הצטרפות מנשה לבני גד וראובן

לאחר שמשה מסכים לבקשת בני ראובן וגד לנחול בעבר הירדן המזרחי, הוא מצרף אליהם במפתיע חצי משבט מנשה. למרות שבני שבט מנשה לא בקשו מעצמם נחלה, משה רבנו החליט לצרפם. מה ראה משה לצרפם מיזמתו?

הרמב"ן מבאר שכנראה ראה משה שעבר הירדן גדולה מלהכיל את ראובן וגד ועל כן צירף שבט נוסף. אך עדיין יש לשאול – מדוע דווקא את בני מנשה?

כך מבאר הנצי"ב את הענין (העמק דבר דברים ג טז): "ונראה דבשביל שראה משה רבינו דבעבר הירדן כח התורה מעט... על כן השתדל להשתיל בקרבם גדולי תורה שיאירו מחשכי ארץ באור כח שלהם, וכתיב [שופטים ה' י"ד] מני מכיר ירדו מחוקקים, היינו גדולי תורה ראשי ישיבות... והשתדל משה שיתרצו המה לשבת בעבר הירדן, ומשום זה הרבה להם נחלה עד שנתרצו". אם כן, בני מנשה הושמו בעבר הירדן בכדי להטביע את חותם התורה על עבר הירדן המזרחי.

ועדין יש לשאול – מה ראה משה לחלק את שבט מנשה ולשים רק חצי ממנו בעבר הירדן?

יתכן לומר שבהיות שבט מנשה חצוי הוא יוצר מצב נפשי חשוב מאד ביחס לכלל האומה: שבט מנשה מראה לאומה בגופו כי ישראל שבעבר הירדן המערבי הם חצויים. רק בהיותם מחוברים לשבטי עבר הירדן המזרחי נחשבים הם ליחידה שלימה. בכך יוצרים הם תרופה קבועה למחלה העלולה לקרות בכל עת של דחיית שבטי עבר הירדן המזרחי. החשש למחלה זו מופיע ביהושע (כב, כד-כה): "וְאִם לֹא מִדְּאָגָה מִדָּבָר עָשִׂינוּ אֶת זֹאת לֵאמֹר מָחָר יֹאמְרוּ בְנֵיכֶם לְבָנֵינוּ לֵאמֹר מַה  לָּכֶם וְלַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:  וּגְבוּל נָתַן ה' בֵּינֵנוּ וּבֵינֵיכֶם בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד אֶת הַיַּרְדֵּן אֵין לָכֶם חֵלֶק בַּה' וְהִשְׁבִּיתוּ בְנֵיכֶם אֶת בָּנֵינוּ לְבִלְתִּי יְרֹא אֶת ה'".

השאיפה התמידית של כל אחד מחצאי שבט מנשה, לחבור תמיד אל קרוביו ובני שבטו אשר בעבר הירדן השני, יוצרת חיבור מתמיד בין שני חלקי העם.

תכונות שבט מנשה

יש להוסיף ולעיין בעניינו המיוחד של שבט מנשה.

מנשה הוא הבכור של יוסף. אף שיעקב הקדים את אפרים למנשה בברכותיו, הוא לא שלל ממנשה את הבכורה. אמנם בסיפור הברכות גילה בעצם יעקב כי אצל מנשה הבכורה מתבטאת באופן עמוק ושקט ולא כל כך באופן חיצוני ובולט. את הצד החיצוני והמפורסם של כיבוש הארץ ושלטון העם על השמש לקח אפריים, וצד זה בא לידי ביטוי אצל יהושע.

בסוף חומש בראשית, לקראת השיעבוד הארוך יוסף מטמיע את דרכו ומהותו בצאצאיו. התורה מציינת שיוסף פגש את בני השילשים של אפרים. אך ביחס לצאצאי מנשה מודגש שהקשר שלהם עם יוסף היה ייחודי - הם יולדו על ברכיו – "גַּם בְּנֵי מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה יֻלְּדוּ עַל בִּרְכֵּי יוֹסֵף". אצל בני מכיר בן מנשה אשר גודלו על ברכי יוסף, הופיעה מאוחר יותר חביבות מיוחדת של ארץ ישראל. אלו הם האנשים אשר משה שם בעבר הירדן יחד עם ראובן וגד (ראה במדבר לב לט-מ). בנוסף, בנות צלפחד אשר ביקשו בקשה מיוחדת לקבל חלק משלהן בארץ, אף הן מצאצאי מכיר בן מנשה. בנות אלו זכו שכל פרשת הירושה תיאמר למשה ולישראל בזכותן. רבינו בחיי בבראשית שם מבאר כי היחס המיוחד של יוסף לבני מכיר בן מנשה הוא המקור לגדולתן של בנות צלפחד: "אבל לאהבת יוסף למנשה הבכור, ייחס גדול בניו ליוסף, ולפיכך הזכיר בהם: 'יולדו על ברכי יוסף'. ומה שהוצרך להזכיר "בני מכיר", שהוא גלעד בן מכיר בן מנשה, זקנן של בנות צלפחד, כדי להורות כי יוסף הצדיק גדל בביתו צדיקים, שמהם יצאו בנות צלפחד שהיו חכמות וצדקניות שבדור".

אם כן, מצינו בכמה מקומות ששבט מנשה מתאפיינים בפעולות חרישיות אך עמוקות של קישור פנימי לעם ולארץ. בפרשתנו, מתגייסים שבט מנשה להיחצות ולהתרחק מן החלק העיקרי של ארץ ישראל, וזאת בלי משא ומתן ובלי אומר ומילים. בני מנשה מצטרפים למקום בו האומה צריכה אותם.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.