ישנו הבדל מהותי ויסודי בין הנהגת משה לבין הנהגתם של שאר המושלים והמלכים שעמדו אחריו בהיסטוריה של עם ישראל:

התבנית הרגילה היא שמנהיג האומה קם מכח הסמכות והתוקף שמעניקים לו בני העם. מינויו של מלך, שהוא הדגם הרגיל של ההנהגה, מתחיל מכך שהעם רוצה מלך: הוא תוצאה של רצון העם למנות להם מנהיג. משום כך מצוות המלך בתורה מתחילה מהחלטת העם למנות עליהם מלך (דברים יז, יד): "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי". בפרשה שם נאמר שהנביא הוא שיודיע מי הוא המלך אשר בחר ה', אולם המינוי יתרחש רק בעקבות הבעת הרצון של העם. גם כל השופטים הנהיגו את העם מכח ההסכמה הטבעית של העם לקבל אותם כמנהיגים.

אולם בניגוד לכל מנהיגי האומה, משה היה מנהיג מסוג אחר. עם ישראל מעולם לא ביקש שמשה ינהיג אותם, ומעולם לא התאסף לבחור בו כמנהיג. הסיבה היא שמשה מונה על ידי ה' מן השמים בלי כל שיקול של רצון העם. עוד לפני שעם ישראל היה לעם חופשי, בהיותם במצרים, הקב"ה 'ברא' להם את משה בתור מנהיג הממונה משמים. משה 'הוליד' את ישראל להיות עם, במצב בו הם לא היו יישות עצמאית. ביחס אליו לא היה שום מקום לשאול עדיין 'מה רצון העם'. כלומר הסמכות של משה נובעת מן העובדה הפשוטה שעם ישראל היה תלוי בו לחלוטין ולא היה יכול להסתדר בלעדיו. בכל נקודה לאורך חיי משה העם היה אבוד לו משה היה עוזב אותו.

הנהגת משה היא היחידה שלא היתה תלויה כלל ברצונו של העם. כשם שהילד אינו בוחר מי אביו מולידו, כן ישראל לא בחרו מי יהיה המנהיג שיוציאם מעבדות לחרות, ילווה אותם בקבלת התורה ובבניית המשכן ויוביל אותם אל ארץ ישראל.

נמצא שהנהגת משה היא 'זן' יחודי ונפרד של הנהגה: זוהי הנהגה שבאה לעם מלמעלה למטה ולא החלה מרצונו של העם עצמו. אכן משה עצמו דימה את הנהגתו לאבא של האומה ולא למלך (במדבר יא, יב): "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק".

שאלת ההנהגה אחרי משה

מחמת התלות המוחלטת של ישראל במשה, כאשר משה התבשר על כך שהוא עומד למות הוא ביקש מהקב"ה שעם מותו ישראל לא יהיו עזובים (כז, יז): "וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה". הואיל ועם ישראל עדיין היה מצוי בשלבי הלידה שלו, ועדין לא נכנס לארץ, משה הבין שישראל מוכרחים 'אבא' שינהיג אותם כרועה המנהיג את צאנו.

אולם כאן עולה שאלה עצומה: מדוע משה הוא שהיה צריך 'להזכיר' לקב"ה כי יש למנות את המנהיג הבא? מדוע הקב"ה עצמו לא הנחה את משה מה לעשות כדי למנוע מצב בו ישראל יהיו עזובים כצאן ללא רועה?

מתברר שהקב"ה התוה מלכתחילה למשה אפשרות אחרת של התקדמות לקראת ההנהגה. כאשר הוא הודיע למשה שהגיעה שעתו למות, ולא ציוה עליו להעמיד מנהיג ממשיך, המשמעות היתה שמשם והלאה – ההנהגה תצמח מלמטה. עם ישראל אכן יתנהל בלא מנהיג, ובהמשך – כאשר תבשיל ההתפתחות הלאומית– אז ישראל יבקשו מעצמם להעמיד עליהם מושל. זהו התהליך הטבעי של הקמת ההנהגה, כפי שציינו לעיל. ואכן כך היה בפועל אחר מות יהושע: הגיעה תקופת השופטים בה ישראל התנהלו במשך מאות שנים ללא הנהגה קבועה ומסודרת.

נמצא שמשה בעצם ביקש שאחרי מותו ישראל עדיין לא יתחילו את התקופה משוללת המלוכה. הואיל והוא לא זכה להיכנס לארץ, משה הבין שאת הכניסה לארץ, הכיבוש וההנחלה שלה יש לבצע על ידי מנהיג נוסף שימונה משמים, כמותו. לולא זאת – ישראל  ינחתו נחיתה כואבת הישר מהנהגת משה אל התנהלות עצמית ללא מנהיג.

לא רק זאת, למעשה משה ביקש שהמנהיג הבא יהיה הממשיך שלו גם מבחינת אופי ההנהגה: הוא ימונה מבחירה אלוקית ("יפקוד ה'... איש על העדה"), ולא מכח רצון העם. משה הבין שישראל עדין במצב ראשוני וגולמי בחייהם, ולכן הם עדיין זקוקים למנהיג שהוא 'אב' או 'רועה'.

אופי המנהיגות של יהושע

בפועל הקב"ה שמע לבקשת משה אך רק במקצת: בהתאם לבקשת משה, שלחו ה' למנות את יהושע בלי לשאול כלל את העם אם הוא מעונין כרגע במנהיג. רק מאוחר יותר העם קיבל את הבחירה ושמח בה. מבחינה זו – נענתה בקשת משה. אך מצד שני – ה' לא מינה את יהושע בעצמו משמים, כפי שמינה בזמנו את משה. ומבחינה נוספת: משה לא נשלח למנות את יהושע בפירוש, אלא רק לגרום להתגדלותו בעיני העם. הוא יאציל מהודו על יהושע, ואז ישראל ישמעו אליו מעצמם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו. וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם. וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כך שה' לא קיבל את בקשת משה על מינוי סמכותי מוחלט, שהרי במשה לא היה צורך במעמד גדול בו ישראל יחליטו לשמוע אליו. הוא מונה משמים במעמד הסנה, ולעם לא היתה שום בחירה ביחס לכך.

כך שאופי המנהיגות של יהושע היה חוליית ביניים בין שני המצבים: בין המצב של מנהיג שהוא 'אב' כמשה לבין המצב של מלך שמונה מכח רצון העם. בכך יהושע מקדם את עם ישראל בשלב נוסף אל עבר עמידה על הרגלים שלו בפני עצמו ומינוי מלך בעתיד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.