ספר במדבר מתחיל בשלב השני של ארגון מחנה ישראל. השלב הראשון נעשה בסופו של ספר שמות בהקמת המשכן, שהוא המוקד שסביבו נבנה המחנה כולו. בלשון חז"ל זהו 'מחנה שכינה'. השלב השני נעשה בפרשתנו בסידור המעגלים החיצוניים יותר- 'מחנה לויה' ו'מחנה ישראל'. כהכנה לשלב זה בא המפקד שבו נמנה כל שבט לבדו, ועל פיו ניתן לחשב בהמשך את מניינו של כל 'דגל'- צד מסוים במחנה ישראל.

לכל אחד מהשלבים יש משמעות רוחנית מעבר למשמעות הארגונית-טכנית. בשלב הראשון של הקמת המשכן המשמעות העיקרית היא הרוחנית- המשכן מאפשר את השראת השכינה בישראל באופן גלוי וקבוע. המשמעות הארגונית נוצרת ממילא כיוון שנוצר מבנה פיזי שסביבו ניתן לרכז את האומה. בשלב השני נראה שהמשמעות העיקרית היא ארגונית- כל אחד מחלקי האומה מקבל מקום קבוע ו'יודע את מקומו'. המשמעות הרוחנית מתבררת בהמשך בפרשת 'שילוח מחנות'. מחנה לויה ומחנה ישראל מקבלים מעמד רוחני שבגללו יש צורך לשלח מתוכם טמאים בדרגה מסוימת.

אלא שבעם ישראל לעולם התוכן הרוחני הוא העיקר, וצורת הארגון של הגוף הלאומי היא רק נגזרת של הנשמה. לכן ודאי שארגון מחנה ישראל שנעשה בציווי ה' עיקר משמעותו היא רוחנית, אלא שהמשמעות הרוחנית כאן נמצאת ברובד יותר נסתר. אם נמצא את המשמעות הרוחנית הפנימית יותר של 'מחנה שכינה' נוכל למצוא גם ב'מחנה ישראל' את משמעותו הרוחנית המתאימה.

4 פרשות שלמות בספר שמות עוסקות ב'תבנית המשכן ותבנית כל כליו'. בספר 'נפש החיים' מבאר שהתבנית הזו מדויקת בכל פרטיה כיוון שהיא משקפת מציאות עליונה. כפי שיחזקאל רואה בנבואתו את התבנית של השראת השכינה בארץ בצורת 'מעשה מרכבה' כך משה רואה אותה בצורת משכן: . "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ". בהתאם לכך נאמר שגם מחנה לויה ומחנה ישראל אמורים לשקף תבנית של מציאות עליונה, מהי?

מלבד השמות 'דגל' ו'מחנה' התורה מתארת את הצורה הארגונית של הלויים ושל ישראל כ'צבא': "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַֽהֲרֹֽן", "וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַֽל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָֽם". המונח 'צבא' שלפי פשוטו כאן הוא מונח ארגוני מתברר לאחר כ300 שנה כמושג רוחני: "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר ה׳ צְבָאוֹת", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת עוֹלָמוֹ, לֹא הָיָה אָדָם שֶׁקְּרָאוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'צְבָאוֹת' עַד שֶׁבָּאתָה חַנָּה וּקְרָאַתּוּ 'צְבָאוֹת' ", ומכאן ואילך התנ"ך משתמש בשם 'צבאות' כאחד משמות ה' שאינם נמחקים.

ראב"ע מבאר את השם הזה: "אלקי הצבאות, צבא השמים", אך הרד"ק מוסיף: "על שם צבאות מעלה ומטה שהם ישראל". צבא השמיים של המלאכים הוא בוודאי מציאות רוחנית, אך חנה מבררת שגם צבא הארץ של ישראל הוא מציאות רוחנית בעיקרה. התבנית שבה מסודר כל מחנה ישראל על כל פרטיו גם היא כמו המשכן שיקוף של מציאות עליונה. לכן יש משמעות רוחנית אפילו למספרים המדויקים של יוצאי הצבא בכל שבט ושבט.

מדוע שם 'צבאות' לא יכול להתגלות כבר בפרשתנו, ונדרש להמתין מאות שנים עד תפילתה של חנה? כאמור לעיל, במשכן המשמעות הרוחנית גלויה ואילו במחנה ישראל היא נסתרת. אמנם בתקופת המדבר ישראל מסודרים סביב מחנה השכינה וקל לראות את ההתאמה והקשר שבין המחנות, אבל זהו מצב זמני ולאחר הכניסה לארץ מחנה ישראל מתפזר (גם מבחינה הלכתית המעמד של 'מחנה ישראל' שצריך לשלח ממנו טמאים נשאר רק בירושלים). החידוש של חנה הוא שגם כשהסדר של מחנה ישראל לא ניכר עדיין שם 'צבאות' מתקיים בישראל.

חידוש זה יכול להתברר רק כאשר מופיע הגורם שמרכז את צבאות האומה לצבא אחד וזהו המלך. חנה עומדת בתחילתו של ספר שמואל ומתפללת על לידתו של שמואל שיקים את המלוכה בישראל. לכן דווקא היא יכולה לקרוא את שם ה' צבאות על צבאות ישראל.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.