הקדמה

נאמר בפרקנו:

א. "ויהי העם כמתאֹננים רע באזני ד', וישמע ד' ויחר אפו, ותבער בם אש ד', ותאכל בקצה המחנה.

ב. ויצעק העם אל משה, ויתפלל משה אל ד', ותשקע האש.

ג. ויקרא שם המקום ההוא תבערה, כי בערה בם אש ד'".

התורה אומרת: "ויהי העם כמתאֹננים רע באזני ד'", אבל היא לא הסבירה מה בדיוק היה חטא. וכבר כתב המלבי"ם: "הנה חטא המתאוננים לא פורש".

בהסבר החטא נאמרו מספר שיטות בחז"ל ובמפרשים, ומאמר קצר זה יעסוק רק בשיטת רש"י ובשיטת הרמב"ן, וירחיב את דבריהם לאור מה שהם כתבו במקומות נוספים.

א. הסבר רש"י

כתב רש"י: "כמתאֹננים - אין 'מתאוננים' אלא לשון עלילה. מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום. וכן הוא אומר בשמשון: 'כי תואנה הוא מבקש' (שופטים יד, ד).

רע באזני ד' - תואנה שהיא רעה באזני ד', שמתכוונים שתבא באזניו ויקניט.

אמרו: אוי לנו, כמה לָבַטְנוּ [כלומר: טרחנו] בדרך הזה שלושה ימים, שלא נחנו מעינוי הדרך.

ויחר אפו - אני הייתי מתכוון לטובתכם, שתכנסו לארץ מיד".

יש לעיין בדברי רש"י: מתחילת דבריו נראה כאילו החטא היה שהם רצו לפרוש מהמקום, ורק חיפשו עלילה. אבל מהמשך דבריו נראה שהחטא היה שהם התלוננו כמה קשה הדרך.

כתב על כך ה"באר יצחק": "לא נזכר בכתוב כלל מה הוא התואנה הזאת, לפי שהוא דבר הלמד מענינו, שלמעלה אמר: 'ויסעו מהר ד' דרך שלֹשת ימים' (י, לג), ומובן אם כן שהתרעמו על לכתם במדבר".

כלומר: תחילה הסביר רש"י שהם חיפשו עלילה לפרוש מהמקום, ואחר כך הסביר רש"י מה היו הדברים שהם אמרו.

כעין דברי רש"י נאמר גם במדרש אגדה (בובר): "ויהי העם כמתאֹננים - כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי הקדוש ברוך הוא, שאין 'כמתאוננים' אלא לשון עלילה, שנאמר: 'כי תואנה הוא מבקש' (שופטים יד, ד). ומה היו אומרים? רעה עשה לנו המקום, שהטריחנו ללכת שלושת ימים רצופים. והקב"ה לא עשה אלא לטובתם, כדי שיכנסו לארץ מיד, וְאֵלוּ חשבו לרע, לפיכך היה רע באזני ד'".

דברים אלו יש בהם לימוד גדול לדורות: הקב"ה עושה לנו כל הזמן חסדים גדולים, ולפעמים החסדים הללו דורשים מאתנו מאמץ, ויש אנשים שבמקום לראות את גודל החסד, הם מתלוננים על המאמץ שהם צריכים להשקיע, כאילו ח"ו ד' עושה להם רע!

את אותו יסוד כתב רש"י ביחס לתלונות נוספות של בני ישראל.

1. הסבר רש"י לתלונת בני ישראל על המן

בפרשת חֻקַת (פרק כ"א) נאמר:

ד. "ויסעו מֵהֹר ההר דרך ים סוף לִסְבֹב את ארץ אדום, ותקצר נפש העם בדרך.

ה. וידבר העם באלקים ובמשה: למה העליתֻנו ממצרים למות במדבר, כי אין לחם ואין מים, ונפשנו קצה בלחם הקְלֹקֵל.

ו. וַיְשַׁלַח ד' בעם את הנחשים השְׂרָפים וַיְנַשְכוּ את העם, וימת עם רב מישראל".

הסביר רש"י שם: "בלחם הקלוקל - לפי שהמן נבלע באיברים קראוהו: 'קלוקל'. אמרו: עתיד המן הזה שיתפח בְּמֵעֵינוּ, כלום יש ילוד אשה שמכניס ואינו מוציא?!

