מהו האסון הגדול ביותר שאירע לעם ישראל במדבר? בהסתכלות רחבה ודאי שזהו חטא המרגלים שגרם למותו של כל דור המדבר. אך מכיוון שהעונש על חטא זה נמשך לאורך עשרות שנים הוא לא הורגש באופן מיידי בצורה חמורה כל כך. לפי החשבון מתו כ600,000 אנשי דור המדבר במשך 38 שנה. לפי חשבון זה מתאר המדרש: "עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה משֶׁה מוֹצִיא כָּרוֹז בְּכָל הַמַּחֲנֶה וְאוֹמֵר צְאוּ לַחְפֹּר, וְהָיוּ יוֹצְאִין וְחוֹפְרִין קְבָרוֹת וִישֵׁנִין בָּהֶן, לְשַׁחֲרִית הָיָה מוֹצִיא כָּרוֹז וְאוֹמֵר קוּמוּ וְהַפְרִישׁוּ הַמֵּתִים מִן הַחַיִּים, וְהָיוּ עוֹמְדִים וּמוֹצִיאִין עַצְמָן, חֲמִשָּׁה עָשָׂר אֶלֶף וּפְרוֹטְרוֹט חָסְרוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף". בתוספות מביא מחלוקת מתי היו מתים בכל שנה: 'ופירש רשב''ם כל המ' שנים לא היו מתים אלא בט' באב ובכל ט' באב היו מתים כ''א אלף ופרוטרוט... ויש מפרשים שהיו מתים בכל יום אך רוב המתים היו לעולם בתשעה באב'. גם לדעה הראשונה מספר המתים בכל ט' באב לא היה גדול ממספר המתים במגפה בשיטים שם מתו 24,000 בבת אחת.

אלא שהמפקד שבפרשת פינחס שנעשה בשנת ה40, מרמז על אסון גדול הרבה יותר. המספר הכולל של בני ישראל במניין זה הוא 601,730 והוא נמוך מהמספר הכולל במפקד שבפרשת במדבר- 603,550, כלומר שהריבוי הטבעי של ישראל במשך 38 שנה לא הספיק אפילו לשמור על הקיים. אמנם חטא המרגלים 'חיסל' את כל דור יוצאי מצרים אך במניין בשנת הארבעים נמנים כבר הדור הבא כמו שנאמר בסיכום: "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי". במצב רגיל כל דור אמור להיות גדול מקודמו. לא מסתבר שדור המדבר נמנע או לא זכה להוליד ילדים רבים ולכן בהכרח שגם הדור שנמנה במפקד השני סבל ממיתות בלתי טבעיות שמיעטו אותו כל כך. אלא שמספרי המתים באסונות שמפורשים בתורה לא נראים 'מספיקים' כדי להסביר את התוצאה. במגפה בעקבות מחלוקת קרח מתו 14,700 אך ככל הנראה היא היתה זמן קצר אחר חטא המרגלים והחוטאים שם היו מהדור הראשון. המגפה שפגעה בדור השני היתה בעקבות חטא בעל פעור ושם מתו 24,000.

אמנם ישנם אסונות נוספים שמספר המתים בהם לא התפרש, אך מביניהם חטא קברות התאוה הוא סמוך לזמן המפקד הראשון ומסתבר שפגע בעיקר בדור הראשון, וכן המעפילים ודאי היו בני הדור הראשון. עדיין נוכל לטעון שהדור השני נפגע באופן חמור ע"י הנחשים שהמיתו אותם בזמן שהקיפו את ארץ אדום וזו כוונת הפסוק שם: "וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל", אך לא מסתבר שאין רמז כלשהו בתורה או בדברי חז"ל על כך.

אם נתבונן בפרטי המפקד בפרשתנו נוכל לזהות במי בעיקר פגעו האסונות. אפשרות אחת היא להשוות את מספרי השבטים כאן לאלו שבמפקד הראשון. השבט שנפגע יותר מכולם הוא שמעון שאיבד כמעט שני שליש. מכיוון שהחוטא העיקרי בחטא בעל פעור היה נשיא שמעון אומר רש"י: 'נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון'. אך כאמור נראה שהיה אסון נוסף גדול בהרבה.

