1. אישיות מלאה סתירות

כשאנו באים להתבונן על האישיות המיוחדת הזו מתוך הפסוקים ומאמרי חז"ל עולה לפנינו דמות מלאת סתירות וניגודים. מצד אחד מצאנו שה' נגלה אליו תדיר ואף מדריך אותו לפי בקשתו כיצד לפעול ומה לעשות. לאחר מכן ה' אף נגלה אליו ובלעם מנבא נבואות נשגבות ונצחיות. נבואתו כה נשגבה עד שמצאה מקום להיכתב בחמישה חומשי תורה בין שאר נבואות משה שניבא במדרגת הנבואה העליונה ביותר. חז"ל אף אמרו שבישראל לא קם נביא כמשה אך באומות העולם קם כמשה![1] עד כדי כך הפליגו במעלת נבואתו.

נביא איננו מקבל נבואה במקרה – על האדם להיות ראוי להשגות נצחיות כאלו, ואכן חז"ל בבראשית רבה כתבו שלא היה רק נביא אלא גדול הפילוסופים שבעמים.[2]  

מצד שני, מצטיירת דמות שטנית היועצת להדיח את ישראל בטומאת המואביות ועוד שהיא חפצה לקלל את ישראל ולשם כך נעזרת באמצעי כישוף מיסטיים. בספר יהושע הוא מתואר כ"קוסם" בלבד ולא כנביא ה'. [3] מה עוד שהתורה מתארת את הריגתו יחד עם מלכי מדין השפלים מה שמלמד על אישיותו השפלה. עוד הוסיפו חז"ל[4] שהיה יודע לכוון מתי בדיוק ריבונו של עולם זועם והיה מתאמץ להגביר את זעמו של הקב"ה בעולם על ישראל.

גם קשה להבין כיצד אמרו עליו שהיה אדם חכם אם למרות שנראה שהוא מבין שאין זה רצון ה' לקלל את ישראל הוא בכל זאת הולך לקלל וחושב לגנוב את דעתו של ריבונו של עולם. וכי חושב הוא שהוא יכול להוליך שולל את ריבונו של עולם?  

חז"ל אף הוסיפו שהיה בעל מידות מקולקלות[5]: שטוף בתאוות[6] ומכור לכסף וכבוד.[7] 

אם כן עולה השאלה – מי היה בלעם? נביא? מכשף מרושע? חכם? כסיל? או סתם אדם שטוף תאוות?

2. קוסם שהפך לנביא

כדי ליישב את כל השאלות הללו טוען הרמב"ן[8] שבלעם לא היה נביא אלא מכשף בלבד. זה נכון שהקב"ה נגלה עליו מספר פעמים לפי רצונו[9] אך אין זו נבואה אלא מעשה קסמים בהם ניתן ליצור קשר עם הבורא. ולכן בספר יהושע הוא מתואר כקוסם בלבד ולא כנביא. לכן לא ראה את המלאך אל מול עיניו לעומת אתונו שדווקא הצליחה לראות אותו. לכן ישראל הרגו אותו יחד עם מלכי מדין שכן בסך הכל היה מכשף ולא נביא ה' ממש.

אמנם, ככל שהתקרב לקלל את ישראל, הקב"ה שינה את פני הדברים וחולל תופעה ייחודית, חד פעמית: הקב"ה ניבא אותו למרות שבמהותו איננו נביא. על כך אמרו חז"ל: "וישם דבר בפי בלעם, ר' אלעזר אומר: מלאך, ר' יונתן: אמר חכה"[10] – הקב"ה שתל בו את דבר הנבואה בלי קשר למדרגתו הפרטית שלא היתה ראויה לנבואה.

לכן אמרו חז"ל ששלוש מידות היו במשה ולא היו בבלעם – משה היה מדבר עם הקב"ה פה אל פה – כלומר: דיבור ישיר, ואילו בלעם היה רק שומע מרחוק – שלא היה קרוב אל ריבונו של עולם בנפשו. משה היה עומד ואילו בלעם היה נופל שכן – כוחות חייו של בלעם היו רחוקים מהקדושה. משה היה מדבר עם הקב"ה כביכול פנים אל פנים ואילו עם בלעם לא היה מדבר אלא במשלים – כלומר: למשה רבינו היתה הנבואה ברורה כאדם המדבר עם חבירו מתוך מפגש פנים אל פנים שהחבר "מודיעו דבריו וכוונתו עד שיכיר בפניו שהבין דבריו וכוונתו באמירה ובהכרת רצונו".[11] אך בלעם קיבל מידע שהיה חיצוני לאישיותו.