וינשכו את העם - יבא נחש שלקה על הוצאת דבה, ויפרע ממוציאי דבה. יבא נחש שכל המינין נטעמים לו טעם אחד, ויפרע מכפויי טובה שדבר אחד משתנה להם לכמה טעמים".

ה"חפץ חיים" בספרו "שמירת הלשון" (ח"ב פרשת חקת, ובחלק מהדפוסים כתוב גם: פרק כ"א), הרחיב בהסבר הענין.

שאל ה"חפץ חיים": "בתחילה כתיב: 'וידבר העם באלקים ובמשה', ואחר כך כתיב: 'כי דברנו בד' ובך' - הזכיר שם הויה!".

ענה על כך ה"חפץ חיים": "כי תפשו מעשה נחש, שֶדִבֵּר גם כן על הקדוש ברוך הוא, ואמר שלפיכך לא הרשה אלקים לאכול מעץ הדעת: 'כי יֹדֵעַ אלקים כי ביום אכלכם ממנו, ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים' (בראשית ג, ה), לפיכך מנע הטוב מכם. ואף כאן, מה שנתן להם המן הוא לחם הקלוקל, והוא עתיד להפרע מכם על ידו, וכפירוש רש"י, שיתפח במעיים כאשר לא יהיו זכאים כל כך, כי הוא רוצה להתנהג עמהם במדת הדין [ששם "אלקים" מבטא את מידת הדין, כמו שכתב רש"י בתחילת התורה (בראשית א, א)]. ובאמת לא כן הוא, כי למען רחמיו וחסדיו נתן להם לחם מן השמים, שאין בו שום פסולת, מה שלא נתן הלחם הזה אפילו לאבות הקדושים. וכמו שכתוב: 'וַיַאֲכִלְךָ את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבֹתיך, למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ד' יחיה האדם' (דברים ח, ג). וגם רצה למעט להם טירחה, שהלא ידוע, שענן ד' היה שוכן עמהם, וכתוב בתורה: 'ויד [כלומר: מקום] תהיה לך מחוץ למחנה [ופירש רש"י: חוץ לענן], ויצאת שמה חוץ' (דברים כג, יג). ולפיכך נתן להם לאכול מן, שאין בו שום פסולת, והיה נבלע באיברים, ויהיו תמיד נקיים וטהורים. ועל כן אמרו אחר כך: 'חטאנו כי דברנו בד'' (ז), שהוא מורה על רחמים [ששם ד' מבטא את מידת הרחמים, כמו שכתב רש"י שם (בראשית א, א)], שנתן לנו את המן ברחמיו".

אם כן ד' רצה לחסוך להם את הטירחה לצאת מחוץ למחנה, והם פירשו את הדבר לרעה, כאילו ח"ו ד' רוצה להרוג אותם בתפיחת מעיהם.

2. הסבר רש"י לתלונת בני ישראל בפרשת דברים

בפרשת דברים (פרק א') נאמר:

כז. "ותרגנו באהליכם ותאמרו: בְּשִׂנְאַת ד' אֹתנו הוציאנו מארץ מצרים, לתת אֹתנו ביד האמֹרי להשמידנו.

כח. אנה אנחנו עֹלים, אחינו המסו את לבבנו לאמר: עם גדול ורם ממנו, ערים גדֹלֹת ובצורֹת בשמים, וגם בני ענקים ראינו שם".

כתב רש"י שם: "ותמרו - לשון התרסה, התרסתם כנגד מאמרו.

ותרגנו - לשון הרע, וכן: 'דברי נרגן' (משלי יח, ח), אדם המוציא דבה.

בשנאת ד' אֹתנו - והוא היה אוהב אתכם, אבל אתם שונאים אותו. משל הדיוט אומר: 'מה דבלבך על רחמך, מה דבלביה עלך'.

בשנאת ד' אֹתנו הוציאנו מארץ מצרים - הוצאתו לשנאה היתה. משל למלך בשר ודם, שהיו לו שני בנים, ויש לו שתי שדות. אחת של שקיא [- שיש לה מַעְיָן המשקה אותה], ואחת של בעל [- שאין לה מַעְיָן המשקה אותה, אלא צריכה לגשם]. למי שהוא אוהב - נותן של שקיא, ולמי שהוא שונא - נותן לו של בעל. ארץ מצרים של שקיא היא, שנילוס עולה ומשקה אותה, וארץ כנען של בעל, והוציאנו ממצרים, לתת לנו את ארץ כנען".

