כאשר ישראל קמים ונוסעים מהר סיני אל עבר ארץ ישראל, משה פנה ליתרו חותנו על מנת שימשיך ללוות את ישראל גם בארץ ישראל (י, כט): "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לְחֹבָב בֶּן רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה נֹסְעִים אֲנַחְנוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֹתוֹ אֶתֵּן לָכֶם לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל".

פניה זו היא נקודת מפנה ביחסי עם ישראל עם יתרו, ועל מנת להבין אותה נזכיר את התפקיד שנטל יתרו ברגעים הגדולים ביותר של עם ישראל.

בחומש שמות ראינו כי ליתרו היה תפקיד משמעותי ומרכזי באירועים המכוננים של עם ישראל כעם ה': חומש שמות מתואר את שלושת היסודות של עם ישראל: יציאת מצרים, מתן תורה וייסוד משכן ה'. המאורעות הללו נוצרו לשם בניית ישראל לעם ה'. אך באופן מפתיע אנו מוצאים כי ישנו 'גוי' אחד אשר מצטרף לישראל בהקשר של שלושתם. יש לזכור שלאורך חומש שמות עם ישראל נמצאים בתהליך של הבדלה מן האומות: הם יוצאים ממצרים אל המדבר, הרחק מעולם האומות. במדבר הם מקבלים תורה שמכוונת רק אליהם, ובמעמד זה יורדת 'שנאה לאומות העולם' כלפיהם. וכסיום – ישראל בונים משכן שאליו אסור לגויים להיכנס. הגויים אינם שותפים בעבודת ה' הסדירה. ודוקא משום כך, יש חשיבות עליונה לכך שישנו גוי אחד ומיוחד מבין העמים שנשאב אל האור של ישראל ומצטרף אליהם. בכך מגלה את ההזדהות ואת הקרבה של הגויים לישראל.

החלוציות של יתרו

אולם לא די בכך שיתרו מתלווה לישראל, אלא בשלושת האירועים יש לו תרומה משמעותית לאירועים עצמם! יתרו מתגלה כחלוץ שהקדים וסייע במימוש לקדם את אותם המאורעות, עוד בטרם התקיימותם:

• עוד לפני יציאת מצרים יתרו הוא שאירח את משה, ונתן לו את אפשרות להתגדל עד שיוכל לשוב למצרים ולהציל את העם. יתרו סיפק למשה הגנה מפני פרעה, ומשה גם נשא את ציפורה בתו.
• אם היינו סבורים שהיה כאן חיבור חד פעמי של יתרו לישראל, במעמד הר סיני יתרו הגיע שנית, וגם הפעם תרם את חלקו המיוחד: הוא יעץ למשה למנות תחתיו שרים מתוך העם. בכך הוא סימן את המגמה שצפויה היתה להתגלות בהר סיני: קרבת ה' אינה שייכת רק ליחידים כמו האבות ומשה, אלא היא פונה אל עם ישראל כולו. יתרו למעשה היה המייסד של מערכת המשפט בעם ישראל.
• ומה לגבי עבודת ה' שבמשכן? האם גם בה היה ליתרו חלק? למרבית ההפתעה גם כאן יתרו התגלה כחלוץ שזיהה מלכתחילה את רצון ה' וכיוון את ישראל לעברו. כאשר ישראל יצאו ממצרים, יתרו הגיע וקרא לגדולי ישראל להקריב יחד איתו עולה וזבחים לקב"ה (יח, יב): "וַיִּקַּח יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה עֹלָה וּזְבָחִים לֵאלֹהִים וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹהִים"[1]. זוהי ההופעה הראשונה של הקרבה במעמד לאומי (מלבד קרבן פסח במצרים), שהופיע עוד לפני פירוט סדרי הקרבנות בבית ה'.

אם כן, בתהליכי היסוד של היות ישראל לעם ה', מופיע אדם פלאי מאומות העולם. הוא משמש כעין נציג לכלל האומות, ומביע את הרצון של כולן שישראל יקבלו את תפקידם המרכזי בעולם.

