מסופר על ר' חיים מבריסק זצ"ל שפגש פעם את אחד מתלמידיו ש"שנה ופירש", לאחר שפרק עול תורה ומצוות. כשהבחין התלמיד בעיניו החדות של הרב שננעצו בו במבט נוקב וכואב, מיהר להצטדק ולנמק מדוע החליט להפנות עורף לדרך התורה.

שאלות שונות באמונה הציקו לי, ולכן החלטתי לשנות את דרכי אמר התלמיד, והוסיף הצעה, שיציג בפני ר' חיים את שאלותיו באמונה, כדי לשמוע תשובה.

לכל שאלה יש תשובה, אמר ר' חיים, אלא שאין בכוונתי להשחית את זמני על כך, שכן שאלותיך אינן שאלות כלל, אלא תירוצים – תירוצים שנועדו להשקיט את מצפונך המנקר ולהצדיק את נטייתך ללכת אחר תאוותיך. יצרך הרע ורצונך לעשות כל שליבך חפץ, הם שגרמו לך לפרוק עול תורה ומצוות. אותן "שאלות באמונה" לא נועדו אלא לתת מסווה אידיאולוגי 'מכובד' לנהייה אחר היצרים השפלים. ולפיכך, לא שאלות הן שאלותיך, אלא "תירוצים"...

בעלי המוסר אמרו שרעיון זה בא לידי ביטוי גם בפרשת השבוע. כתוב: "וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה אֵין כֹּל בִּלְתִּי אֶל הַמָּן עֵינֵינוּ".

האספסוף העלו "שאלה באמונה", כביכול. "מי יאכילנו בשר"? הם פקפקו ביכולתו של הקב"ה להמציא להם בשר במדבר. אין ספק שמדובר בשאלה תמוהה ומקוממת, שהרי אותו אספסוף נמנה על הדור שיצא בניסים גלויים מבית עבדים, שראה את מכות מצרים, שהים נקרע בפניו, ועוד ניסים רבים נוספים. וכי לאחר כל זאת יש מקום להטיל פקפוק ביכולת הבורא?

יתירה מזאת, לְמָה הם התגעגעו? ל"הילטון" מצרים? למסעדות הגורמה? הרי הם עבדו בפרך ואכלו מזון עבדים בדוחק ובעוני רב. ובנוסף, אותה "שאלה עניינית" כביכול, עמדה בסתירה לאמת העובדתית, וכי לא היה להם בשר? והלא כתוב "וְגַם עֵרֶב רַב עָלָה אִתָּם וְצֹאן וּבָקָר מִקְנֶה כָּבֵד מְאֹד" (שמות יב, לח).

מדוע שאלו 'מי יאכילנו בשר'? מה פשר השאלה השקרית והמקוממת הזו? מבאר רש"י: "וכי לא היה להם בשר, והלא כבר נאמר (שמות יב, לח) 'וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר...'? ואם תאמר אכלום, והלא בכניסתם לארץ נאמר (במדבר לב, א) 'ומקנה רב היה לבני ראובן...'? אלא שמבקשים עלילה". בשתי מילים הגדיר רש"י את רצונם בכל התנהלותם, הם ביקשו עלילה. האספסוף חיפשו שאלות וקושיות. לא היו להם סיבות אמיתיות לפרוק עול,  הם ביקשו למצוא לעצמם עילה "אידיאולוגית", כביכול.  הסיבה האמיתית היתה שהם "התאוו תאוה". הם ביקשו לעשות כל שליבם חפץ, ללא כל מגבלות. לשקוע בתאוות חומריות ולנהות אחר היצר הרע. משום כך גם נאמר "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה אֶת הָעָם בֹּכֶה לְמִשְׁפְּחֹתָיו אִישׁ לְפֶתַח אָהֳלוֹ" (יא, י), רש"י מביא את דברי חז"ל: "רבותינו אמרו: 'למשפחותיו' על עסקי משפחות, על עריות הנאסרות להם".

הרצון לפרוק כל מגבלה, ללכת אחר תאוות הלב, הוא שהוליד את ה"שאלות באמונה".  שכן אלו אינן שאלות, אלו "תירוצים". הדרך מכאן ועד ל"קברות התאוה" היתה קצרה. שאלות שתולדתן בתאוה, יש להן "תשובה" רק בקבורת התאוה, שהיא המניע לשאלות הקנטרניות.

בהתייחס לתלמידו ש"שאל", הסביר ר' חיים מבריסק זצ"ל, "שאלות באמונה" המושמעות מפי פורקי עול בעלי תאוה, הנוהים אחר יצרם הרע, אינן שאלות, אלא תירוצים – תירוצים שנועדו להצדיק את דרכם הרעה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.