א. עם ישראל התפתח והפך לעם בארבעה שלבים. כל שלב נקבע ע"י מספר האנשים שהיו אז: 1-12-70-600,000. האבות היו יחידים, השבטים היו 12, היורדים למצרים 70 והיוצאים ממנה 600,000. חז"ל מבארים שכל אחד מהמספרים הוא בעל משמעות מהותית.
האם יש יחס בין המספרים השונים? מבחינה חשבונית יש יחס ישר בין מספר השבטים לבין מספר יוצאי מצרים (אפשר לחלק 600,000 ב12), אבל אין יחס כזה כלפי המספר 70. אם כן לכאורה אין סיבה שמניין ה70 יתחלק באופן יחסי ל12 השבטים. ואכן מניין ה70 של היורדים למצרים לא מחולק בשווה בין השבטים. אלא שבפרשתנו מתברר שגם בין מספרים אלו אמור להיות יחס.
מניין ה70 חוזר בפרשתנו בבחירת הזקנים שינהיגו את העם יחד עם משה. המדרש מתאר את תהליך בחירת הזקנים: "בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה: אֶסְפָה לִי שִׁבְעִים אִישׁ, אָמַר משֶׁה מָה אֶעֱשֶׂה, אִם אָבִיא חֲמִשָּׁה מִכָּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט אֵינָם עוֹלִים לְמִנְיַן שִׁבְעִים וְנִמְצְאוּ שִׁשִּׁים, וְאִם אָבִיא שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה, הֲרֵי אֲנִי מַטִּיל קִנְאָה בֵּין שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט. מֶה עָשָׂה, נָטַל שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פְּתָקִין וְכָתַב בָּהֶן זָקֵן, עוֹד שְׁנַיִם פְּתָקִין חָלָק, וּטְרָפָן בְּקַלְפֵּי, אָמַר בּוֹאוּ וּטְלוּ פְּתָקְכֶם, מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ פֶּתֶק כְּתִיב בּוֹ זָקֵן הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁנִּתְמַנֶּה זָקֵן, וְאִם עָלָה בְּיָדוֹ חָלָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹא נִתְמַנָּה".
מלשון המדרש אפשר לומר שהצורך להתאים את מספר ה70 למספר 12 השבטים אינו מהותי אלא 'משום דרכי שלום'- מצד האמת היה צריך לבחור את 70 הראויים ביותר מתוך העם גם אם חלק מהשבטים יזכו לנציגות רבה ומחלקם יהיו רק מעטים או כלל לא, אך משה חושש שהדבר לא יתקבל ולכן מוכן לוותר קצת על האיכות בשביל השלום.
אלא שהמדרש ממשיך ומבאר שהגורל היה בחירה אלוקית: "...וְאִם עָלָה בְּיָדוֹ חָלָק הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁלֹא נִתְמַנָּה וְהַמְמֻנֶּה אוֹמֵר לוֹ הֲרֵי שָׁם פֶּתֶק אֶחָד כָּתוּב בּוֹ זָקֵן, אִלּוּ הָיִיתָ רָאוּי לְהִתְמַנּוֹת הָיָה עוֹלֶה בְּיָדֶךָ". וכן ברש"י בפירוש: "ומי שעלה בידו חלק אמר לו, המקום לא חפץ בך". קשה לומר שהגורל האלוקי, שבוחר את הראויים ביותר, מוותר מראש על כמה מן הראויים כדי להשוות בין השבטים. לכן נראה שמצד האמת גם מניין ה70 עומד ביחס ישר למניין 12 השבטים.
אמנם לפי הסבר זה חוזרת הקושיה החשבונית- איך ייתכן שיש יחס מהותי בין המספרים אם אי אפשר לחלק 70 ל12? אפשר למצוא רמז לתשובה בדברי הרמב"ן: "...וקבלו רבותינו כי כל סנהדרי גדולה היושבת בבית השם במקום אשר יבחר לשכנו שם כן יהיה מנינם שבעים והנשיא על גביהם כמשה רבינו והנה הם שבעים ואחד וכן האותיות בשם הגדול המפורש שבעים ושתים כנגד השרים והשם המיוחד שהוא אדון יחיד על כולם". כלומר שהמספר השלם של מדרגה זו הוא 72 שמתחלק באופן ישר ב12, אלא ששניים מתוכם הם משה והקב"ה שאינם נבחרים מתוך השבטים.
