האם יש לשמוח במות המרגלים או להצטער?

נאמר בפרקנו (יד, לז): "וימֻתו האנשים מוצִאי דִבַּת הארץ רעה במגפה לפני ד'".

הטור בהלכות תעניות (אורח חיים סימן תק"פ) כתב: "אלו הימים שמתענין בהם" ובין השאר כתב: "בי"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ במגפה".

שאל על כך ה"בית יוסף": "קשיא לי: למה התקינו להתענות ביום שמתו מוציאי דבת הארץ?! שמחה מיבעיא באותו היום! ד'באבד רשעים רנה' (משלי יא, י)"!

ענה על כך ה"בית יוסף": "ושמא מפני שלא זכו שתתקבל תשובתם מצטערינן, דמסתמא שבו, ולא נתקבלו".

גם ה"משנה ברורה" שם (בסימן תקפ ס"ק ח) הביא בקיצור את קושיית ה"בית יוסף" ואת תירוצו.

נמצאנו למדים שההתיחסות היסודית למות רשעים היא: "באבד רשעים רנה", ורק על המרגלים, שהיו בתחילה צדיקים וראשי ישראל, ונכשלו, וגם אחר כך מסתמא חזרו בתשובה, עליהם מצטערים. אבל ברשעים גמורים, כמו אויבי ישראל שרוצים להרע לישראל, ודאי נאמר "באבד רשעים רנה"!

הב"ח שם הביא את קושית ה"בית יוסף" וכתב על כך: "ומה שתירץ על זה אינו מתקבל.

אבל לפי עניות דעתי האמת הוא שלפי שכל ישראל נענשו על ידם, לפי ששמעו לקולם, ונגזרה עליהם גזירה וצרה גדולה שימותו במדבר, על כן מדרך התשובה קבלו עליהם להתענות ביום זה לדורות, כדי שישימו ללבם העוון הגדול ששמעו לקול הרשעים, ולא יחזרו עוד לעשות כמעשה הרשעים".

עולה מדבריו שגם על מות המרגלים יש לשמוח משום "באבד רשעים רנה", והתענית איננה על מות המרגלים, אלא על צרת ישראל.

דברים דומים כתב גם הנצי"ב בהוספות ל"העמק דבר" (במדבר יד, לז): "כתב בעל הלכות גדולות בהלכות תענית דביום י"ז באלול מתו מוציאי דבת הארץ רעה... ובאותו יום שמתו הודיע משה לישראל כל זה המאמר שנצטוה לומר להם [שכל הדור ימות במדבר, ולא יזכה להיכנס לארץ ישראל (שם, כו-לה)], והיו באבל מאד באותו יום, ומשום הכי נקבע אותו יום בתענית צדיקים, ולא כמו שכתב ה'בית יוסף' סימן תק"פ, עיין שם. אלא משום שמיתתם גרמה אבל לישראל, כמו שכתוב בפסוק ל"ט, משום הכי נזכר יום התענית על מיתת המרגלים".

[ועיין בהרחבה בנושא זה בספרי "הדר התורה" שמות, במאמר "האם מותר לשמוח בנפילת אויבים?"]

יהי רצון שנזכה לתקן את חטא המרגלים, ולהיגאל גאולה שלמה בקרוב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.