האם יתרו יטול תפקיד גם בארץ ישראל?

לאור זאת מגיעה השאלה: מה יהיה כשישראל יסיימו את תהליכי התגבשותם במדבר ויפנו לארץ ישראל – האם גם שם יהיה ליתרו חלק, או שמא בארץ ישראל תהיה הבדלה גמורה והרמטית משאר אומות העולם?

כעת מובנת המשמעות הכבירה של פניית משה ליתרו להצטרף אל ישראל גם במסעם אל ארץ ישראל. גם בארץ ישראל יש מקום לטובי הגויים אשר יקרינו את אור ישראל על שאר האנושות (כט): "לְכָה אִתָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ כִּי ה' דִּבֶּר טוֹב עַל יִשְׂרָאֵל".

אולם בתוך בקשה זו של משה, כבר ניכרת המניעה של יתרו להצטרף: הן בארץ ישראל יתגלה כי טוב ה' מופנה רק אל עם ישראל ("כי ה' דיבר טוב על ישראל"). לכן גם אם ישראל ייטיבו ליתרו, ההבדלה תהיה ניכרת יותר מן החיבור. על כן יתרו עונה מיד כי הואיל ולא יהיה לו חיבור שלם אל ארץ ישראל, אין לו אלא ללכת אל ארצו ומולדתו (ל): "וַיֹּאמֶר אֵלָיו לֹא אֵלֵךְ כִּי אִם אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי אֵלֵךְ". קשה שלא לשים לב שיש כאן רמז לציווי הקדום לאברהם לעזוב את ארצו ומולדתו. יתרו רומז לכך כדי להזכיר את הבדלת ישראל מן העמים בארץ ישראל.

אך אל מול זאת, משה מקרב את יתרו בצעד נוסף. הוא מגלה כי כמו במאורעות הקודמים, גם במסע לארץ ישראל הוא יהיה לא רק כמלווה ונספח, אלא בעל תפקיד חלוצי. הוא מסביר ליתרו שנועד לו תפקיד ממשי בדרך אל ארץ ישראל (י, לא): "וַיֹּאמֶר אַל נָא תַּעֲזֹב אֹתָנוּ כִּי עַל כֵּן יָדַעְתָּ חֲנֹתֵנוּ בַּמִּדְבָּר וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם". כלומר משה מבין שיתרו אינו מעוניין רק ליהנות מטובת ישראל, אלא להיות בעל תרומה לגילוי שם ה' בעולם דרך ישראל.

אולם גם בשלב זה, השותפות של יתרו לעם ישראל מיוחסת רק לדרך אל ארץ ישראל ולא אל ארץ ישראל עצמה. על כן משה מוסיף ומגלה כי גם בארץ ישראל יתרו יזכה לטובת ה' ולא רק לטובת ישראל (לב): "וְהָיָה כִּי תֵלֵךְ עִמָּנוּ וְהָיָה הַטּוֹב הַהוּא אֲשֶׁר יֵיטִיב ה' עִמָּנוּ וְהֵטַבְנוּ לָךְ".

אל מול בקשה יחודית זו של משה מיתרו, בולט כי יתרו לא השיב. האם הוא מתכוון להמשיך עם ישראל או לא? בכך נותרת שאלה זו באוויר, ללא תשובה ברורה. מכך מתברר ששאלה זו נותרה פתוחה: מצד אחד יתרו לא ממשיך באופן רשמי עם ישראל, ומצד שני הוא לא עוזב אותם סופית אל ארצו ומולדתו. המשמעות היא שהדברים יוודעו רק בהמשך ההיסטוריה: אם יזכו ישראל יתרו יופיע שנית ויבוא בתור נציג הגויים אל ארץ ישראל.

[1] נציין כי על פי חלק מן המפרשים הביטוי 'לפני האלוקים' כוונתו שההקרבה של יתרו היתה במשכן. וזאת לסוברים שיתרו הגיע לאחר מתן תורה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.