הקדמה
פרקים כח-כט עוסקים בקרבן התמיד ובקרבנות המוספים.
כאשר מתבוננים בקרבנות המוספים רואים שיש בהם ארבע מערכות:
- מוסף של שבת: שני כבשים.
- מוסף ראש חדש, מוסף חג המצות ומוסף חג השבועות: שני פרים, איל אחד ושבעה כבשים.
- מוסף ראש השנה, מוסף יום הכפורים ומוסף שמיני עצרת: פר אחד, איל אחד ושבעה כבשים.
- מוסף חג הסוכות: שלושה עשר פרים ביום הראשון, שיורדים עד שבעה פרים ביום השביעי, שני אילים וארבעה עשר כבשים.
כל הקרבנות הללו הן עולות. בנוסף לכך יש עוד שעיר חטאת בכל המוספים מלבד בשבת.
חז"ל והמפרשים הסבירו את הסיבה לחלק מהקרבנות, ומאמר קצר זה יעסוק רק בהסבר המוסף של שבת.
מוסף של שבת
בפרשת מוסף של שבת יש שני פסוקים בלבד, וכך נאמר בהם:
ט. "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימִם, ושני עשרֹנים סלת מנחה בלולה בשמן ונסכו.
י. עֹלת שבת בשבתו על עֹלת התמיד ונסכה".
כאשר משוים את המוסף של השבת לשאר המוספים רואים שיש בו מספר שינויים:
- יש בו רק שני כבשים, בניגוד לכל המוספים שיש בהם לכל הפחות שבעה כבשים ופר ואיל.
- אין בו שעיר חטאת.
- לא נאמרה בו לא לשון הקרבה ולא לשון עשייה, לשונות שנאמרו בכל שאר המוספים.
מה הסיבה לשינויים אלו?
1. מדוע קרבן שבת מועט מכל הקרבנות?
שאל הרא"ש: "וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים - יש תימא: מפני מה קרבן שבת מועט מכל הקרבנות? והלא שבת חביבה עליו יותר מכל המועדים"!
בצורה ציורית יותר כתבו "דעת זקנים מבעלי התוספות": "וביום השבת - איתא בשוחר טוב: לכל המוספים לא תמצא מוסף מועט כשבת. ועל דבר זה קראה שבת תגר לפני הקדוש ברוך הוא".
ענה הרא"ש: "ויש לומר דרצה הקדוש ברוך הוא שלא להטריח את בניו להקריב אלא שנים. לפי שכל מעשה שבת ועונשיה ואזהרותיה ותענוגיה כפולים הם: 'שבת שבתון', 'מחלליה מות יומת', 'זכור ושמור', 'לחם משנה', 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד', לפיכך הקרבן שנים".
כעין זה כתבו גם "דעת זקנים מבעלי התוספות": "אמר לה הקדוש ברוך הוא: הנה שזהו קרבן מוסף הראוי לך, לפי שכל מעשיך כפולים: שיר כפול, שנאמר: 'מזמור שיר ליום השבת', עונג כפול, שנאמר: 'וקראת לשבת עונג ולקדוש ד' מכובד'. עונשו כפול, שנאמר: 'מחלליה מות יומת', לחם כפול - לחם משנה. לפיכך ראוי קרבן שלך להיות כפול. וזהו שאנו אומרים במוסף של שבת: 'להקריב בה קרבן מוסף שבת כראוי', מה שלא נאמר בכל המוספין".
הוסיפו ה"דעת זקנים מבעלי התוספות":
"משל למלך שאמר לעבדיו: הכינו סעודה לבני. הכינו להם שני מיני מאכלים.
לאחר שסעדו צוה המלך להכין לו סעודתו. אמרו לו עבדיו: מה נכין לך?
אמר להם: ולבני מה הכינותם? אמרו לו: כך וכך. אמר להם: ולי כמו כן. אל תכינו יותר מבני.
כך הקדוש ברוך הוא נתן לבני ישראל לחם משנה ביום השבת, לפיכך צוה להקריב גם כן לחם משנה. וזהו 'וביום השבת שני כבשים'".
לפי הסבר זה מוסף השבת בא לבטא את הקשר המיוחד שבין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.
הסבר שונה קצת כתב החזקוני: "שני כבשים - לא הטריח הקדוש ברוך הוא במוסף של שבת יותר מדאי, אלא המוסף שוה לתמיד".
מדוע המוסף של שבת שוה לתמיד?
אפשר לומר שד' רצה למעט בהקרבה של שבת, כפי שיבואר בסמוך, אלא שלא היה מכובד שהמוסף של שבת יהיה פחות מקרבן התמיד.
2. מדוע אין בשבת שעיר חטאת?
כתב החזקוני: "ולא נאמר בה חטאת כמו בשאר מוספין, מפני כבוד השבת, שאין לשחוט בשבת דבר הנאכל לשום אדם, אלא כל הקרבתו לגבוה... ואף על גב דמוספי חטאת קרבין בה, כגון בשבת דראש חדש, ושבת דיום טוב, מכל מקום במוסף שבת דעלמא עבד רחמנא היכרא".
3. מדוע לא נאמרה בשבת לא לשון הקרבה ולא לשון עשייה?
כתב החזקוני: "וביום השבת - בכל הקרבנות כתיב ביה הקרבה, או עשיה, ובשבת הואיל ונאסרה בה מלאכה, מפני כבודה לא נאמר בקרבנותיה הקרבה ועשיה, כאילו אין מלאכה נעשית בהם".
נמצאנו למדים שכל שלושת הדברים המיוחדים שיש במוסף השבת - מיעוט הקרבן, אי הקרבת החטאת ואי הכתיבה של לשון הקרבה או עשייה - כולם הם למעלתה של השבת!
עוד למדנו שגם לפרשה שעוסקת במספר בעלי חיים שאותם צריך להקריב מצאו רבותינו טעמים מתוקים!
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
