היחס בין פרק יט לפרק כ ומבנה הספר בכללו

הקדמה

בפרק כ' פסוקים א-ב נאמר:

"ויבֹאו בני ישראל כל העדה מדבר צִן בחֹדש הראשון, וישב העם בקדש, ותמת שם מרים ותקבר שם.

ולא היה מים לעדה, ויקהלו על משה ועל אהרן".

התורה כותבת שמות מרים היה בחדש הראשון, אבל היא אינה כותבת באיזו שנה.

א. באיזו שנה היה המאורע?

כתב הראב"ע (כ, א): "בחדש הראשון - בשנת הארבעים".

כעין זה כתב רש"י (כ, ב): "ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים".

היכן נרמז הדבר שמות מרים היה בשנה הארבעים?

כתב רש"י (כ, א): "כל העדה - עדה השלמה, שכבר מתו מתי מדבר, ואלו פרשו לחיים".

כעין זה כתב הראב"ע (כ, א): "וטעם ויבאו בני ישראל כל העדה - בעבור שמתו דור המדבר, ועתה באו הבאים אל ארץ כנען".

אם כן מות מרים היה בתחילת השנה הארבעים, אחרי שכל דור המדבר מת.

לפי זה התורה דילגה על שלושים ושמונה שנה!

כך כתב הראב"ע שם: "והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה, רק בשנה הראשונה ובשנת הארבעים"!

יש להעיר על דברים אלו של הראב"ע, שהתורה מפרטת ציוויים רבים ומעשים רבים שנעשו בשנה השניה: מהציווי על מנין בני ישראל (במדבר א, א), דרך הציווי על עשית הפסח (שם ט, א) והמסע מהר סיני (שם י, יא) וכל שאר המסעות שאחריו! וכבר לקראת סוף חומש שמות (מ, א) נאמר: "ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן"!

כנראה שצריך לגרוס בדברי הראב"ע: "והנה אין בתורה כלל שום מעשה או נבואה, רק בשנה הראשונה ובשנה השניה, ובשנת הארבעים"!

אבל עדיין יש לשאול:

ב. מדוע דילגה התורה על שלושים ושמונה שנה?

כתב על כך רש"י בתחילת ויקרא (א, א): "לאמר - צא ואמור להם דברי כבושין: בשבילכם הוא נדבר עמי. שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל במדבר כמנודים, מן המרגלים ואילך, לא נתייחד הדבור עם משה, שנאמר: 'ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות... וידבר ד' אלי לאמר' (דברים ב, טז-יז) אלי היה הדבור".

כן כתב רש"י גם בפירושו לפרשת דברים (ב, טז-יז): "ויהי כאשר תמו וגו'. וידבר ד' אלי וגו' - אבל משלוח המרגלים עד כאן לא נאמר בפרשה (זו): 'וידבר', אלא: 'ויאמר'. ללמדך שכל ל"ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתייחד עמו הדבור בלשון חבה, פנים אל פנים וישוב הדעת. ללמדך שאין השכינה שורה על הנביאים אלא בשביל ישראל".

אם כן לפי רש"י כיון שבני ישראל היו נזופים בגלל חטא המרגלים לא היה הדיבור עם משה.

ג. היכן האריכה התורה?

יש לציין שמאמצע חומש שמות ועד כשליש חומש במדבר מתארת התורה תקופה של פחות משנה! התורה אומרת בפרשת בהעלתך (במדבר י, יא-יב):

"ויהי בשנה השנית בחֹדש השני בעשרים בחדש נעלה הענן מעל משכן העדֻת.

ויסעו בני ישראל למסעיהם ממדבר סיני, וישכֹן הענן במדבר פארן".

כתב שם רש"י: "בחדש השני - נמצאת אתה אומר שנים עשר חדש חסר עשרה ימים עשו בחורב, שהרי בראש חדש סיון חנו שם (שמות יט, א ורש"י שם), ולא נסעו עד עשרים באייר לשנה הבאה".

כעין זה כתב גם הראב"ע (שם): "בעשרים בחדש - זה היום היה תחילת נסוע הדגלים. והנה עמדו בסיני קרוב משנה".

ד. מדוע האריכה התורה בתיאור השנה השניה?

יש לענות על כך על פי מה שכתב רש"י בפרשת דברים. על הפסוק "ד' אלקינו דבר אלינו בחֹרב לאמר: רב לכם שבת בהר הזה" (א, ו) כתב רש"י: "רב לכם שבת - כפשוטו.

ויש מדרש אגדה: הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה: עשיתם משכן, מנורה, וכלים, קבלתם תורה, מיניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות".

לפי זה ניתן לומר שבמקום שבו מתוארת גדולתם של ישראל - שם התורה מאריכה!

כעין זה כתב רש"י בתחילת פרשת וישב (בראשית לז, א): "וישב יעקב וגו' - אחר שכתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה, שלא היו ספונים וחשובים לפרש היאך נתיישבו וסדר מלחמותיהם איך הורישו את החורי, פירש לך ישובי יעקב ותולדותיו בדרך ארוכה, כל גלגולי סבתם, לפי שהם חשובים לפני המקום להאריך בהם.

וכן אתה מוצא בעשרה דורות שמאדם ועד נח: 'פלוני הוליד פלוני', וכשבא לנח האריך בו.

וכן בעשרה דורות שמנח ועד אברהם קצר בהם, ומשהגיע אצל אברהם האריך בו.

משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה, עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל המרגלית".

נמצאנו למדים שהתורה קיצרה בתיאורם של ישראל כאשר הם היו נזופים, והאריכה בגדולתם של האבות ושל ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.