דרך המפגש היחודי עם עבר הירדן המזרחי

הכיבוש והנחלה של עבר הירדן המזרחי התרחשו באופן יחודי ביותר: הם התרחשו כביכול מכורח הנסיבות ולא בכוונה תחילה. אנו רואים בתורה כי החיבור עם עבר הירדן התרחש באופן 'מתגלגל'. כלומר ישראל מצאו עצמם במצבים שהובילו אותם לכבוש את עבר הירדן ולהתישב בו: מתחילה היו אמורים ישראל להיכנס מדרום הארץ, לולא חטא המרגלים. גם כשהגיעה שנת הארבעים ניסו ישראל להיכנס מדרום – דרך אדום ולאחר מכן עמון ומואב. לפי כל התרחישים הללו, כיבוש עבר הירדן היה מתרחש רק בסוף הכיבוש של ארץ ישראל, וכנראה רק כעבור שנים רבות. גם כשהגיעו ישראל לגבול סיחון, משה שלח מלאכי שלום, כך שהיה בידי סיחון לאפשר לישראל לעבור דרכו וכך למנוע את כיבוש ארצו. אך סיחון בחר להילחם, ובכך גרם שישראל יכבשו אותו. כשעוג יצא לקראתם, כבשו ישראל גם את ארצו - ארץ הבשן. האופי המתגלגל של הכיבוש ניכר גם בכך שמרגלי יעזר, יאיר בן מנשה ונובח, לכדו בעבר הירדן שטחים משלהם. מכך עולה שלא היה תחום ברור ומוגבל שאותו הורה משה לישראל לכבוש, אלא כשכבשו את סיחון ועוג מכורח המאורעות, נפתח הפתח לכיבושים נוספים שלא היו חלק מפקודת הכיבוש של כלל העם.

וכמו הכיבוש, גם הנחלה של עבר הירדן התרחשה באופי מתגלגל: שני השבטים בקשו מיוזמתם לנחול שם, ואחר דין ודברים הם קיבלו הסכמה ונחלו.

מהלכים חריגים אלו מעוררים את השאלה: מה יש בו בעבר הירדן שדרך המפגש והחיבור איתו צריכה להיות באופנים אלו הנדמים כמזדמנים? מדוע הקב"ה לא הציב לישראל תכנית סדורה כיצד לכבוש את עבר הירדן ולנחול אותו? כדי להבין זאת, נרחיב מעט את המבט על עבר הירדן ואופיו היחודי.

הרחבת המבט: אזור התמורות של התנ"ך

עבר הירדן המזרחי הוא אזור התמורות של התנ"ך. עד ימי סנחריב החזיק כל עם בנחלתו מימי נח, בהתאם לאמור בפרשת האזינו שהקב"ה הציב כל עם בנחלתו: 'יצב גבולות עמים'. ככלל בתנ"ך אנו מוצאים שלכל ארץ יש עם המשוייך לה והיא קרויה בשמו. באותו האופן גם עמי כנען החזיקו בנחלתם בארץ ישראל באופן קבוע, והארץ נקראה על שמם: 'ארץ כנען'. אך ממזרח לארץ כנען, בעבר הירדן, אנו מוצאים חבל ארץ 'בלתי מזוהה'. זהו איזור שאינו משוייך לאומה מסויימת, משום שחלו בו מספר תמורות לאורך ההיסטוריה התנ"כית:

• מקורות שונים מורים על כך שבתחילת ההיסטוריה עבר הירדן היה נחלתם של צאצאי קין. משום כך אחד מאזורי עבר הירדן קרוי 'הקיני'.
• בהמשך, התגוררו בעבר הירדן הענקים ההיסטוריים, שהיו קרויים גם 'נפילים', 'רפאים', 'זמזומים' או 'אימים'. לאחר מכן באו ארבעת המלכים (אמרפל, אריוך, כדורלעומר ותדעל) ובמסע כיבושים היכו את הענקים (בראשית טו).
• אולם ארבעת המלכים לא נשארו בעבר הירדן לזמן רב, ובעקבותיהם באו אדום מואב ועמון, המשיכו את הורשת הרפאים וכבשו את ארצם (דברים ב).
• אך בכך לא היה די: מאוחר יותר סיחון כבש אזור נרחב מנחלת מואב ועמון. ולבסוף ישראל כבשו את האזור מידי סיחון ועוג (במדבר כא).
• שנים רבות מאוחר יותר, עבר הירדן היה האזור הראשון שנכבש מידי ישראל בידי מלכי אשור.

