מהי הסיבה להפרשים הגדולים בין המניינים אצל חלק מהשבטים?
הקדמה: סיכום ההפרשים בין המנינים אצל כל אחד מהשבטים
בפרקנו מפורט מנין כל אחד מהשבטים בשנה הארבעים. בדיקת מנין כל שבט בפרקנו לעומת המנין של אותו שבט בפרשת במדבר מלמדת כך:
שבט ראובן פחת באלפיים ושבע מאות ושבעים.
שבט שמעון פחת בשלושים ושבעה אלף ומאה!
שבט גד פחת בחמשת אלפים ומאה חמישים.
שבט יהודה התרבה באלף ותשע מאות.
שבט יששכר התרבה בתשעת אלפים ותשע מאות.
שבט זבולן התרבה בשלושת אלפים ומאה.
שבט מנשה התרבה בעשרים אלף וחמש מאות!
שבט אפרים פחת בשמונת אלפים.
שבט בנימין התרבה בעשרת אלפים ומאתים.
שבט דן התרבה באלף ושבע מאות.
שבט אשר התרבה באחד עשר אלף ותשע מאות.
שבט נפתלי פחת בשמונת אלפים.
האם ניתן למצוא סיבה לשינויים אלו? המפרשים הסבירו חלק מהשינויים הבולטים:
א. הסיבה לחיסרון הגדול בשבט שמעון
1. הסבר רש"י וראב"ע
כתב רש"י (בפסוק י"ג): "לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל כ"ד אלף [שמתו במגפה בדבר בלעם] נפלו משבטו של שמעון".
כעין זה כתב גם הראב"ע בפרשת וזאת הברכה (דברים לג, ו): "ולא הזכיר [משה רבנו בברכותיו לשבטים] שמעון, בעבור בעל פעור, כי העובדים היו שמעונים, ומספרם לעד". והוסיף הראב"ע ראיה: "גם נשיאם נהרג". וכן כתבו רבנו בחיי, הרלב"ג ומפרשים נוספים.
2. שאלות הרמב"ן
שאל על כך הרמב"ן (דברים שם) שלש שאלות :
- "ולפי דעתי אין מספרם ראיה, בעבור כי עדיין יחסרו שלושה עשר אלף ויותר, מלבד המתים במגפה"! כלומר: במנין הזה חסרו משבט שמעון שלושים ושבעה אלף ומאה, ובמגפה מתו עשרים וארבעה אלף.
- עוד כתב הרמב"ן: "וגם משאר השבטים יחסרו קצת, כי בני גד חסרו חמשת אלפים, ובני אפרים שמונת אלפים"!
- "ועוד כי הכתוב שאומר: 'ויצמד ישראל לבעל פעור' (במדבר כה, ג), ואמר: 'קח את כל ראשי העם' (שם, ד) - נראה שהיו בהם מכל השבטים, וכל דייניהם ישפוטו בם. וכן אמר: 'ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי' (שם, יא)"!
ואל תשיב עלי מדבר עכן שאמר: 'חטא ישראל' (יהושע ז, יא) [והחוטא היה רק אחד].
כי שם לא נתגלה החטא [בשלב ההוא], ויזכירם סתם.
וכן המוכה [זמרי בן סלוא, נשיא בית אב לשמעוני] איננו ראיה [שכל כ"ד אלף שמתו במגפה בדבר בלעם נפלו משבטו של שמעון], כי היה נשיא בית אב בהם, לא נשיא השבט. והנועדים על ד' בעדת קרח גדולים ונכבדים ממנו, שהיו נשיאי עדה, ולא הלכו כל שבטיהם אחריהם. והמזמור הזכיר דתן ואבירם וענינם בשמם: 'תפתח ארץ ותבלע דתן, ותכס על עדת אבירם' (תהלים קו, יז), ו[לעומת זאת] הזכיר 'ויצמדו לבעל פעור' (שם, כח) עם 'וימאסו בארץ חמדה' (שם, כד) לכלל העם.
וחלילה שימנע משה מלברך את שמעון, ולא ימחה שבט מישראל, שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור, כמו שאמר: 'כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ד' אלקיך מקרבך' (דברים ד, ג). ואלה הנשארים כולם כתיב בהם: 'ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כולכם היום' (שם, ד), ולמה לא יברכם. והנה כולם עשו את העגל וחטאו במרגלים, ונתכפר להם וברכם!
וראיתי במדרש רבה (במדבר רבה כא, ט): 'ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם', ומנה משפחה אחת לשמעון, וחמשה מבני בנימין! והנה לדעתם בנימין חטא יותר משמעון באותו החטא, והוא בכלל הברכה"!