אפשרות נוספת היא לעקוב אחר שמות המשפחות בכל שבט. אמנם המשפחות לא נזכרו במפקד הראשון אך הם מופיעות קודם לכן ברשימת צאצאי יעקב היורדים למצרים. רש"י מסכם את ההשוואה: 'משפחת אהד בטלה, וכן חמש משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון לגד הרי שבע משפחות... ומבני לוי... ארבע משפחות, משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי'.

בעקבות השוואה זו מגלה לנו רש"י מהו האסון הנוסף שלא מוזכר כלל בפסוקים אלא בדברי חז"ל בלבד: 'שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, ובאו הכנענים להלחם בישראל, ונתנו לב לחזור למצרים, וחזרו לאחוריהם שמונה מסעות מהר ההר למוסרה... ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות'.

כמה הרוגים היו באותה מלחמת אחים? אפשר לשער על פי מניינם של שבט בנימין. במפקד כאן מונים חמשת משפחות בנימין הנותרות 45,600 איש. בהנחה שגודלן של המשפחות דומה הרי ששבט בנימין איבד באותה מלחמה מספר דומה של אנשים (כמעט כפול מכמות ההרוגים שהיו לו במעשה פילגש בגבעה). לפי אותו חישוב מתו כ5,000 מבני גד וכ8,000 מבני לוי. מספרים אלו מודדים רק את המשפחות שנשמדו באותה מלחמה ומלבדן היו ודאי עוד אלפי הרוגים ממשפחות ומשבטים נוספים שהתמעטו אך לא נשמדו לגמרי. ניתן להעריך שמספר ההרוגים במלחמה היה כ100,000! אם כן זהו האסון הגדול ביותר שאירע בתקופת המדבר והוא מסביר את החסרון הגדול במפקד השני. מלבד כמות ההרוגים זוהי הפעם היחידה שעם ישראל התחיל לחזור למצרים בפועל ולא רק 'איים' שיעשה כך כמו בשאר התלונות.

לא מפתיע שאסון זה אירע בתחילת חודש אב. אהרון מת בא' באב ומיד אחר כך היתה מלחמת ערד וההתדרדרות בעקבותיה. ייתכן לומר שכל רצף האירועים הזה אירע בתוך 'תשעת הימים'. מהר ההר הלכו ישראל 8 מסעות לאחור ושוב חזרו עד להר ההר. אח"כ הלכו "דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹּב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם" שם נעשה נחש הנחושת. משם המשיכו עוד 3 מסעות לאובות, עיי העברים ונחל זרד. בספר דברים מבואר לכאורה שמעבר נחל זרד נעשה בתשעה באב: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה". קדש ברנע הוא המקום בו היה חטא המרגלים. אם הכוונה לזמן מדויק הרי ש38 השנים הסתיימו בדיוק בתשעה באב, ביום שבו היה חטא המרגלים ונגזר על ישראל לחזור וללכת מקדש ברנע אל המדבר.

הסבר זה מתאים גם למסופר במדרש על אותו תשעה באב: "וּבִשְׁנַת הָאַרְבָּעִים הָאַחֲרוֹן עָשׂוּ כֵן (חפרו בורות בתשעה באב ושכבו בתוכם) וּמָצְאוּ עַצְמָן שְׁלֵמִים, אָמְרוּ דּוֹמֶה שֶׁטָּעִינוּ בַּחֶשְׁבּוֹן, וְכֵן בְּעָשׂוֹר וּבְאַחַד עָשָׂר וּבִשְׁנֵים עָשָׂר וּשְׁלשָׁה עָשָׂר וְאַרְבָּעָה עָשָׂר, כֵּיוָן דְּאִתְמַלֵּא סִיהֲרָא אָמְרוּ דּוֹמֶה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטֵּל אוֹתָהּ גְּזֵרָה מֵעָלֵינוּ וְחָזְרוּ וַעֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב". כלומר שבאותו תשעה באב היו צריכים למות אחרוני החוטאים בחטא המרגלים. זו כוונת הפסוק שמעבר נחל זרד היה: "עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם". נראה שה'ניסוי' נעשה על יד נחל זרד וכאשר התברר שהגזרה בטלה התברר גם שאלו שלא מתו יכולים להכנס לארץ ואז היו יכולים לעבור את הנחל.

לפי הסבר זה יש 'סוף טוב' לסיפור הנורא. למרות האסון הגדול, דווקא באותה שנה היה תשעה באב יום של תשועה שבו נהפך האבל ליום טוב. (אמנם ה'יום טוב' נקבע בט"ו באב אבל הנס קרה כבר בתשעה באב).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.