מצד זה ניתן להבין כיצד מצד אחד מדובר באישיות שפלה ונמוכה ומצד שני באדם שנבואתו כה נשגבה– וזה מצד מה שהקב"ה חשף לפניו ולא מצד שהיה ראוי לו.

3. קוסם, מעונן, מנחש ומכשף

כעת אנסה להרחיב בדברים - התורה בספר דברים (פי"ח) מתארת סוגים שונים של בעלי כוחות רוחניים. הרמב"ן שם מבאר את ההבדלים ביניהם: הקוסם הוא שם כללי למגיד העתידות. את העתיד הוא יודע על ידי המבט בעננים (מעונן) או על ידי צפצוף העופות (מנחש). מלבדם יש את אותם האנשים היודעים להתקשר עם נשמות המתים.

לעומתם, המכשף הוא אדם בעל כוחות גדולים יותר, הוא לא אומר רק את העתיד אלא גם על ידי מעשיו ומחשבותיו יכול לכוון ולהשפיע בעולם קללה או ברכה בהתאם למעשיו.

העופות, העננים, הכוכבים, הציגו לקדמונים שיקוף של עולמות רוחניים. המכשף ידע, על ידי מעשים מסוימים להתמלא מאותם הכוחות הרוחניים שרצה להיות קשור אליהם.[12] מתוך שהיה מתמלא באותם הכוחות הרוחניים השפיעה גם על הסביבה שלו ועל האנשים שרצה להתקשר אליהם. כך המכשפים יכלו לקלל או לברך בני אדם לפי רצונם.[13] על כך אמרו חז"ל שנקראו מעשים אלו כשפים שכן הם "מכחישים פמליא של מעלה" – שכן ההשפעה של העולם הרוחני בעולם מנותבת על פי רצונו של המכשף ולא לפי הסדר הטבעי.[14]

על ישראל להתרחק מכל אותם הקוסמים והמכשפים – "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף, וחבר חבר ושאל אוב וידעני ודרש אל המתים, כי תועבת  ה' כל עשה אלה ובגלל התועבת האלה ה' אלהיך מוריש אותם מפניך - תמים תהיה עם ה' אלהיך!" אנו מצווים להיות תמימים. כלומר להאמין שהקב"ה מנהל את העולם כפי שצריך לפי רצונו הטוב, ואין לנו להתערב בצורה מלאכותית ברצון ה'.[15]

וכאן אנו מגיעים להבדל המרכזי בין המכשף לנביא – המכשף לא מעניין אותו רצון ה' אלא רצונו הוא. יש לו שאיפות ורצונות והוא מגייס את הכוחות הרוחניים למען שאיפותיו. הוא יכול להתחבר לכוחות העליונים ביותר ואפילו לרצונו  של ריבונו של עולם אך לעולם את הכל הוא יתפוס במסגרת השאיפות האישיות שלו.

על כך אמרו חז"ל שבלעם ניסה לכוון את הרגע שבו הקב"ה כועס. הקב"ה כמובן שאיננו כועס ככל אדם אלא שישנם זמנים שבו בעולם מופיע מידת הכעס של ריבונו של עולם – מידת הדין. מידה זו היא רק חלק משאר המידות של הקב"ה אך שמתמקדים רק בה ומעוררים רק אותה בעולם - זהו כבר הכישוף וההכחשה של רצון ה' בעולמו. בלעם רצה, על ידי מעשיו, להשפיע את מידת הדין בעולם, את ההקפדה והקללה. הוא לא עשה זאת לשם שמיים אלא לשם האינטרסים שלו ושנאתו לישראל.[16]

לעומת זאת, הנביא, איננו רוצה דבר לעצמו. מידותיו מתוקנות והוא רוצה את רק את הטוב לכל. במעשיו הוא ינסה להתחבר עוד ועוד למה שה' רוצה ולכוון את חייו לדרך ה'.

לכן הקוסם יודע לזהות את העתיד בצורה מוגבלת מאוד: "שאין כל דבריהם אמת ולא יודיעו בכל הצריך"[17] שכן הוא רואה את הדברים הקרובים אליו ולעולמו ולא את רצון ה' השלם המנהל באמת את התהליכים בעולם. לעומת זאת הנביא מתנשא את דבר ה' עצמו, ללא כיסוי, ללא מסך, אף למעלה ממקומם מלאכי השרת, ושם נאמר לו בשלמות: "מה פעל אל".