מתברר כי לאורך התנ"ך שטח עבר הירדן היה נתון לעמים מסוגים שונים לחלוטין, ובכך הרי הוא מתגלה כאזור שהעמים נמשכים אליו, אך מצד שני הם מתקשים להתקבע בו. וכך נוצר מצב שזהו איזור העובר מיד ליד. נוכל לזהות זאת בבירור אם נתבונן בתערובת העמים ששרו באזור זה כשישראל באו לארץ: בצפון עבר הירדן, בבשן, חי עוג מן הענקים הקדמונים. דרומית לו – סיחון מעמי כנען. לצידו גרו האומות שנולדו מאברהם: עמון מואב ואדום. מזרחית להם ישבו 'בני קדם', ולצידם השבטים הנודדים מצאצאי אברהם: ישמעאל ובני הגר.

לאור אופי מתחלף זה של עבר הירדן, אנו מתפלאים פחות כאשר גם עם ישראל לא יצר חיבור רגיל עם עבר הירדן. התכנון הראשוני של משה ובני ישראל היה להשאיר את עבר הירדן כאיזור בלתי כבוש, ולהיכנס תחילה לעבר המערבי של הירדן. גם אחר שכבר כבשוהו – לולא בקשת בני גד ובני ראובן – משה תכנן להשאיר את עבר הירדן שומם עד שלאחר שנים רבות ישראל יפרו וירבו ורק אז ינחלוהו (רמב"ן).

מתוך כך, יש להבין מהי תכונתו המיוחדת של עבר הירדן המביאה לידי כך שהוא איזור שאין לו שייכות מובהקת לעם מסויים?

אזור ההתרחבות של ארץ ישראל

בעבר הירדן באה לידי ביטוי תכונת ההתפשטות וההתרחבות של הארץ. לארץ ישראל ישנה תכונה מיוחדת: היא יכולה להתפשט ולהרחיב את קדושתה, מעבר לגבולותיה המצומצמים. סוגיית עבר הירדן המזרחי נעוצה בתכונה זו של הארץ. בארץ ישראל יש תכונת הצטמצמות וגבוליות ויש תכונה הפוכה של הרחבה והתפשטות. עבר הירדן המערבי הוא האזור המסויים והמוגדר של ישראל. ואילו מן הירדן ומזרחה זהו האיזור הבלתי גבולי של הארץ: אזור בו ארץ ישראל פונה כלפי חוץ ומתפשטת אל כלל העמים.

ובמילים אחרות מתוך ארץ ישראל במובן הרחב שלה – גבולות הארץ המובטחת, ישנו אזור בו מצויים גבולות הליבה של ארץ ישראל: זהו אזור תחום באופן גיאוגרפי ברור בין הירדן לים, והוא האזור העיקרי שאותו צוו ישראל להוריש בפרשת מסעי (במדבר לד): "וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם... וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב".

לעומת אזור זה, לעבר הירדן המזרחי, אין גבולות מתוחמים וברורים. זהו אזור המרחיב בהדרגה את קדושת הארץ – ממערב למזרח.

כעת נוכל להבין מדוע מצאנו שעמים שונים נמשכו אל עבר הירדן והתחברו אליו: עבר הירדן הוא 'מעגל שני' של ארץ ישראל. מתוך כך יש בו מן הסגולה והעליונות שלה, אך היא מקבלת שם ביטוי יותר ארצי ויותר בין–לאומי. על כן פלגים שונים באנושות שחשו רחוקים מן הקדושה המלאה של ארץ ישראל בעבר הירדן המערבי, חשו שהם נמשכים אל הקדושה הפחותה יותר של ארץ ישראל שבעבר הירדן.

ומתוך כך נוכל להבין את התהליכים היחודיים של מפגש עם ישראל עם עבר הירדן: מצד אחד עם ישראל היה אמור לעבור אל עבר הירדן המערבי בתור עיקרה וליבה של ארץ ישראל. ומצד שני, ברגע שעם ישראל נפגש עם 'ההרחבה' של ארץ ישראל בעבר הירדן המזרחי, העם והארץ החלו לחוש את השייכות ביניהם.. וכך נוצרו תהליכים של משיכה בין העם וארצו – סיחון ועוג נלחמו בישראל כדי שעם ישראל יכבוש את ארצם. וכך גם שבטים מתוך עם ישראל ביקשו להם את חלק זה של ארץ ישראל לנחלה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.