ואכן למרות שהגורל בחר רק שבעים זקנים, בפועל התנבאו כל ה72 שהשתתפו בהגרלה: "וַיֵּצֵא מֹשֶׁה... וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי הָעָם וַיַּעֲמֵד אֹתָם סְבִיבֹת הָאֹהֶל. וַיֵּרֶד ה' בֶּעָנָן וַיְדַבֵּר אֵלָיו וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו וַיִּתֵּן עַל שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים... וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים וְלֹא יָצְאוּ הָאֹהֱלָה וַיִּתְנַבְּאוּ בַּמַּחֲנֶה". הדעה הראשונה במדרש סוברת שאלדד ומידד הם אלו שלא נבחרו בהגרלה ואם כן הנבואה 'התעלמה' מן הגורל וניתנה בשווה לכל השבטים- שישה מכל שבט.
על פי זה נוכל להבין את נבואתם של אלדד ומידד ואת תגובתו החריפה של יהושע: "וַיָּרָץ הַנַּעַר וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה. וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו וַיֹּאמַר אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם"- 'הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם. דבר אחר תנם אל בית הכלא, לפי שהיו מתנבאים משה מת ויהושע מכניס את ישראל לארץ'. אם יש שניים מחוץ ל70 הרי שהם מחליפים כביכול את משה ואת הקב"ה. ואכן נבואתם של אלדד ומידד עוסקת בהחלפתו של משה! גם העובדה שהם מתנבאים מחוץ למחנה מתפרשת בהקשר זה: 'שחשב (יהושע) שלא יצאו האהלה להראות שיתנבאו בלתי אצילות ממשה רבינו'- מי שמחליף את משה לא תלוי בו.
נראה שמסיבה זו המפרשים מזהים את אלדד ומידד כאחיו של משה. בתרגום יונתן מבאר: 'וְאִשְׁתְּיָירוּ תְּרֵין גוּבְרִין בְּמַשְׁרִיתָא שְׁמֵיהּ דְחָד אֶלְדָד וּשְׁמֵיהּ דְתִנְיַין מֵידָד בְּנוֹי דְאֶלְצָפָן בַּר פַּרְנָךְ דִילֵידַת לֵיהּ יוֹכֶבֶד בְּרַת לֵוִי בִּזְמַן דְפַּטְרָהּ עַמְרָם גַבְרָהּ וְאִתְנְסִיבַת לֵיהּ עַד דְלָא יְלֵידַת יַת משֶׁה' כלומר שהם אחיו של משה מן האם, ולעומתו מפרש 'דעת זקנים' שהם אחיו מן האב: 'אלדד ומידד אחי משה היו כי כשנתנה תורה ונאסרו על העריות פרשו כלם שנאמר וישמע משה את העם בכה למשפחותיו ודרשינן על עסקי משפחותיו וגם עמרם אבי משה פירש מיוכבד שהיתה אשתו ונשא אשה אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד'. לפי שניהם מובן שאחיו של משה עשויים להיות המחליפים שלו.
כתוצאה מנבואתם של אלדד ומידד מתגלה מעלת נבואתו של משה שפירש מן האשה: 'וּמִנַּיִן הָיְתָה יוֹדַעַת מִרְיָם שֶׁפָּרַשׁ מֹשֶׁה מִן הָאִשָּׁה? רַבִּי נָתַן אוֹמֵר, מִרְיָם הָיְתָה בְּצַד צִפּוֹרָהּ כְּשֶׁאָמְרוּ לְמֹשֶׁה אֶלְדָּד וּמֵידָד מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה וְכֵיוָן שֶׁשָּׁמְעָה צִפּוֹרָהּ, אָמְרָה, אוֹי לָהֶם לִנְשׁוֹתֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ, אם הֵן נִזְקָקִין לִנְבוּאָה שֶׁיְּהוּ פּוֹרְשִׁין מִנְּשׁוֹתֵיהֶם כְּמוֹ שֶׁפָּרַשׁ בַּעֲלֵי הֵימֶנִּי'. מדוע ציפורה אומרת זאת דווקא על אלדד ומידד ולא על כל 70 הזקנים? נראה שציפורה יודעת שרק במדרגת נבואה של משה הכרחי לפרוש מן האשה והיא סבורה שאלדד ומידד הגיעו למדרגה זו.
