אזורי ההתרחשות לאורך התורה
לאורך התורה ישנם מספר מוקדי התרחשות. ככלל, כל חומש או קבוצת פרשיות מתרחשים סביב חבל ארץ מסויים, ויש לשים לב לאזורים אלה:
- ברוב חומש בראשית מוקד ההתרחשות הוא בארץ ישראל. זו הארץ המובטחת לאבות, ורוב חומש בראשית מתרחש בה או בהקשר שלה. גם כשאברהם ויעקב יוצאים ממנה הרי זה על מנת לחזור אליה, והם אכן שבים אליה בכוחות מוגברים.
- החל מפרשת מקץ ועד ליציאת מצרים המתוארת בפרשת בא, מוקד ההתרחשות הוא בארץ מצרים. בני ישראל יורדים למצרים, ומתגוררים שם למשך מאות שנים.
- החל מפרשת יתרו, המוקד הוא הר סיני. עוד לפני יציאת מצרים מגלה ה' למשה שביציאתם ממצרים יעבדו את ה' בהר סיני. [הדרך במדבר עד הר סיני אינה תופסת מקום נכבד בתורה]. מוקד זה ממשיך משם והלאה עד סוף חומש שמות, ובכלל זאת בכל פרשות המשכן. המשכן מוצב למרגלות הר סיני, וניכר בתורה כי יש רצף והמשכיות בין מעמד מתן תורה לבין פרשיות המשכן. מבחינה זו גם בכל חומש ויקרא המוקד ממשיך להיות הר סיני והמשכן שלרגליו. אכן חומש ויקרא נחתם באופן בולט בפרשות בהר-בחוקותי – פרשות אלו חוזרות במפורש למצוות שניתנו בהר סיני. בכך יש שיוך ברור של כל החומש להר סיני. כלומר המבט הכללי בתורה הוא שהמשכן לא יצר מקום חדש, אלא הוא חלק מן ההקשר הכולל של דברי ה' למשה בהר סיני: "ואביא אתכם אלי".
- בחומש במדבר מופיע מוקד חדש של ההתרחשות: המדבר. עוד לפני שעם ישראל עוזב את הר סיני, תחום הפעולה העיקרי שלו הופך להיות המדבר הגדול בו הוא נמצא. כבר מתחילת חומש במדבר מגדירה שעם ישראל נמצאים 'במדבר סיני' ומתגלה הסדר שבו ינהגו במדבר. עם ישראל עובר במדבר פרק זמן של ארבעים שנה, ועוד לפני חטא המרגלים הקב"ה יצר לישראל תנאי קיום יחודיים למדבר, כפי שנפרט בהמשך. השיוך של חומש במדבר בכללו אל המדבר בולט בכך שאף שבמהלכו (בפרשת חוקת) ישראל כבר נכנסו למעשה אל ארץ ישראל, החומש מסתיים בפרשת מסעי ובה מודגש שעם ישראל נמצא עדיין ב'מצב הצבירה' של הנדודים.
- חבל הארץ החמישי והאחרון אשר מהווה מוקד התרחשות ארוך טווח הוא עבר הירדן, בו מתרחש ספר דברים. זהו מקום מיוחד בכך שהוא מדרגת ביניים בין המדבר לבין ארץ ישראל – מצד אחד הוא כבר חלק מארץ ישראל המורחבת, וישנם שבטים המתישבים בו, ומצד שני הוא נידון בתור הקדמה והכנה לארץ ישראל.
ניתן לראות שחמשת חבלי הארץ הללו ערוכים בהתאמה לחמשת חומשי התורה. לכל אחד מן החומשים מיוחס אזור מסויים אלא שישנם שני אזורים אשר מקדימים להופיע עוד לפני החומש הקשור אליהם: ישראל יורדים למצרים כבר בחומש בראשית; וכבר במהלך חומש שמות הם מגיעים להר סיני.
יחודו של המדבר
מבין כל חבלי הארץ הללו, המפתיע ביותר הוא המדבר, וזאת מכמה פנים:
ראשית, המדבר איננו חבל ארץ תומך-חיים, ובמצבים רגילים אומה שלימה אינה יכולה להתקיים בו זמן רב. לכן קיום עם ישראל במדבר במשך ארבעים שנה הוא חריג ויחודי.