4. בדרך שאדם רוצה לילך

לפי זה נבין מדוע בלעם פעמיים את הקב"ה אם יוכל ללכת עם שליחי בלעם – וכי לא הספיקה פעם אחת בה הקב"ה הודיע לו שלא ילך לקלל? ועוד יותר קשה: כיצד כביכול השתנתה פתאום דעתו של הקב"ה כשפעם השניה החליט כן לאפשר ללכת עם אנשי בלק: "אם לקרא לך באו האנשים - קום לך אתם!" ועוד קשה: כשסוף סוף הלך בלעם מדוע הקב"ה כעס עליו? הרי הוא בעצמו הורה לו ללכת!?

פרשני הפשט התקשו בשאלה זו והעלו תירוצים רבים[18] אך לדעתי התשובה העמוקה ביותר מבוארת בחז"ל: "מיכן את למד שבדרך שאדם רוצה לילך בה מוליכין אותו, שמתחלה נאמר לו לא תלך, כיון שהעיז פנים להלוך הלך".[19]  הקב"ה מנהל כל אחד לפי מעשיו – האדם שרוצה באמת חכמה, יושפע עליו חכמה, אדם שרוצה רק את העולם הזה – יסתאב בחיי העולם הזה, אדם שרוצה להיות טוב – יהיה טוב. כך דרכו של הקב"ה. בלעם רוצה לקלל והוא מבקש להיות מחובר לקללה. אך זה בניגוד לרצון ה' אז הקב"ה בתחילה מסרב, אך ככל שבאים יותר נכבדים ומציעים תמורה יותר מכובדת בלעם עוד יותר מתחבר לרעיון הקללה ומבקש שוב. הקב"ה מניח לו ללכת לפי דרכו ולהכחיש את רצון ה' האמיתי שבאמת מתנגד למעשיו: "ויחר אף ה' כי הולך הוא". כל זה מתאפשר רק על גבי ההבנה שבלעם מכשף היה ולא נביא – הוא לא רוצה את הטוב אלא את האינטרסים האישיים שלו ומנסה לגייס את הרצון האלוהי לשאיפותיו הנמוכות.

לפי זה מבואר היטב מדוע בלעם חשב שיוכל לשנות את רצון ה'. הוא לא היה טיפש אלא חשב שכשם שהקב"ה מנהיג את הועלם בדרך הטבע ונותן גם לרשעים ללכת בדרכם וגם למכשפים להכחיש פמליא של מעלה – כך יקרה גם עכשיו. הוא יוכל להמשיך את הקללה על ישראל לפי מעשיו וכשפיו.[20]

הסיפור עם האתון מבטא בצורה בולטת עד כמה בלעם היה משועבד לדעותיו ורצונותיו האישיים. הוא שטוף ברצונותיו האישיים עד שאיננו פתוח להקשיב עד כמה גרועה ומעוותת דרכו. עליו נאמר: "יוסיף דעת יוסיף מכאוב" – הוא מכור ומשועבד לדעתו ורצונו עד שאפילו האתון, חסרת הדעת, מבינה הרבה יותר ממנו עד כמה מעשיו מקולקלים.[21]

5. נבואתו הנשגבה של בלעם

בסופו של דבר, ברגע האמת, הקב"ה כידוע הפך את קללתו לברכה. הקב"ה שינה את סדרי הטבע ולא נתן לו ללכת בדרכו עד הסוף ולקלל: "למען דעת צדקות ה' " – לפעמים הקב"ה מגביל את יכולת הבחירה של האדם, מתערב במציאות עצמה ומשנה אותה בדרך נס. בכך הפך אותו הקב"ה בעל כורחו ממכשף שמשתמש כרצונו בכוחות הרוחניים לנביא השומע אמרי אל ופתוח להקשיב את האמת האלוהית.

אלא שהקב"ה לא רק מנע מבלעם לקלל אלא אף רומם אותו למעלת הנבואה. מדוע עשה כך הקב"ה? מה נותנת לנו נבואת בלעם שלא מצאנו כמותה בשאר הנביאים?

