הפגישה הראשונית עם ארץ ישראל
בפרשת חוקת מתוארים המסעות האחרונים של ישראל במדבר, בדרך אל ערבות מואב, על גבול ארץ ישראל. אחד מן המסעות המשמעותיים ביותר הוא מעבר ישראל את נחל ארנון - מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ בְּנַחַל זָרֶד. מִשָּׁם נָסָעוּ וַיַּחֲנוּ מֵעֵבֶר אַרְנוֹן אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר הַיֹּצֵא מִגְּבֻל הָאֱמֹרִי כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב בֵּין מוֹאָב וּבֵין הָאֱמֹרִי" (במדבר כא, יב-יג). פסוק זה מציין את מעמדו של ארנון כגבול בין מואב והאמורי. לגבול זה חשיבות עצומה מבחינת ישראל. ארצות מואב ועמון הן מבחינת ישראל תחום אסור – ארצות שאותן הוריש ה' לבני לוט. לבני ישראל אסור לגעת בארצות אלו – "וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה כִּי לֹא אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה" (דברים ב, ט). אך ברגע שעוברים ישראל את נחל ארנון, מגיעים הם לארץ האמורי, שאותה מותר להם לכבוש. בספר דברים (שם, כד) מתגלה שבני ישראל אף נצטוו לכבוש את רץ האמורי, מיד עם מעבר ארנון – "קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה".
נחל ארנון הוא למעשה הגבול של ארץ ישראל, שהרי את השטח שמארנון והלאה ישראל יכבשו מיד לאחר מעבר נחל ארנון, ושם עתידים בני גד ובני ראובן לנחול את נחלתם. ברור, אם כן, כי מעבר נחל ארנון הוא בעל משמעות עצומה לבני ישראל. זוהי הכניסה הראשונה בשערי ארץ ישראל.
"ספר מלחמות ה'"
מיד עם תיאור מעבר נחל ארנון מופיע בפרשת חוקת תיאור שירי מתוך ספר שנקרא בפסוקים 'ספר מלחמות ה''. קשה להבין מתוך הפשט מהו אותו הספר ומה המשמעות של הציטוטים המובאים ממנו. זו לשון הפסוקים (כא, יד-טו): "עַל כֵּן יֵאָמַר בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה' אֶת וָהֵב בְּסוּפָה וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. וְאֶשֶׁד הַנְּחָלִים אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר וְנִשְׁעַן לִגְבוּל מוֹאָב".
במדרש פסיקתא זוטרתא על פרשת חוקת (קכד עמוד ב) מבוארים הפסוקים בתור שירה שנאמרה על ידי בני ישראל ובה מובעת כמיהתם לעבור את נחל ארנון: "...היו ישראל מחמדים לעבור את נחל ארנון כי לא נתן להם רשות בארץ אדום ובארץ מואב ובארץ עמון עד שעברו את נחל ארנון וכבשו את הארץ ההיא מארנון ועד היבק. 'על כן יאמר' - לפי שארנון היה גבול מואב בין מואב ובין האמורי. 'בספר מלחמות ה'' - היו ישראל מספרים מלחמות שעתיד להיות בסיחון ועוג. 'את והב בסופה' – את והב בסופה ובסערה. מלמד שהיו ישראל שמחים לעבור נחלי ארנון והיו אומרים הלואי שהיתה הרוח נושאינו ונותנינו מעבר לנחלי ארנון. ודומה לזה הדבור (תהלים נה): 'מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה'. כך היו ישראל אומרים מי יתן סופה נושאת אותנו לראות את נחלי ארנון. ואת הנחלים ארנון. היא היתה תחלת ארץ ישראל".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