שנית, המדבר שונה משאר חבלי הארץ המרכזיים של התורה משום שאין זה חבל ארץ מובחן ומתוחם; המדבר הוא אזור גיאוגרפי עצום, הכולל מספר מדבריות, ולמעשה הוא בגדר צורת קיום יותר מאשר מקום מסויים.
ושלישית, לשאר חבלי הארץ שמנינו יש תכלית ברורה, והתורה הודיעה מראש מה היעוד שלהם: ארץ ישראל היא המקום אשר בחר ה', והוא הודיע על כך לאברהם מראש והוביל אותו אליה; ארץ מצרים נבחרה כמקום הראוי להיות 'בית הגידול' של עם ישראל בטרם היותו לעם, ויעודה התגלה מראש בברית בין הבתרים שם נאמר שארץ ישראל יהיה מאות שנים בארץ לא להם; הר סיני הוא ההר הקדוש אשר נבחר כמקום הראוי לנתינת התורה, כפי שהודיע ה' למשה כבר במעמד הסנה; עבר הירדן בו נמסר חומש דברים קיבל את יעודו כאשר נגזר על משה שלא להיכנס לארץ. מחמת גזירה זו משה ביצע בעבר הירדן את מעמד נאומי הסיום שלו, ואת חתימת התורה.
אולם בניגוד לחבלי ארץ אלו, המדבר לא הוגדר מראש בתור מקום המיועד לבניית קומה מסויימת בעם. ניתן היה לחשוב שעם ישראל רק עובר דרכו בדרך למחוז חפץ אחר – בדרך אל ארץ ישראל.
אולם במהלך חומש במדבר (והרמזים המוקדמים לכך הופיעו כבר בחומש שמות) מתברר כי הקב"ה מוביל את ישראל אל 'מצב צבירה' מסויים המתאים למדבר, וזאת באמצעות שלושה מאפיינים:
- א. הקב"ה סידר את ישראל למחנות ולדגלים בסידור המתאים למסעות המדבר.
- ב. הקב"ה ציוה על בניית משכן, שהוא בית ה' המתאים לשנות הנדודים, לפני ההגעה לארץ ישראל וההתבססות בה.
- ג. הקב"ה ארגן תנאים ניסיים מיוחדים שילוו את ישראל לאורך מסעותיהם במדבר: עמוד אש ועמוד ענן, המסע על ידי החצוצרות, והבאר שליוותה את ישראל.
- ד. הקב"ה קבע בעיתוי מדויק מתי בני ישראל חונים ומתי הם נוסעים (במדבר ט, כג): "עַל פִּי ה' יַחֲנוּ וְעַל פִּי ה' יִסָּעוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת ה' שָׁמָרוּ".
מן המאפיינים הללו מתברר שיש קומה מסויימת בחיי עם ישראל שצריכה להיבנות דוקא במדבר. כדי להבין את מהותה של קומה זו, נתיחס לנבואות לאורך התנ"ך המציינות את המעלה של ישראל שהתגלתה דוקא במדבר.
הנבואות על תקופת המדבר
תכליתה של תקופת המדבר התגלתה בסוף התקופה על ידי משה (דברים ח, ב-ד): "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם. שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".
מפסוקים אלו עולה שהקב"ה הוליך את ישראל למדבר כדי לחשל אותם ולנסותם באופן שיהיו בעלי תעצומות הנפש הנצרכות לעם ה', ובתוך כך יטמיעו בתוכם לדורות את הידיעה כי בטחונם אינו בתנאים הפיזיים, אלא ברצון ה' בלבד.
ואכן ירמיהו מזכיר את הזכות הנצחית של ישראל שמסרו נפשם והלכו אחרי ה' במדבר (ירמיהו ב, ב): "הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם לֵאמֹר כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה". ובאופן דומה בהמשך הספר (ירמיהו לא, א): "כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַם שְׂרִידֵי חָרֶב הָלוֹךְ לְהַרְגִּיעוֹ יִשְׂרָאֵל".
ניתן לסכם ולומר כי מבין חמשת 'חבלי הארץ' שבהם מתמקדת התורה, המדבר הוא חבל ארץ היוצא מן הגדר של כל קיום אנושי מוכר. בין מצרים לארץ ישראל הקב"ה העלה את ישראל אל צורת קיום ניסית ועליונה בה יהיו חייהם מעוגנים משם והלאה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