דעת הרמב"ן[22] שאת הכל עשה הקב"ה בעבור ישראל ולכבודן. כך יתגדל שמם בעיני העמים. האברבנאל הוסיף שנבואתו נתנה לו כדי להפחיד את גויי הארץ ולהפוך את הכיבוש של עם ישראל לנח יותר. במדרש מצאנו[23] שנבואתו נתנה לו כדי שלא יאמרו הגויים שאם להם היה נביא היו חוזרים בתשובה – לכן הניח להם נביא ולמרות זאת חטאו מה שמלמד שלא הידע זה מה שהיה חסר – אלא הלב הטהור המשתוקק לחיות את חיי האמת של הנבואה.[24]

אמנם, בניגוד לדעות הנ"ל, דעת המהר"ל[25] היא שלנבואת בלעם ערך מיוחד בפני עצמה מצד מדרגתה הנשגבה[26] שבאה לידי ביטוי בכך שכולה שבח לישראל ללא קמצוץ של תוכחה – כיצד הדבר יתכן שדווקא איש שפל זה יקבל כזו נבואה נשגבה שאף נביא לא זכה לה?

מבאר המהר"ל שכל הנביאים, דווקא מצד שהיו מעורים בחייהם של ישראל לא הצליחו להשתחרר לגמרי מהמבט על ישראל כפי שהצטייר לעיניהם בחייהם. דווקא בלעם שהיה רחוק מישראל ולא כל כך הכיר אותם, יכל להיפגש עם המהות הישראלית עצמה ללא קשר למה שמופיע בפועל בחייהם כרגע.

לענ"ד, על בסיס כל הדברים שנאמרו לעיל, ניתן להוסיף שדווקא בגלל שבלעם כה רחוק מרצון ה' כשדבר ה' נגלה עליו הוא לא נגלה עליו מתוך עולמו הגס והנמוך אלא בהתגלות ניסית ופלאית שכלל לא תלויה במדרגתו. דווקא משום כך נבואתו היתה כה גדולה עד שיכלה להתרומם למעלת ישראל האובייקטיבית. לעומת זאת, שאר הנביאים השיגו את נבואתם בהתאם למדרגתם הרוחנית ולא יכלו להיפגש עם האמת עצמה כבלעם.

אמנם כפי שכבר נאמר, מעלה זאת היתה זמנית וחד פעמית, לאחר שגמר לקבל את נבואתו חזר להיות בסך הכל קוסם שפל בעל נפש תאוותנית ורוח גבוהה. ואנו תלמידי אברהם, אם לא נביאים – בני נביאים אנו והולכים אנו לאור קדושתם.

[1] במדבר רבה פרשה יד'.

[2] בראשית רבה פרשה סה'.

[3] יהושע פרק יג'.

[4] ברכות ז.

[5] אבות פרק ה': "עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע..."

[6] סנהדרין קה "שבא על אתונו".

[7] כמבואר ברש"י בתחילת הפרשה.

[8] פרק כב פס' לא'.

[9] "ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם דבר כאשר ידבר ה' אלי וישבו שרי מואב עם בלעם".

[10] סנהדרין קה.

[11] רמב"ן.

[12] עיין קובץ ז' פסקה קעה': "יחש יש להסקירה האסטרולוגית עם ההכרה הפרצופית האישית, והם ביחד עם ההכרה של התנועות וצביונן בכלל, עד לידי אותה ההכרה המונחת בהתגלות צביון כתב היד, ביד כל אדם יחתום לדעת כל אנשי מעשהו. הקליטה המדעית שבזה היא באה מאותה ההשערה הפנימית, שהכללות פועלת פעולה סדרנית על כל תוכן תמציתי כפי ערך ריכוזו, והצביון האנושי הוא המרוכז ביותר, וסידורי כחותיו מתבלטים על ידי אותו הסידור הכללי, שתכנית ההכרה הקוסמית היא אחת מחלקיו. וגם אותה ההכרה הבאה על ידי סקירה מעמקת פנימית, על פי אותה התגלות השטחית של הצורה הקוסמית, אינה דבר של תוהו, כי יש לה ערך עם המהות האישית, וממילא קישור עם הפרצופיות, ויחש עם המוסר והתוכן המאורעתי, יסוד המזל. אמנם פשוט הוא שעצם הקודש, שאיפת המוסר בעומק הגודל שלו, שאיננו מוצא חסיון כי אם באור ד' וישעו, הוא מרומם את הריכוז האישי מעל לכל שטח סידורי חטוב ומוכרח, ומציגו בעולם המלא אור של חירות ופדות, ובזה אותות בגדים מתהוללים, לעומת האור המתנוצץ בחטיבות הנשמתית על ידי הופעת תורה ובטחון בד', בקשר של מעשים טובים. ותשובה, תפילה וצדקה מעלים סידור חדש, המתעלה מכל הסדרים השטחיים, על כל האופק הקוסמי, ומזהרים את היחש של העולם אל האדם בזוהר חי ונשגב, עד שתחת היותו נפעל, מתהוה הוא בתור פועל, מחדש את הצורה הכללית וחותמה בצביונו".

