כאשר ישא האומן את היונק

בפרשת בהעלותך יש פסוק מיוחד המצביע את אופי המנהיגות המיוחד של משה: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק" (יא, יב). משה תמה כלפי הקב"ה על כך שהוא הטיל עליו לשאת את העם כאב הנושא את בנו. בדברים אלו משה אינו מתכוון להגזים בתארו את קושי ההנהגה, אלא הוא מתכוון להצביע על מהות הקשר בינו לבין העם בתור מנהיג: אופי ההנהגה של משה שונה בתכלית מכל המנהיגים שיקומו לישראל לאורך השנים. כדי להבין זאת יש להקדיש מספר מילים להבנת יסודו של השלטון.

בדרך כלל, המצע של כל מנהיג שמאפשר לו למשול על העם, הוא הרצון וההסכמה של בני העם שיהיה מישהו שימשול עליהם וינהיג אותם. העם הוא ישות קיימת, ורק כאשר העם חפץ למסור את סמכויות השלטון לידי אדם או קבוצה שתמשול בו, יכולה להיות להם סמכות שכזו. לכן התורה מייסדת את מצוות מינוי מלך על רצונו של העם  (דברים יז, יד-טו): "כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ". כך לדוגמא, בתחילת מינויו של יהושע למנהיג ישראל, הוא התקבל כמנהיג על ידי העם (שם לד, ט): וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּחַ חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

מבחינה זו שררתו של משה על ישראל היא חריגה. מעולם לא התקיים מעמד בו בני ישראל בחרו במשה בתור מנהיגם. הסיבה היא שבאופן יחודי וחריג, הנהגתו של משה החלה עוד לפני שלישראל היתה ישות של עם עצמאי. משה הוא שליווה את ישראל מלמעלה במהלך לידתם כעם, כאשר הוציא אותם ממצרים. למעשה לאורך כל שנותיו של משה לא היה ניתן להעלות על הדעת מבחינה מציאותית שלא ללכת אחריו. הרי משה הנהיג את העם בתנאי נס, כך שבלעדיו לא היה לישראל קיום. לו יצוייר שישראל היו מחליטים באחת משנות המדבר להדיח את משה מן ההנהגה ח"ו, הרי שהם היו נותרים לבדם במדבר והיו אובדים שם. ואכן כאשר קמה מתוך העם קבוצה שערערה על מנהיגותו של משה – הארץ פתחה את פיה ובלעה אותה.

משום כך משה לא זכה לשררה מכח חפץ של העם, אלא מכח המעמד העובדתי שלו בתור 'מוליד העם'. מבחינה זו דומה משה ל'שררה' של האב על בנו. הבן מעולם לא בחר באביו למשול בו, אלא עובדת החיים היא שהאב הוליד את בנו וגידל אותו לאורך שנים רבות, באופן שבלעדיו לא היה לו קיום סביר. זוהי הסיבה שמשה פונה לקב"ה ומדמה את מעמדו מול ישראל כאב המנהיג את בנו: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק".

תלונתו של משה

לאור הבנת מעמדו של משה כאב, יש להבין מהי בעצם תלונתו לקב"ה – מדוע הוא מתפלא לפתע בפרשת בהעלותך על מעמד זה שמכוחו הוא משמש כמנהיג כבר מיציאת מצרים? כמו כן יש להבין מדוע ההתאוננות של העם על רצונם בבשר מעוררת את תלונתו של משה לה'? הן העם כבר היה טרחן וסרבן במרה ושם הוא פתר את בעיותיהם, ומדוע כאן הוא מתרעם?

אמנם אם נדייק בדברי התמיהה של משה נוכל לראות שהוא עצמו ענה על שאלות אלה. בסוף דבריו משה מבהיר שהתמיהה שלו אינה על מעמדו כאב ישראל מיציאת מצרים ועד לפרשה זו, אלא התמיהה שלו היא על כך שגם מכאן והלאה ועד ההגעה לארץ ישראל הוא ממשיך להיות להם כאב: "הֶאָנֹכִי הָרִיתִי אֵת כָּל הָעָם הַזֶּה אִם אָנֹכִי יְלִדְתִּיהוּ כִּי תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו".

כל עוד בני ישראל היו בתהליכי הלידה שלהם שכללו את יציאת מצרים ומתן תורה, משה הבין שעליו לשאת בכל תפקידי ההנהגה. הן זוהי התקופה שבה הם צריכים אותו בתור ה'אב' המוביל אותם יד ביד. אך לאחר שהעם הועמד כישות שלימה ועצמאית – במתן תורה, במפקד ובסידור הדגלים, משה הבין כי החל עידן חדש. משה סבר שבעידן הכניסה לארץ העם הוא כבר 'ילד גדול' ובעל בחירה, ועליו למצוא לעצמו מנהיגים אחרים.

בודאי משה ידע כי הוא יהיה הרועה הרוחני של העם, אך הוא לא סבר שהוא שעליו להמשיך למלא את צרכי הקיום של העם, כגון לתת להם אוכל. אם גם תפקידים אלו ממשיכים להיות מוטלים על משה הרי שהוא ממשיך להיות כאב לכל דבר ועניין. אם כן, משה ציפה שהחל מן המסע אל עבר ארץ ישראל, ישראל ינהיגו את עצמם בלעדיו בכל הנוגע לקיום הגשמי. כך מסביר המלבי"ם: "ר"ל אף שאנכי ילדתיהו כי כל המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו ומצד זה חויבתי ללמד דעת ושכל וחכמה, אבל וכי אנכי הריתי אותם שאהיה כאב ואם שמחויבים לכלכלם גם בלחם ובשר, עד כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן את היונק שהוא מחויב לפרנסו גם במזונותיו וזה אינו מוטל עלי כלל".

לא נעסוק במסגרת זו בתשובת הקב"ה על תמיהת משה, ומכל מקום למדנו מפרשה זו את המהות היחודית של משה כמנהיג-אב של ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.