מצוות התורה שטעמם אינו מבואר נקראות 'חוקים'. יתרה עליהם החוקה של פרה אדומה שיש בה סתירה פנימית: 'דאפר פרה מטהר הטמאים, וטהור שנושא אפר פרה מטמאו'. כלומר שבאפר הפרה יש כוח של טהרה אך גם כוח של טומאה. ולכן עליה בייחוד אמר שלמה: "אָמַרְתִּי אֶחְכָּמָה וְהִיא רְחוֹקָה מִמֶּנִּי". ודאי שאין ביכולתנו להבין את מה ששלמה החכם באדם לא השיג, אך נוכל להעמיק בהבנת הקושיה ולהתקרב מעט לתירוצה.
התורה מכנה את המים שבהם מעורב אפר הפרה 'מי נדה'. רש"י מבאר שאין הכוונה למושג 'נדה' שמתייחס לטומאת האשה אלא: "למי הזיה, כמו 'וידו אבן בי', 'לידות את קרנות הגוים' לשון זריקה". אך מכיוון שגם 'מי הנדה' כאן וגם המושג 'נדה' באשה שייכים לתחום הטומאה והטהרה נראה שלא לחינם השתמשה התורה בביטוי זה.
ואכן, ההפטרה של פרשת פרה אדומה מקשרת בין שני העניינים. חטאי ישראל מתוארים כטומאת נדה: "בֵּית יִשְׂרָאֵל יֹשְׁבִים עַל אַדְמָתָם וַיְטַמְּאוּ אוֹתָהּ בְּדַרְכָּם וּבַעֲלִילוֹתָם כְּטֻמְאַת הַנִּדָּה הָיְתָה דַרְכָּם לְפָנָי", ותיקון החטא מתואר כהזיית 'מי נדה': "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם"- אכפר עוונם ואעביר טומאת חטאתם בהזיית מי אפר פרה המעביר טומאת המת".
הקישור הישיר מעורר קושיה- על פי התורה טהרת הנדה היא בטבילה דווקא, ואילו הזיית מי נדה מועילה דווקא לטומאת מת? המלבי"ם מבאר שזהו משל למצב העתידי: "בזמן הזה הדברים הנטהרים במקוה במים טהורים צריך שיכנס כל גופו בהם... ולעתיד לבוא יטהרו ע''י מים מעט הנזרקים... והנמשל, שבהערה קלה ובמי הדעת התשובה תטהרו". אך כיוון שמצאנו את הקישור הזה מרומז כבר בלשון התורה נראה שיש כאן חיבור נוסף.
הרב קוק מבאר שהפרה האדומה אינה מכוונת רק לטהר בדיעבד את מי שכבר נטמא: "חק הטהרה, העברת רוח הטומאה על ידי שמו של משיח שקדם לעולם, "פרה אדומה מכפרת", והיא מטהרת מטומאת מת, נעוץ בסלוק המיתה מיסודה, בהעלאת העולם מעמק חטאו". החטא היסודי המוזכר כאן הוא חטא אדם הראשון שהביא את המיתה לעולם. המיתה היתה אולי התוצאה החמורה ביותר של החטא, אך לא היתה התוצאה היחידה. בין השאר, נאמר לחוה: "הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים". חז"ל ביארו שהקללה הזו כוללת את כל מה שקשור למערכות ההריון והלידה באשה: "עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב: ואל האשה אמר הרבה ארבה. אלו שני טיפי דמים, דם נדה ודם בתולים. עצבונך, זה צער גידול בנים. והרונך, זה צער העיבור. בעצב תלדי בנים, כמשמעו...". כלומר שטומאת הנדה נובעת מאותו חטא יסודי שממנו באה המיתה לעולם, ולכן הפתרון לשני הטומאות האלו יבוא ע"י טהרת פרה אדומה.
בהסברת עניין הטומאה מקובל לומר שכל סוגי הטומאה שייכים במובן מסוים למוות שהוא 'אבי אבות הטומאה'. בהתאם לכך טומאת הנדה מוסברת כחסרון הופעת החיים- יציאת הדם מעידה על כך שלאשה היתה אפשרות להריון שלא התממשה. אם טומאת המת עומדת בקצה האחרון של החיים ומנעת את המשכם, הרי שטומאת הנדה עומדת בקצה הראשון של החיים ומונעת מראש את הופעתם. במובן זה טומאת הנדה חמורה מטומאת המוות.
מכאן נוכל לחזור אל הסתירה הפנימית שבחוקת פרה אדומה "שמטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים". הטהורים שנטמאים מאפר הפרה אינם זקוקים להזיה של אפר הפרה כדי להטהר אלא לטבילה במקווה בדומה למי שנטמא מאשה נדה, ונראה ש'מי הנדה' נקראים כך כיוון שמטמאים כנדה. לפי דברינו נאמר שהנסיון להתגבר על טומאת המוות נתקל בבעיה יסודית יותר- חוסר היכולת של האדם לממש את פוטנציאל החיים העצום שטמון בו. למרות שטומאת הנדה נחשבת כמציאות טבעית נורמלית, באופן עקרוני העולם יכול וממילא גם ראוי שימנע ממנה, כך שכל אפשרות של הריון תתממש ותוסיף חיים לעולם. יתרה מכך, המצב האידיאלי הוא "עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר "הרה ויולדת יחדיו", כלומר שפוטנציאל החיים שקיים באדם גדול לאין ערוך ממה שאנו מעלים על דעתנו.
אם כן נראה שהתחלת התיקון של חטא אדם הראשון יהיה בהכרה של ערך החיים שטמון באדם. המצב שבו אשה יולדת בכל יום התקיים בפועל בגן עדן לפני החטא: "שתים עשרה שעות הוי היום (השישי של הבריאה)... שביעית נזדווגה לו חוה שמינית עלו למטה שנים וירדו ארבעה...", אך במקום שיכולת ההולדה של חוה תמשך מכוח הזיווג עם אדם "בא נחש על חוה והטיל בה זוהמא" (בזוהר מובא שהזוהמא היא דם הנדה). המדרש שואל "והיכן היה אדם הראשון באותה שעה?" כלומר- מדוע לא התערב בדיון בין האשה לנחש ומנע ממנה לאכול מעץ הדעת? ועונה: "נתעסק בדרך ארץ (בזיווג) וישן לו". ייתכן לבאר שהגורם לחטא היה בכך שאדם הסתפק בלידתם של קין ותאומתו, ולא המשיך את הופעת החיים בעולם למרות שחוה היתה מוכנה לכך.
יחד עם העברת הטומאה בזריקת המים הטהורים נזכה לתחיית המתים, שתתחיל מהר הזיתים בו נעשית הפרה האדומה. אז יתגלה כח החיים הישראלי במלואו כפי שמסיים שם יחזקאל: "כֹּה אָמַר ה' אלוקים עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' ".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
