ה'שחקן' המרכזי בפרשה הוא לכאורה בלעם, ואכן הגמרא קוראת לפרשתנו 'פרשת בלעם'. אך השם המקובל בידנו הוא על שמו של המלך- בלק כיוון שהוא היוזם של התוכנית לקלל את ישראל. ההפטרה מגדירה את תפקידו של בלק כ'יועץ': "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר", אלא שיועץ אינו האיש היוזם ופועל- היוזם פונה אל היועץ ופועל על פי עצתו. מהר"י קרא מבאר: "שיעץ עם שרי מואב" ונראה שמפרש 'יעץ' כמו 'התיעץ', אך על פי רש"י נוכל לפרש כפשוטו. רש"י מבאר: "וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא"- לא היה ראוי למלכות, מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה", כלומר שבלק הוא ממדין והוא מיעץ לשרי מואב שפונים אליו כאמור בתחילת הפסוק: "וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ". נראה שבעקבות העצה מואב ממליכים אותו עליהם ואז הוא פונה אל בלעם כמלך מואב.
מדוע מואב פונים דווקא אל מדין לעצה? רשי מבאר: "ומה ראה מואב ליטול עצה ממדין, כיון שראו את ישראל נוצחים שלא כמנהג העולם, אמרו, מנהיגם של אלו (משה) במדין נתגדל, נשאל מהם מה מדתו". מדברי חז"ל מתבאר שפניה זו לעצתם של מדין כנגד ישראל אינה הראשונה.
פחדם של המואבים מפני ישראל משחזר את פחדם של המצרים מפניהם. פרעה הוא הראשון שמזהה את ישראל כעם וחושש מפניהם: "וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ... וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ", ובהמשך: "וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". פחדם של המואבים מתואר במילים זהות: "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל... כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ".
כמו המואבים גם פרעה פונה לייעוץ: "שלשה היו באותה עצה, אלו הן, בלעם איוב ויתרו, בלעם שיעץ נהרג, איוב ששתק נידון ביסורין, ויתרו שברח זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית". נראה שגם פרעה בזמנו ניסה להבין מהי 'מידתם של ישראל' כדי להבין את סוד כוחם, ולכן חיפש עצה אצל מי שאבותיהם ואמותיהם של ישראל התגדלו שם. בלעם הוא מצאצאיו של לבן הארמי אחיה של רבקה ואביהם של רחל ולאה: "תנא הוא בעור הוא כושן רשעתים, הוא לבן הארמי". איוב הוא מצאצאי נחור אחי אברהם: "אִישׁ הָיָה בְאֶרֶץ עוּץ אִיּוֹב שְׁמוֹ"- כמה דכתיב את עוץ בכורו מבני נחור... דבר אחר עוץ זה איוב". מדוע הוא פונה ליתרו? יתרו היה כהן מדין שהיא אחת מהאומות שנולדו מאברהם: "וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה וּשְׁמָהּ קְטוּרָה. וַתֵּלֶד לוֹ אֶת זִמְרָן וְאֶת יָקְשָׁן וְאֶת מְדָן וְאֶת מִדְיָן וְאֶת יִשְׁבָּק וְאֶת שׁוּחַ". נראה שהשם 'מדין' מורה ששם תימצא בייחוד 'מידתו' של אברהם אותה מחפש פרעה.
מואב פונים קודם כל אל מדין כיוון שבשלב זה של ישראל הם יכולים להיות יותר ממוקדים ולפעול כנגד הכוח המנהיג את ישראל ולכן הם מחפשים את מקור כוחו של משה דווקא. אך בלק נסיך מדין מפנה אותם שוב אל בלעם: "אמרו לו, אין כחו אלא בפיו, אמרו, אף אנו נבא עליהם באדם שכחו בפיו". אמנם גם יכולת הייעוץ היא כוחו של הפה אך כאמור היא אינה יוזמה ופעולה אלא הכוונה בלבד. בלעם לעומת בלק יודע גם לפעול בכוח פיו כמו משה.
בלעם מנסה את כוחו שבפיו שוב ושוב כנגד ישראל אך נכשל. אחרי הכשלון השלישי הוא מבין שכוח הפה המיוחד שלו לא יועיל כאן ולכן הוא חוזר לעמדת היועץ: "וְעַתָּה הִנְנִי הוֹלֵךְ לְעַמִּי לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים"- ומה היא העצה, "אלהיהם של אלו שונא זמה הוא... תדע שבלעם השיא עצה זו להכשילם בזמה, שהרי נאמר הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם".
ברשעותו, בלעם דבק בדרכו כנגד ישראל אפילו כשהוא בעומק הגהינום כעונש על עצתו, והוא מייעץ לאונקלוס לפעול כנגדם גם כן: "אונקלוס בר קלוניקוס בר אחתיה דטיטוס הוה בעי לאיגיורי... אזל אסקיה לבלעם בנגידא (העלה אותו באוב) אמר ליה מאן חשיב בההוא עלמא אמר ליה ישראל מהו לאידבוקי בהו אמר ליה לא תדרוש שלומם וטובתם כל הימים אמר ליה דיניה דההוא גברא במאי אמר ליה בשכבת זרע רותחת". לכן הוא לא מסוגל להבין כיצד ייתכן שיתרו חברו לעצה התגייר: "וַיַּרְא אֶת הַקֵּינִי"- נסתכל בגדולתם של בני יתרו... תמה אני מהיכן זכית לכך, הלא אתה עמי היית בעצת הבה נתחכמה לו, ועתה נתישבת באיתן ומעוז של ישראל".
יתרו לעומתו מבין שאת כוח העצה שלו ראוי לתת דווקא למשה: "וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה... עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ... וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת. וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם בְּכָל עֵת", ותמורת עצתו זכו בניו להיות בעצמם השופטים: "וּמִשְׁפְּחוֹת סֹפְרִים יֹשְׁבֵי יַעְבֵּץ תִּרְעָתִים שִׁמְעָתִים שׂוּכָתִים הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב"- תִּרְעָתִים, שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית. שִׁמְעָתִים, שֶׁהָיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוֹמְעִים הֲלָכָה מִפִּיהֶם. שׂוּכָתִים, שֶׁנִּסְתּוֹכְכוּ בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. וּמִי הֵם, הֵמָּה הַקִּינִים הַבָּאִים מֵחַמַּת אֲבִי בֵית רֵכָב, מִבְּנֵי קֵנִי חוֹתֵן מֹשֶׁה".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.