ד' רצה להביא אותם למקום הטוב ביותר בכל העולם: ארץ ישראל, והם פירשו את הדבר כאילו ד' לא רוצה לתת להם את ארץ מצרים, שבה הנילוס משקה את השדות.

ב. הסבר הרמב"ן

הסבר אחר כתב הרמב"ן: "ויהי העם כמתאֹננים ...הנכון בעיני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב, ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון, היו מצטערים בעצמם לאמר: מה נעשה, ואיך נחיה במדבר הזה, ומה נאכל, ומה נשתה, ואיך נסבול העמל והענוי, ומתי נצא ממנו, מלשון: 'מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו' (איכה ג, לט), שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו, וכן: 'בן אוני' (בראשית לה, יח) - בן צערי, 'ואנו [מלשון אנינות ("מצודת דוד" שם)] הדייגים ואבלו' (ישעיה יט, ח). וכאשר אמר הכתוב כי היו כואבים ומצטערים כבר הזכיר וְסִפֵּר החטא.

ואמר: 'כמתאוננים', כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים. והיה רע בעיני ד', שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב, מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין, מתאוננים ומתרעמים על ענינם. ולכך אמר בשנייה (פסוק ד): 'וישובו ויבכו גם בני ישראל', כי היה חטאם הראשון להתרעם על חסרון הנאותיהם במדבר, וישובו עוד לעשות כענין ההוא, ולא לקחו מוסר על אש ד' שבערה בם".

לפי הרמב"ן החטא היה שהם הראו את עצמם שהמציאות שבה הם נמצאים כואבת להם, והיתה בכך כפיות טובה, כיון שבאמת היה להם כל טוב, גם גשמי, כמו המן והבאר והעננים, וגם רוחני, שקיבלו את התורה ובנו את המשכן והשכינה שרתה בתוכם.

יש לציין שהרמב"ן באמרו: "שהיה להם ללכת אחריו בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין מתאוננים ומתרעמים על ענינם", רומז לפסוק בפרשת כי תבוא (כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל".

רבינו בחיי שם, בפרשת כי תבוא, כתב: "תחת אשר לא עבדת את ד' אלקיך בשמחה - יאשימנו הכתוב בעבדו ד' יתברך ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במעשה המצוה - מצוה בפני עצמה. מלבד השכר שיש לו על המצוה - יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה. ולכך צריך שיעשה אדם המצוות בשמחה ובכוונה שלמה".

דברים דומים כתב ספר הכוזרי (ג, יא): "...יצוה הבורא מהשמחה במה שחננו, כמו שאמר: 'ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ד' אלקיך'... השבח הולך אחרי השמחה".

כעין דברי הרמב"ן על פסוקנו כתב גם רבנו בחיי בקיצור: "ויהי העם כמתאוננים - מלשון: 'מה יתאונן אדם חי' (איכה ג, לט), כי היו כואבים ומצטערים בהיכנסם עתה במדבר, והתאוננות זה היה רע באזני ד', לפי שלא היו הולכים שמחים, אלא מוכרחים ודואגים".

דברים אלו של הרמב"ן ורבנו בחיי דומים למה שכתב הרמב"ן בפרשת יתרו על הניסיון באופן כללי.

1. הסבר הרמב"ן בפרשת יתרו על הניסיון באופן כללי

בפרשת יתרו נאמר: "ויאמר משה אל העם: אל תִירָאוּ, כי לבעבוּר נַסּוֹת אתכם בא האלקים, ובעבוּר תהיה יראתו על פניכם לבלתי תֶחֱטָאוּ" (שמות כ, יז).

מה פירוש המלים "כי לבעבוּר נַסּוֹת אתכם בא האלקים"?

כתב שם הרמב"ן (אחרי שהביא את ההסברים של רש"י ושל הרמב"ם): "ועל דעתי הוא נסיון ממש. יאמר: הנה רצה האלקים לנסותכם התשמרו מצוותיו, כי הוציא מלבכם כל ספק, ומעתה יראה הישכם אוהבים אותו, ואם תחפצו בו ובמצוותיו. וכן כל לשון 'נסיון' בחינה: 'ללכת באלה כי לא נסיתי' (שמואל א יז, לט) - לא בחנתי נפשי מעולם ללכת בהם.

