להלן במה אף כאן במה. וזה שאמר כאן: 'איש כי ידור נדר לד'' כשהוא איש בנדרו, ושפוי בדעתו, ומתוך יישוב הדעת נדר, עליו אמר דרך הודעה: 'ככל היוצא מפיו יעשה', כי אין סופו לבוא לידי חרטה. אבל הנודר מתוך כעס - ההוא אמר ולא יעשה, כי סופו להיות נשאל עליו כשוך חמתו. ואומר 'נדר לד' למעט שלא ידור לשם יוהרא לבנות במה לעצמו אלא לשם ד' ידור".

לפי ה"כלי יקר" יכולות להיות שלש סיבות לנדר: מתוך כעס, מתוך גאוה, ולשם שמים.

הנודר מתוך כעס - מן הסתם ינסה להתיר את נדרו ברגע שתתישב דעתו.

הנודר מתוך גאוה - לא ינסה להתיר את נדרו, ועליו אמרו חז"ל: "הנודר כאילו בנה במה, והמקיימו כאילו הקריב עליה".

הנודר לשם שמים - נדרו רצוי.

יהי רצון שלא נכעס ולא נתגאה, ונעשה את כל מעשינו לשם שמים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.