הקדמה: הקושי בפסוק נ"ג

בפרשת השבוע (פרק לג) נאמר:

נ. וידבר ד' אל משה בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר:

נא. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם: כי אתם עֹברים את הירדן אל ארץ כנען.

נב. והורשתם את כל יֹשבי הארץ מפניכם, ואבדתם את כל משכיֹתם, ואת כל צלמי מסכֹתם תאבדו, ואת כל במותם תשמידו.

נג. והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אֹתה.

נד. והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחֹתיכם, לרב תרבו את נחלתו, ולמעט תמעיט את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, למטות אבֹתיכם תתנחלו.

נה. ואם לא תורישו את יֹשבי הארץ מפניכם, והיה אשר תותירו מהם לשִכים בעיניכם ולצנינִם בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יֹשבים בה.

נו. והיה כאשר דִמיתי לעשות להם אעשה לכם.

בפסוק נ"ב נאמר: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם", ובפסוק נ"ג נאמר: "והורשתם את הארץ". מה פירוש המלה "והורשתם" בכל אחד מהפסוקים?

בפסוק נ"ב ודאי הכוונה לגירוש, כמו שכתב רש"י שם : "והורשתם – וגרשתם", שכן נאמר שם: "והורשתם את כל ישבי הארץ מפניכם", וכן תרגמו אונקלוס ויונתן בן עוזיאל: "ותתרכון ית כל יתבי ארעא מן קדמיכון". אך מה הכוונה בפסוק נ"ג?

לכאורה אי אפשר לפרש שהכוונה לגירוש כמו בפסוק הקודם, שהרי לא שייך לגרש את הארץ! ואם נאמר שהכוונה ליושבי הארץ, אם כן מדוע לא כתוב בפירוש: "והורשתם את כל ישבי הארץ", כשם שכתוב בפסוק נ"ב? ועוד, לפי זה מה התחדש במלים אלו לעומת הפסוק הקודם?

א. הסבר אונקלוס ורבנו מיוחס

כתב אונקלוס (בפסוק נ"ג): "ותתרכון ית יתבי ארעא ותיתבון בה". אונקלוס תרגם גם כאן לשון גירושין, ומשום שלא שייך לגרש את הארץ, הוסיף את המילה "יתבי", כלומר: "וגרשתם את יושבי הארץ".

כעין זה כתב גם רבנו מיוחס: "את הארץ – כמו: 'את יושבי הארץ', ומקרא קצר".

לפי דבריהם ניתן ליישב את השאלה הראשונה מדוע לא כתוב בפירוש: "והורשתם את כל ישבי הארץ", ולומר שכן דרך התורה במקומות רבים, אך השאלה השניה מה התחדש במלים אלו לעומת הפסוק הקודם קשה.

ב. הסבר רש"י ורבנו בחיי

רש"י גם כן הלך בכיוונו של אונקלוס, אך הוסיף על דבריו, ושינה קצת מהם: "והורשתם אותה מיושביה, ואז: 'וישבתם בה' - תוכלו להתקיים בה. ואם לאו - לא תוכלו להתקיים בה".

רש"י, בדומה לאונקלוס, הוסיף את המלה "מיושביה", והסביר שזהו תנאי לנאמר בהמשך הפסוק: "וישבתם בה".

לפי פירושו אמנם חוזרת התורה בתחילת פסוק נ"ג על הנאמר בתחילת הפסוק הקודם, אך יש הבדל בין שני הפסוקים: בפסוק הקודם נאמר ציווי, ואילו בפסוק זה לא נאמר ציווי, אלא זרוז והסבר שכדאי לעם ישראל לבצע את הציווי שבפסוק הקודם, כי רק הוא יאפשר את ישיבתנו בארץ ישראל.

עוד יש לשים לב שרש"י שינה קצת מאונקלוס ורבנו מיוחס, ולא כתב: "את הארץ – כמו: 'את יושבי הארץ', ומקרא קצר", אלא פירש שגירוש הארץ מתיחס לגירוש הארץ מיושביה.

כן כתב גם רבנו בחיי: "והורשתם את הארץ – כלומר: מיושביה, ואחר כך וישבתם בה, שאם לא כן לא תוכלו להתקיים בה". לפי זה נראה שאין צריך לפרש שזהו מקרא קצר, אלא זוהי משמעות המשפט.

ג. מדוע פירשו אונקלוס ורש"י כפי שפירשו

יש לשאול: מדוע פירשו אונקלוס ורש"י כפי שפירשו, ומתוך כך נאלצו להוסיף מלה, או בפירוש או במשמעות, ולא פירשו שהכוונה לכיבוש הארץ עצמה, ואז לא היה צריך להוסיף שום מילה?

על שאלה זו ענה רש"י עצמו בפרשת שלח (במדבר יד, כד): "יורשנה - כתרגומו: 'יתרכינה' (כלומר: 'יגרשנה', כמו שכתב רש"י בפסוק נ"ב אצלנו), יורישו את הענקים ואת העם אשר בה. ואין לתרגמו 'יירתינה' אלא במקום 'יירשנה'". אם כן רש"י כתב שהמלה "והורשתם" בבנין הפעיל משמעותה גירוש, אף על פי שהפסוק מתיחס לארץ, ולא ליושבי הארץ, כמו שכתוב שם: "ועבדי כלב, עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי, והביאֹתיו אל הארץ אשר בא שמה, וזרעו יורשנה"! ורק כאשר כתוב: "יירשנה", או: "וירשתה", או: "וירשתם" בבנין קל, אז המשמעות היא כיבוש.

כעין זה כתב רש"י גם במקומות נוספים (שמות לד, כד; במדבר יד, יב, ועוד).

ד. הכרחיות הישיבה בארץ ישראל לשיטת רש"י

יש לציין שהגם שלפי רש"י במלים אלו לא כתובה מצוה, אלא התכלית, רש"י מודה שתכליתה של מצוות גירוש האויבים מהארץ היא ישיבתנו בארץ ישראל!

גם במקומות נוספים כתב רש"י על הכרחיות הישיבה בארץ ישראל:

1. בפרשת המילה נאמר: "והקמֹתי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדֹרֹתם לברית עולם, להיות לך לאלקים ולזרעך אחריך. ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגֻריך, את כל ארץ כנען לאחֻזת עולם, והייתי להם לאלקים" (בראשית יז, ז-ח). וכתב שם רש"י: "לאחזת עולם – ושם אהיה לכם לאלקים, אבל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק".
2. בפרשת בהר נאמר: "אני ד' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, לתת לכם את ארץ כנען, להיות לכם לאלקים" (ויקרא כה, לח). ופירש רש"י: "להיות לכם לאלקים - שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד ע"ז".

עוד יש לציין שרש"י ראה חשיבות עליונה בהסבר שייכותה של ארץ ישראל לעם ישראל, עד שבחר לפתוח את פירושו לתורה בדבריו המפורסמים: "אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החדש הזה לכם' (שמות יב, ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גוים' (תהלים קיא, ו), שאם יאמרו אומות העולם לישראל: 'לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים', הם אומרים להם: 'כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו'". ועיין בהרחבה במאמרי "מה טעם פתח בבראשית?" בספרי "הדר התורה" בפרשת בראשית.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.