ויתכן שיהיה הנסיון הזה בטובה, כי האדון פעם ינסה עבדו בעבודה קשה, לדעת אם יסבלנה לאהבתו, ופעם ייטיב עמו, לדעת אם יגמול אותו בטובה אשר עשה עמו, להוסיף לאדוניו עבודה וכבוד. כענין שאמרו חכמים (שמות רבה לא, כ): 'אשרי אדם שעומד בנסיוניו, שאין לך בריה שאין הקדוש ברוך הוא מנסה אותה, העשיר מנסה אותו אם תהיה ידו פתוחה לעניים, העני מנסה אותו אם יוכל לקבל יסורין' וכו'. ולכך אמר הכתוב: היטיב לכם האלקים להראותכם את כבודו, אשר לא עשה כן לכל גוי, לנסותכם אם תגמלו לפניו כטובה אשר עשה עמכם להיות לו לעם נחלה, כענין שאמר: 'הלד' תגמלו זאת' (דברים לב, ו), ואמר: 'רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, על כן אפקוד עליכם את כל עונותיכם' (עמוס ג, ב), כי העמים אינם חייבים לי ככם אשר ידעתי אתכם פנים בפנים".

כלומר: ד' משפיע שפע טוב על אנשים, וגם בטוב הזה יש ניסיון כיצד הם יתיחסו לטוב הגדול שד' משפיע עליהם.

2. הסבר הרש"ר הירש

בהמשך לדברי הרמב"ן הדגיש הרש"ר הירש שבני ישראל היו צריכים לשמוח במעלות הרוחניות שהם קיבלו, על אף הקשיים הגשמיים: "ראינו בפסוקים הקודמים: משה קיבל בשמחה את הנהגת ד', והוא היה מוכן ללכת אחריו במדבר ובישימון מעתה ועד עולם. בהתמסרות גמורה וחסרת פניות ביטל את רצונו לרצון ד', ובכך גילה את הרוח ואת השקפת החיים שהיתה ראויה להיות נחלת העם כולו בכל חלקיו. אך העם היה עדיין רחוק מִשְלֵמוּת רוחנית מוסרית זו: העם - בניגוד אל משה - היה כמתאוננים! הם היו כמתאבלים על עצמם (ראה פירוש בראשית לה, יח), הם ראו את עצמם כאילו מתו כבר, ונהגו, כביכול, אבילות על עצמם. ענן ד' עליהם, ארון ברית ד' לפניהם רק נתנו להם את תחושת הניתוק מכל העולם כולו, מתנאי חייו וגילוייו. והתמורה שקיבלו על כך, הקשר היחיד במינו עם ד', מקדש ד' בקרבם, התפקיד האלוקי שהלכו לקראתו - כל זה לא היה שוה להם, ולא נראה להם תמורה הולמת. הם לא הרגישו שזכו בחיים נעלים יותר, מלאי אושר ושובע שמחות, אלא הם ראו את עצמם כנתונים בארון מתים, והתאבלו על עצמם. העם היה רע: בריחוקו מד' היה מנוגד לאותה רוח ההולמת את ייעודו האלוקי. והוא לא היה רע 'בעיני ד'', אלא רע 'באזני ד'': הם ידעו שד' שומע את קול לבבם, וכיוונו קול זה כלפיו, האשימו אותו שקיפחו בעטיו את הערך ואת המשמעות של חייהם".

ג. השוואת הסבר רש"י והסבר הרמב"ן

יש לציין שדברי רש"י בהסבר המלים "רע באזני ד'", שד' עשה לטובה ובני ישראל פירשו את הדבר לרעה, ודברי הרמב"ן בהסבר המלים "ויהי העם כמתאֹננים", שבני ישראל לא שמחו בכל הטובה שד' נתן להם, דומים מאד: בני ישראל היו צריכים להתבונן במה שד' עשה להם, ולהבין שאת הכל עשה ד' לטובתם, ומתוך כך לשמוח בהם שמחה גדולה, וכמובן לא להתלונן על כך.

יהי רצון שאף פעם לא ניכשל בעצבות ובהתמרמרות על הנהגת ד' ח"ו, מתוך פירוש לא נכון של הדברים, אלא נצליח תמיד לראות את הטוב בכל מה שד' עושה, ולשמוח בו, ולהודות עליו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.