מכאן נובעת טענתה של מרים: "הֲרַק אַךְ בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר ה' הֲלֹא גַּם בָּנוּ דִבֵּר". אם אחיו למחצה של משה יכולים להגיע למדרגת נבואתו ודאי שאחיו הגמורים יכולים. כנגד זה עונה הקב"ה: "לֹא כֵן עַבְדִּי מֹשֶׁה בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא" וגם אלדד ומידד לא הגיעו מעולם למדרגתו.
בדרך דרש ניתן לומר על דבריה של ציפורה שרק משה 'נזקק לנבואה' כלומר שאינו יכול להתקיים רגע אחד בלי נבואה וממילא הכרח שיפרוש מן האשה.
ב. משמעותו של מניין ה70 הוא ההנהגה הכללית של האומה על פי התורה- הסנהדרין. מסתבר שההנהגה התורנית של האומה נבחרו מתוך ההנהגה התורנית של השבטים. בפרשת יתרו נמנו ארבע דרגות של הנהגה תורנית: "וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת". אמנם לא מוזכרים שם השבטים אבל אין הגיון לומר שהחלוקה לאלפים ומאות וכו' לא היתה לפי השבטים. כאמור בפרשתנו נבחרים שישה או חמישה מכל שבט ומסתבר שנבחרו מתוך שרי האלפים של השבט. באופן זה נוצרת מדרגה חמישית של הנהגה תורנית שעומדת בראש השבט ושייכת גם להנהגת האומה הכללית, ומעליה משה רבינו ראש הסנהדרין.
ניתן לומר שהנבחרים מכל שבט המשיכו את השיטה המספרית שהתחילה בעצת יתרו ונחשבו כשרי עשרות אלפים ושרי חמישים אלף, כיצד? היחס המספרי בין מניין השבטים לבין המספר של יוצאי מצרים הוא 600,000/12=50,000. כלומר שבשבט ממוצע אמורים להיות 50,000 איש. בשבט כזה נדרשים חמישה שרי עשרות אלפים ועוד שר אחד על כל ה50,000 שהוא בעצם נשיא השבט, כך שמכל שבט יש שישה חכמים שמצטרפים יחד ל72.
באופן זה ניתן לבאר מה הגורם שקבע מאיזה שבט ייבחרו חמישה ומאיזה שישה. שבט קטן שאין בו צורך לחמישה שרי עשרות אלפים ייבחרו ממנו רק חמישה בסה"כ. במפקד בתחילת הספר ישנם שישה שבטים מעל לממוצע של 50,000 ושישה מתחתיו. בסיכום המספרים על פי החלוקה למחנות יש רק מחנה אחד שקטן מ150,000. נראה שבמחנה ראובן ובמחנה דן השבטים הגדולים 'השלימו' את הקטנים כיוון שהסכום הכולל של המחנה יכול להתחלק באופן שלכל שבט יהיו 50,000. רק במחנה אפרים שמונה כמאה אלף בלבד אין אפשרות כזו.
ואמנם מצאנו דעה ששני השבטים שמהם נבחרו חמישה בלבד הם אפרים ובנימין. במדרש אחר מזהים את אלדד ומידד עם נשיאי אפרים ובנימין בשנת הארבעים: "אלדד זה אלידד בן כסלון ומידד זה קמואל בן שפטן", ולפי הדעה שלעיל הם אלו שלא נבחרו. בזמן שנבחרו שבעים הזקנים היו באותם שבטים חמישה חכמים גדולים מהם וכיוון שהשבט כולו היה קטן נבחרו רק הם. אמנם שבט מנשה שבאותו מחנה היה קטן מהם אך דווקא הוא גדל מאוד בהמשך ועבר את הממוצע.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.