בכל אחד מחמשת חומשי התורה, ישנו חטא מרכזי ששינה את מהלך ההיסטוריה[1]. בחומש במדבר החטא המרכזי ששינה הכל היה חטא המרגלים. אך מלבד חטא זה, הופיעו בחומש במדבר שני חטאים נוספים הדומים לו בכך שבשלושתם עם ישראל עמד ובכה.
מיד כאשר עם ישראל מתחיל את דרכו מהר סיני אל ארץ ישראל, מופיעים שני המעמדים הראשונים בתנ"ך בהם כל עם ישראל עומד ובוכה. המעמד הראשון הוא בפרשת בהעלותך בחטא המתאוננים (יא, ד-ט): "וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר... וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ". המעמד השני הוא בפרשת שלח בחטא המרגלים (יד, א): "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". המעמד הבא של בכי מופיע בהמשך החומש, בעקבות חטא השיטים (כה, ו): "וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד". יש לשים לב שמכל התורה, רק בספר במדבר אנו מוצאים מעמדי בכי[2], ומכך מתברר שהיתה זו תופעה מהותית לתקופה. אם כן, יש להבין מה גרם לבכי בדור המדבר?
שלושת מאורעות הבכי הללו התרחשו בהקשר של חטא. אולם אם היינו חושבים שהבכי התעורר בעקבות הפורענות שנגרמה על ידי החטא, נופתע לגלות כי בשלושת המקרים הבכי היה חלק מן החטא עצמו: בחטא המתאוננים הבכי על העדר בשר הוא היה החטא העיקרי. בחטא המרגלים, החטא החל בהוצאת דיבת הארץ על ידי המרגלים, והמשיך על ידי הבכי של כל בני העם בעקבות דבריהם. ובחטא השיטים הבכי של כל עדת בני ישראל מול חטא זמרי, גילה כי שורש החטא קיים בכל העם, ולא רק אצל זמרי עצמו[3]. חשוב לציין כי בחטאים מרכזיים אחרים בתורה מצינו אווירה אחרת בעם: חטא העגל לווה דוקא בצחוק ובמחולות. חטא נדב ואביהו הופיע בהקשר של יראה גדולה ושתיקה. וחטא מי מריבה התרחש מתוך אווירה של מריבה והתנצחות. אם כן, מה המאפיין של חטאי הבכי בחומש במדבר?
בכדי להבין זאת נציין כי ישנו מאפיין נוסף המשותף לשלושת חטאי הבכי. בשלושתם הבכי והחטא התרחשו כאשר עם ישראל גילה שישנו פער חריף בין החיים הפלאיים במדבר, לבין החיים הטבעיים הצפויים לו בארץ ישראל:
- בחטא המתאוננים עם ישראל בכה על כך שהוא ניזון מן המן בלבד, ללא תזונה רגילה של בשר בחיי ארץ.
- בחטא המרגלים הבכי נבע מחוסר האמון של ישראל בכך שביכולתם לעבור מחיי המדבר אל ארץ ישראל.
- חטא השיטים התרחש על גבול הארץ ממש. אז בני העם התמודדו לראשונה עם עוצמות היצרים שיכולים להיות מצויים בארץ ישראל.
כעת מובן שמעמדים לאומיים אלו של חטא ובכי, נבעו מפער חריף וחריג בו היה דור המדבר שרוי: זהו הדור שכל חייו עמדו בסימן הליכה אל ארץ ישראל, לייסד בה חיי עם. כך שהציפיות של בני העם וכוחות הנפש שלהם היו מכוונים אל חיים 'נורמליים' בארץ ישראל. אך דוקא דור זה נתבע לחיים פלאיים לגמרי של שהות במדבר. אכן מצינו שמשה הגדיר את כל צורת הקיום של דור המדבר בתור ניסיון (דברים ח, ב-ג): "וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא. וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם". ולאור זאת מובן ששלושת מעמדי הבכי היו שלוש נקודות-התפרצות של המתח הבלתי מצוי בו היו שרויים בני דור המדבר יום יום. הם נתבעו למעשים או לדרך חיים מסויימת, בעוד שהם לא הצליחו לגייס בנפשם די כח להתמודד איתם. אולם בכי זה היה חטא. היה לישראל את היכולת לבטוח בה' ולהתעלות אל מעל ומעבר למה שהם חשו בתור קצה גבול היכולת שלהם.
[1] בחומש בראשית: חטא עץ הדעת (וכהמשך לו חטא דור המבול שנבע ממנו). בחומש שמות: חטא העגל. בחומש ויקרא: חטא נדב ואביהו. בחומש דברים: החטא שאותו חוזה משה שיתרחש אחרי מותו, כמתואר בפרשיות וילך-האזינו.
[2] לא החשבנו בכך מעמדים של אבל כדוגמת מות יעקב, נדב ואביהו או משה ואהרון, בהם הבכי על המת הוא חלק מן המצוה והמנהג.
[3] נציין כי המאורעות הבאים של בכי לאומי בתנ"ך יופיעו אף הם בהקשר של חטא, וזאת בתחילת ספר שופטים (פרק ב – המלאך שהגיע אל הבוכים), ובסופו (פילגש בגבעה). אולם בספר שופטים הבכי היה על תוצאות החטא ולא כחלק מן החטא עצמו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