[13] עיין 'עין איה' שבת ב', פרק שמיני פסקה מח'. "...אמנם מקומצים הם בקרבו הכוחות הגדולים, שמלא עולם עזם המתפשט ע"י חדירה פנימית בהתלמדות סגולית פנימית, להוציא אל הפועל את גדולת הכח הספון בקרב הנפש פנימה, יש אופן להשים משטר ושלטון על החוג הסובב. המרץ הנפשי הפנימי, גדול הוא בשתי צורותיו, באורו ובאפלתו. אין קץ לגודל הרשעה והזוהמא שיוכל האדם להתמכר להן, ולהוציא אל הפועל בהן ועל ידן את שלטונו האצור בקרבו על היקום הסובבו, והן הן מעשי כשפים וכל פלגותיהם וענפיהם...".

[14] רמב"ן שם.

[15] לשון הרמב"ן: "שיונח העולם למנהגו ולטבעו הפשוט שהוא חפץ בוראו".

[16] מלבי"ם כב, ו : "...והנה בענין בלעם יש אומרים שהיה בכחו להרע לאיש או לאומה שלמה בכח נחושים וכשפים או עין הרע שיכול להזיק ולהשחית באמצעות כחות של העולם השפל, או באשר היה קוסם ובקי במשפטי הכוכבים היה יודע לעשות טלסמאות להוריד השפע מהעליונים לטובה או לרעה על התחתונים, וזה שאמרו שהיה יודע לכוון השעה שהקב"ה כועס בה...".

[17] רמב"ן שם.

[18] עיין אור החיים, רמב"ן, רש"י, ספורנו.

[19] במדבר רבה יט , יא.

[20] עיין שפת אמת שבלעם רצה להגביר את מימד ה'בחירה' במציאות על מימד ה'ידיעה'.

[21] עיין נצח ישראל פרק כו'  שביאר עניין זה בארוכה.

[22] כב, לא.

[23] במדבר רבה פרשה יד'.

[24] עיין  עולת ראי"ה חלק א': "שפע נבואתו נתנו, אל אנשי סגולתו ותפארתו" "מתוך הידיעה, שכל ההויה, מראש ועד סוף, מאוחדת היא בכח האחדות האלהית העליונה, ומפני ההוראה של הגודל והמלכות, שהיא באמת גנוזה בכל נוצר, מוכרח הדבר לבא, שאנשי הסגולה העליונה, אשר חישוף כבוד אל ביצוריו ועל ידם הוא חמדת חייהם, ראויים הם לקבל את המתנה העליונה של שפע הנבואה, המגלה להם את תעלומות היצור וסדרי מעשיהם, המונהגים בתכונה האחדותית של תוכן כל העלילות החקוק בעצמות כל המעשה אשר עשה אלהים מראש ועד סוף".

ועיין שפת אמת בפרשה: "במדרש הצור תמים פעלו... והאומות אינם מוכנים אל הנבואה, לכן נתן להם הקב"ה בלעם, שהיה כלי לנבואה, אך בעבור כי אינם מוכנים לזה לא עלתה הנביאות בידו לטוב, וכמו כן נוכל לומר מה שניטל מאתנו הנבואה, הגם כי בעונותינו הוא, אבל הוא גם כן עדות על בני ישראל, שלא יאמרו אומות העולם על ידי שקרבנו והעמיד לנו נביאים נמשכנו אחריו, לכן נלקח מאתנו הנבואה ואף על פי כן בני ישראל מתחזקים באמונתו ית' ועוסקין במצותיו, להודיע כי הפנימיות נמצא בבני ישראל הגם שאין לנו נביאים... "

[25] נצח ישראל פנ"ז.

[26] עיין ילקוט שמעוני בלק: "גדולה הברכה שברך בלעם את ישראל מברכות שבירך משה את השבטים... אבל ברכת בלעם אין בהם תוכחה ואין בהם פגם".

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.