3. תשובות הרלב"ג וה"לקח טוב"
על שאלת הרמב"ן הראשונה - "אין מספרם ראיה, בעבור כי עדיין יחסרו שלשה עשר אלף ויותר, מלבד המתים במגפה" - כתב הרלב"ג (בפסוק י"ד): "והנה הגיע מהתועלת בזה המספר להודיע שיותר חסר שבטו של שמעון מכל שאר השבטים שחסר מספרן [ביחד]! וזה כי שבט שמעון חסר ל"ז אלף ומאה, ושאר השבטים שחסר מספרן, והם ראובן וגד ואפרים ונפתלי, לא חסר מהם [ביחד] כי אם כ"ג אלף ותשע מאות [ועשרים]! וזה הורה שרוב התלונות אשר היו במדבר, היו מהאנשים אשר משבטו של שמעון". כלומר: לא רק בשטים נפלו משמעון יותר מאשר מכל השבטים, אלא גם בשאר התלונות שבמדבר שבהם נפלו מבני ישראל, נפלו משמעון יותר מאשר משאר השבטים!
על שאלות הרמב"ן השניה והשלישית - "וגם משאר השבטים יחסרו קצת... ועוד כי הכתוב שאומר: 'ויצמד ישראל לבעל פעור' (במדבר כה, ג), ואמר: 'קח את כל ראשי העם' (שם, ד), נראה שהיו בהם מכל השבטים" - כתב ה"לקח טוב" (בפסוק יד): "חסרו משמעון שבעה ושלושים אלף ומאה, לפי שנפלו במעשה זמרי. ואף על פי שמכל ישראל נפלו - משמעון יותר נפלו". אמנם ה"לקח טוב" שונה במעט מרש"י ומהראב"ע בכך שכתב שלא כל כ"ד האלפים שנפלו בעוון פעור היו משבט שמעון, אלא רק רובם. וכעין זה כתוב במדרש המובא ב"תורה שלמה" (אות לב), שמשמעון נפלו כ"ב אלף, ומשאר השבטים נפלו ב' אלפים.
ב. הסיבה לתוספת הגדולה בשבט מנשה
לגבי התוספת הגדולה בשבט מנשה כתב ה"לקח טוב" (בפסוק לד): "אלה משפחת מנשה ופקדיהם שנים וחמשים אלף ושבע מאות - ובמדבר סיני היו לבני מנשה בן יוסף שנים ושלושים אלף ומאתים. עדפו בני מנשה עשרים אלף וחמש מאות! כי מצאנו בנות צלפחד ממשפחותם היו, והיו צדקניות, ואם הבנות כן, כל שכן הזכרים".
ג. הסיבה לחיסרון הכללי בדגל מחנה ראובן
כאשר מתבוננים רואים שכל שבטי דגל מחנה ראובן פחתו בפרשתנו לעומת המנין בפרשת במדבר. לעומתם כל שבטי דגל מחנה יהודה התרבו!
בדגל מחנה אפרים ובדגל מחנה דן חלק התרבו וחלק פחתו.
כתב על כך רבנו מיוחס (בפסוק נ): "למדנו שדגל ראובן חסר מכולן, ודגל אפרים חסר משבט אפרים בלבד, ומדגל דן חסר נפתלי, ודגל יהודה כולן יתרים, להודיעך אי זה שבט שחטא".
רבנו מיוחס לא התיחס לחטא מסוים, אך לגבי שבט שמעון כבר הובאו דברי רש"י והמפרשים שכל המתים בעוון פעור, או לפחות רובם, היו משבט שמעון. כמו כן הסביר רש"י בפרשת במדבר (ג, כט) ובפרשת קרח (טז, א) שרובה של עדת קרח היה משבט ראובן. על פי זה נראה להסביר שגם בתלונה השניה, שבה התלוננו בני ישראל על משה ואהרן: "אתם המתם את עם ד'" (יז, ו), ובה נהרגו ארבעה עשר אלף ושבע מאות איש, היו רבים משבט ראובן, ואולי גם משבט גד שהיה צמוד לראובן.
ד. הסיבה לתוספת הכללית בדגל מחנה יהודה
על התוספת בכל שבטי דגל מחנה יהודה נראה לענות על פי מה שכתב רש"י בפרשת במדבר (ג, לח): "משה ואהרן ובניו - וסמוכין להם דגל מחנה יהודה, והחונים עליו יששכר וזבולן, טוב לצדיק טוב לשכנו, לפי שהיו שכניו של משה שהיה עוסק בתורה נעשו גדולים בתורה, שנאמר: 'יהודה מחוקקי' (תהלים ס, ט), 'ומבני יששכר יודעי בינה וגו', מאתים ראשי סנהדראות' (דה"י א יב, לג), 'ומזבולן מושכים בשבט סופר' (שופטים ה, יד)". וכבר הובאו דברי ה"לקח טוב" (בפסוק לד): "עדפו בני מנשה עשרים אלף וחמש מאות. כי מצאנו בנות צלפחד ממשפחותם היו, והיו צדקניות, ואם הבנות כן, כל שכן הזכרים". אם כן ניתן לומר שכשם שבני מנשה שהיו צדיקים התרבו, כך גם השבטים יהודה, יששכר וזבולן שהיו צדיקים התרבו.
נמצאנו למדים שגם ברשימה מספרית, שלכאורה אין מה להעמיק בה, יש ללמוד ממנה לימודים אמוניים גדולים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
