נאמר בפרקנו (ט, א-ב): "וידבר ד' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחדש הראשון לאמר: ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו".

כתב רש"י: "בחדש הראשון - פרשה שבראש הספר לא נאמרה עד אייר! למדת שאין סדר מוקדם ומאוחר בתורה. ולמה לא פתח בזו? מפני שהיא גנותן של ישראל, שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא הקריבו אלא פסח זה בלבד".

יש לעיין בדברי רש"י אלו בשלש נקודות:

א. אף על פי שאין מוקדם ומאוחר בתורה, יש לשאול מדוע הסדר שונה

יש לשאול: מדוע רש"י לא הסתפק במה שכתב: "אין מוקדם ומאוחר בתורה", אלא המשיך ושאל: "ולמה לא פתח בזו"?

כיון שהכלל "אין מוקדם ומאוחר בתורה" רק מסביר שיכול להיות שפרשה שכתובה מאוחר, זמנה היה מוקדם, אבל אין הוא מסביר מדוע הפרשה נכתבה שלא במקומה. לכן שאל רש"י: "ולמה לא פתח בזו?", ותירץ שהדבר נעשה שם על מנת להסתיר את גנותם של ישראל.

ב. כיצד נלמדת מכאן גנותן של ישראל?

יש לשאול: היכן בפסוקים אלו כתובה גנות? אדרבא, בפסוקים אלו כתוב שבחם של ישראל, שהיו בהם אנשים שהיו טמאים ואף על פי כן רצו להקריב את הפסח במועדו!

לא רק זאת, אלא שבזכות בקשה זו קיבלו את מצות פסח שני! כמו שכתב רש"י בפסוק ז': "ראויה היתה פרשה זו להאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידן, שמגלגלין זכות על ידי זכאי"!

אלא שמתוך שהתורה האריכה לתאר שבני ישראל הקריבו את הפסח במדבר סיני בשנה השנית, יכול הלומד המעיין היטב להבין שרק כאן הקריבו בני ישראל את הפסח.

כך כתב הרמב"ן: "בספרי (בהעלתך סז) אמרו: 'ויעשו את הפסח בראשון' וגו', בגנות ישראל הכתוב מדבר, שלא עשו אלא פסח זה בלבד, וכן הוא אומר: 'הזבחים ומנחה הגשתם לי במדבר ארבעים שנה' (עמוס ה, כה). דרשו כן מן הכתוב הזה שאמר: 'ויעשו את הפסח בראשון, בארבעה עשר יום לחדש בין הערבים, במדבר סיני' (פסוק ה), כי המקרא מיותר, ודי במה שיאמר: 'ויעשו את הפסח ככל אשר צוה ד' את משה', אבל הזכיר היום והמדבר לרמוז שלא עשו אותו במדבר, רק ביום הזה, והוא גנותן".

ג. התורה לא פותחת ספר בגנותן של ישראל

מדברי רש"י אנחנו למדים שהתורה נזהרת שלא לפתוח ספר בגנותם של ישראל.

בפרק הקודם למדנו שבפרשתנו הגנות אינה מפורשת, שהרי לא מפורש שבני ישראל לא הקריבו אלא פסח זה בלבד, אלא אדרבה, כתוב שבני ישראל כן עשו את הפסח, ואפילו האנשים שהיו טמאים ולא יכלו לעשות את הפסח, באו אל משה ואמרו לו שהם רוצים לעשותו. אף על פי כן, כיון שרמוזה הגנות שרק באותה שנה עשו בני ישראל את הפסח ולא בשאר השנים שהיו במדבר, לא פתח החומש בפרשה זו. על אחת כמה וכמה שהתורה לא תפתח ספר בגנות מפורשת!

על פי זה ניתן להבין מדוע לא כתבה התורה בתחילת חומש שמות שבני ישראל במצרים עבדו עבודה זרה, כמו שמפורש בספר יחזקאל (פ"כ) - כדי שלא לפתוח ספר בגנותם של ישראל.

כעין זה הסבירו המפרשים גם את האמור בראש חומש דברים. בפסוק הראשון בספר דברים נאמר: "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן, במדבר בערבה, מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרֹת ודי זהב". כתב שם רש"י: "לפי שהן דברי תוכחות, ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן, לפיכך סתם את הדברים והזכירם ברמז, מפני כבודן של ישראל.

במדבר - לא במדבר היו, אלא בערבות מואב, ומהו 'במדבר'? אלא בשביל מה שהכעיסוהו במדבר, שאמרו: 'מי יתן מותנו' וגו' (שמות טז, ג).

בערבה - בשביל הערבה, שחטאו בבעל פעור, בשטים, בערבות מואב (במדבר כה).

מול סוף - על מה שהמרו בים סוף בבואם לים סוף, שאמרו: 'המבלי אין קברים במצרים' (שמות יד, יא), וכן בנסעם מתוך הים, שנאמר: 'וימרו על ים בים סוף' (תהלים קו, ז), כדאיתא בערכין (טו ע"א).

בין פארן ובין תפל ולבן - אמר רבי יוחנן: חזרנו על כל המקרא, ולא מצינו מקום ששמו 'תופל' ו'לבן'! אלא הוכיחן על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן, שאמרו: 'ונפשנו קצה בלחם הקלוקל' (במדבר כא, ה),  ועל מה שעשו במדבר פארן על ידי המרגלים.

וחצרות - במחלוקתו של קרח (במדבר טז). דבר אחר: אמר להם, היה לכם ללמוד ממה שעשיתי למרים בחצרות בשביל לשון הרע, ואתם נדברתם במקום.

ודי זהב - הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם, שנאמר: 'וכסף הרביתי לה, וזהב עשו לבעל' (הושע ב, י)".

שאל על כך המהר"ל ב"גור אריה" (בד"ה "ומנה"): "אף על גב דמעשה העגל ומעשה מרגלים כתוב לקמן באורך בפירוש (א, כו-לט; ט, יא-כט), ולא הזכיר אותן ברמז מפני כבודן של ישראל"!

וענה: "כאן, לפי שהוא ראש הספר, אין להתחיל בחטא ישראל... וכהאי גוונא כתב רש"י אצל 'ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו' בפרשת בהעלתך (ט, א), שאין הכתוב מתחיל בגנותם של ישראל בראש הספר".

עוד כתב המהר"ל שם (בד"ה "בערבה"): "קצת קשה: למה שינה סדר החטאים שלהם, שאין מספר אותן כסדר? ויש לתרץ שאינו מונה אותם כסדר, כדי להעלים התוכחה, שהרי אילו היה מספר החטא כסדר היה יותר מפורסם ונגלה, והכתוב ביקש להסתיר ולא לפרסם".

על פי יסוד זה הסבירו המפרשים עוד מקומות רבים בתנ"ך, ואין כאן המקום להאריך (ועיין בספרי "הדר התורה" שמות במאמרים "מדוע נשתעבדו בני ישראל במצרים לשיטת הרד"ק והספורנו", ו"ברית המילה - הכנה ליציאת מצרים").

יש לציין שהסתרת גנותם של ישראל נובעת מתוך חיבתו של הקב"ה לעם ישראל, שכן דרך האוהב לחוס על כבוד אהובו ולהסתיר את גנותו, כמו שנאמר: "על כל פשעים תכסה אהבה" (משלי י, יב), וכיון שהקב"ה אוהב את ישראל לפיכך הוא חס על כבודם ומסתיר את גנותם.

יהי רצון שנדבק במידתו של הקב"ה ותמיד נעסוק בכבודם של ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.